פשטות

פשטות היא היופי
פשטות היא התיחכום האולטימטיבי/לאונארדו דוינצ'י

מקום פשוט לחינוך תרבות ואמנות

 

7. גלרייה לאומנות הנשק העתיק-ע"ש יעקובי יוסף ז"ל  |  8. הערכה חליפית-מבחן תלת שלבי- מה זה?  |  10. פשטות-מהספרים  |  11.פשטות מהסרטים  |  12. פשטות בצבעים  |  13. בעלי קושי בעיבוד חושי-יש דבר כזה  |  15."חמולה" מקום טוב לגדול  |  18. פעוטונים מציאות אפורה בעטיפה ו ... דה-ד"ר דליה שחף  |  18.זוגיות-לא מה שחשבתם-גילוי נאות  |  19.האישה הישראלית מעידן של שסע עדתי לעידן של שסע מיגדרי  |  46.לטייל עם סבא שומיק  |  מצבות מדברות אל העתיד  |  רמזים , ראיות, ושאלות שמאחורי מצבות  |  


 


להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 










 
מהו גן מחצית הרצף
ד"ר דליה שחף, מרצה במכללה לחינוך "אוהלו" לתגובות : drdalia@012.net.il
מותר לצטט, ולהפיץ פרסום זה תוך ציון מקור המידע ושם הכותבת  למטרות לא מסחריות
 
גן מחצית הרצף היה גן יחודי לצורך  מחקר חינוכי שנערך במשך שנה על פעוטות בני שנה וחצי עד שלוש שנים. מחקר זה ניסה למצוא דרכים ליצירת שינוי במצב הקיים, בו פעוטות נאלצים להצטופף בחברות של 10 עד 25 ילדים בתקופה קריטית של חייהם. תהליך סוציאליזציה מזיק להתפתחותם האישית והופך אותם, לילדים חסרי אופי או ילדים אלימים הנלחמים על הטריטוריה שלהם מפני חבריהם שפלשו לחייהם. 
מדוע אין צורך לשלוח פעוט לגן לפני גיל ארבע?
ילדים אינם צריכים להתפתח בקבוצות עד גיל ארבע 
אילו היה הדבר נחוץ היו בני האדם נולדים בצרור כמו גורי כלבים, ארנבים או חתולים. העובדה שילדים כמו הפילים נולדים כיחידים, מלמדת על כך שילד אמור לקבל את מרחב התפתחות  לפחות בשנתיים הראשונות לחייו, עד שבאופן פוטנציאלי יוולד לו אח שיחל לחלוק עמו טריטוריה. המצב השכיח הוא שילד הוא תינוק יחיד עד גיל שנתיים-שלוש, זה גם הגיל שבגופו  נעלם האנזים המפרק את הלקטוז, העלמותו של האנזים היא הסימן הטבעי לכך שילד נגמל מיניקה. 
שתי עובדות ניתן לגזור משני המשתנים לעיל
א. שילד צריך להתפתח עד גיל שנתיים כאינדבידואליסט, וגם אם יש לו אחים הם גדולים ממנו, הם נמצאים בסולם ההתפתחותי  שונה.
ב. פעוט צריך להיות צמוד לאמו עד גיל שנתיים, כי זו הדרך היחידה להניק אותו, אך ההנקה היא רק אחד הדברים שהפעוט חייב לקבל מאמו, וזה נכון גם לפעוטות שאינם יונקים,ראה דבריה של ד"ר הולר הררי.E-http://www.clalit.co.il/HIL/Women/birth_to_one_year/baby+care/articles/hands.htm
שתי העובדות הללו מלמדות שילדים אינם צריכים לחיות בקבוצות בנות אותו גיל ואינם צריכים להתנהל כקבוצה ע"י מבוגר אחד או שניים, אלא עליהם לזכות בהשגחה אישית של כל המבוגרים במשפחה. בני אדם בנויים לחיות במשפחה מורחבת , שנעלמה בחברה המערבית ופוגעת בהתפתחות התקינה של הילדים. 
מדוע הגן הרגיל אינו מועיל לפעוט?
ילד חייב לאכול כשהוא רעב, וחייב לישון כשהוא  עייף ולא כאשר המטפלת משכיבה את כל הילדים לישון. מניעת מזון ומניעת שינה מפעוט פוגעת בהתפתחותו ותורמת לא מעט להתפתחותן של שתי צורות התנהגות. אחת, התנהגות אלימות אצל הפעוטות הנחושים להשיג את מבוקשם, וצורה שנייה היא פאסיביות, אצל אלו שכשלו להאבק על זכותם למשאבים בדומה לגור חלש שלא מצליח להדחף אל עטיני אמו.
לשיטתי האלימות הגוברת בחברה הישראלית מתחילה בפעוטונים.
 מצב זה לא היה קיים בחברה הישראלית לפני 50 שנה בדור הסבים, ולא היה קיים לפני 30 שנה בדור ההורים. בני ה-50+ בארץ גודלו ע"י הוריהם עד גיל 5  גן חובה, בני ה-30+ גודלו ע"י הוריהם בסיוע מטפלות אישיות, עד גן טרום חובה שהיה מושג חדש באותם שנים. והיום לצערנו נולד גם גן טרום טרום חובה, מה שמלמד שהממסד מנסה להדיח את ההורים מהאחריות על ילדיהם הרבה יותר מוקדם משזה קרה בעבר.
משפט אחרון זה יכול היה להוות פלטפורמה למאבק של הורים כנגד הממסד אז למה אף הורה לא יוצא לרחובות ושורף צמיגים ?

אם הגן מזיק לפעוטות מדוע ההורים מביאים במו ידם את הפעוט לגן?

הסיבה לכך היא שההורים ויתרו מזמן לא רק על האחריות על ילדיהם מגיל שלוש, אלא מגיל שלושה חודשים!.
המהפכה הפמניסטית של שנות ה-80 הובילה פעוטות רבים למעונות בהם הם  שוהים 10 שעות,  כשמעטים מהם בלבד זוכים לצאת מ"הלול" או זוכים לטיול באויר הצח. ברור לכול שאין פעוטון שיכול להניע 20  פעוטות מחוץ למבנה, במקרה הטוב הם נעים על שטיח .
מה שמניע את ההורים הוא התחרות הכלכלית והתחרות המעמדית שנקבעת דווקא ע"י האישה/האם . אם האם עובדת ובעלת מקצוע גברי, הסטאטוס המשפחתי גבוה, ממשפחה בה האם מגדלת את ילדיה ואינה יוצאת בשל כך לעבודה. מצב זה נכון גם אם המשפחה יכולה להרשות לעצמם לותר על משכורת אחת. לצערי אופנה חברתית מכתיבה את צורת ההתנהלות גם אם איש בחברה אינו מרוצה באמת מהמצב.
הביקורת המושמעת על אנשי חינוך היא בעצם ביקורת עצמית שמחפשת אשמים שירגיעו את המצפון הנשקף מן המראה בכל בוקר כשאנו ממהרים לעבודה.

גן מחצית הרצף שילוב של עיקרון הרצף וזכות ההורים לזמן פרטי משלהם 

מצב זה הביא לניסוי החינוכי של "גן מחצית הרצף". נעשה ניסיון לשלב בין רעיון "עיקרון הרצף" של ג'ין לידולף ולהתאימו למציאות הישראלית, שעוברת כעת את שיא המהפכה הפמניסטית על כל נזקיה. מצבנו עצוב יותר לנוכח העובדה שהעולם המערבי כבר הבין שיש לייצר אלטרנטיבות פוסט פמניסטיות, לנזקי הפמניזם, כמו חופשת לידה ארוכה בין שנה לשלוש שנים, תמריצים כספיים לגידול עצמי של ילדים ועוד.
צריך אומץ על מנת להודות שהנזק הגדול ביותר שהבאנו על ילדינו/נכדינו הוא הפמניזם, שהתחבר בארץ למציאות של ארץ קולטת עולים, בה עצמאותה של האישה הפכה לסממן מעמדי של ה"עדה" שאליה השתייכה האישה. אישה  עובדת ייצגה מעמד גבוה, ואייפינה בעיקר את הנשים הותיקות בארץ או את יוצאות ארצות המערב, וזה בניגוד לעובדה שבארצות אלה, אשה לא עובדת מייצגת מעמד כלכלי גבוה (כי זה מלמד על כך שאבי המשפחה מרוויח די כדי שאשתו "תשב" בבית). האישה הישראלית בהשפעת הפמניזם הפכה לתואם-גבר וככל שהתנהלה בצורה גברית יותר כך עלה מעמדה. התנהלות זו גבתה, וגובה מחיר כבד מהנשים בעיקר, לאלה המשלמות על כך בבריאותן הנפשית והפיזית , בשבריריות המשפחה כשהנפגעים העיקריים מכך הם הילדים. האישה הישראלית לקחה את דוגמת "אנני אוקלי אשת לפידות האמריקאית" לקצה הרחוק ביותר ("כל דבר שאתה עושה אני יכולה לעשות טוב יותר") וזה תבע ממנה מחיר שהמחקר החברתי בנושא  עוד ימלא  כרכים.

"אופק חדש" היה הקטליזטור להקמת "גן מחצית הרצף" בשל העובדה שהוא מהווה עוד דרך לנשל את ההורים מאחריות לילדיהם.
העובדה שהחלטתי לעשות מעשה ולהקים גן "מחצית רצף" נבעה משני גורמים
1. אופק חדש -המרחף מעל ראשם של המורים בביה"ס היסודי והתיכון שלשיטתי מנסה לנשל את ההורים מאחריות לילדיהם ע"י אחזקת הילדים שעות ארוכות בין כותלי ביה"ס.
2. נכדי שהגיע לגיל שנתיים ובקשתי לייצר לו מסגרת ראוייה שתואמת את ההתפתחות הטבעית שבה יוכל לשהות בחברת ילדים והורים אחרים מספר שעות ביום. 
בבסיס הרעיון היה גן "חמולתי" במלוא מובן המילה. גן שבו פעוטות מלווים במבוגרים רבים ככל האפשר, כשהילדים הם בגילאים שונים והמבוגרים הם בגילאים שונים ז"א יש אמהות צעירות, אמהות מבוגרות יותר,אבות צעירים ומבוגרים, סבתות, סבים, ומטפלות בגילאים מגוונים. כמו במשפחה מורחבת או בחמולה טבעית.
הילדים בגן נחלקו לארבע קבוצות
1. ילדים שהגיעו עם הוריהם אם או אב
2.ילדים שהגיעו עם סב או סבתא
3 ילדים שהגייעו עם מטפלות
4. ילדים שהושארו לבד, לטיפולן של מטפלות הגן ז"א לכל שלושה ילדים הייתה צמודה מטפלת
סה"כ היו בגן בשיא התפוסה 17 ילדים.
הגן התנהל בין   08.0-13.00 ולא ניתן היה לשהות בו מעבר לשעה 13.00 . על קיר הכניסה לגן התנוסס שלט :
5 שעות בגן =העשרה
10 שעות בגן=נטישה
מתישה

משפטים אלו היו "האני מאמין" שלא נכנע לשום גורם כלכלי או לחץ של הורים. לשמחתי הורים שלחמו על מנת להאריך את שעות השהייה בגן בתחילת הדרך, הפכו לנושאי הדגל של גן ל-5 שעות,-ניצחון אמיתי לרעיון.
לגן ניתן היה להגיע  בניחותא, מרבית ההורים גם העובדים הגיעו סביב השעה 09.00 מה שמלמד על כך שהילדים התעוררו בניחותא, ויצאו לגן בניחותא. גם מנהלת הגן והמטפלת הראשית שהגיעה לגן עם בתה,  לא הגיעה לפני 09.00 . בודדים (שניים ליתר דיוק), פעוטות משקימי קום, הגיעו לגן ב-08.00 בדיוק ו"פתחו" את הגן בעזרתה של מטפלת שילדיה בוגרים.
הגן התנהל בשיטה הפתוחה - לא מפריעים לילד לעסוק בדברים שבחר לעשות, בתחילת השנה הענקנו לחלק מהפעוטות את שעת ה"לבד" שלהם בלול כאשר על הלול כתוב "נא לא להפריע". זו ההזדמנות שנתנו לפעוט להעסיק את עצמו כאשר המבוגרים אינם מפריעים.
לצערי מבוגרים נוטים להפריע לילדם שלא מתוך כוונה רעה, בכך שהם מבקשים לנהל לפעוט כל שניה בחייו, או כשהם נוטים להתערב במעשיו, דווקא כאשר הוא מרוכז במשהו מעניין . ילד שאומר "משעמם לי" אומר בעצם " מנעתם ממני לעסוק במה שמעניין אותי,  אז עכשיו תבדרו אותי כי אני לא יודע כבר איך עושים זאת בכוחות עצמי...."

שליטה בילדים מתכון לילדים תלותיים
הורים נהגו להפריע לילדיהם תמיד, ולא רק בעידן המהפכה הפמניסטית. הטלוויזיה הייתה ההמצאה שהצילה רבים מההורים, ולא איפשרה להורים לתקן את התנהגותם הכופה את שיקוליהם על עיסוקיהם של ילדיהם. אחת הרעות החולות היא לחתוך את העיסוקים על פי השעון בצורה מלאכותית, ולקטוע את הפעילות של הילד בשיא העניין. הילד נאלץ להכנע, אבל מתקשה לעבור לפעילות עצמאית אחרת. לזכותה של הטלוויזיה יש לומר שהיא כלי מבורך אם  יושבים לצד הילד בשעת הצפיה ומגיבים על המתרחש על המסך, אחרת הופכת הטלויזיה לבביסיטר שלהורים אין שליטה וידע על תכני הצפייה וההשפעתם על הילד, ועל כך נכתב רבות.

איך פעל גן מחצית הרצף?
לגן היה סדר יום שהוכתב למבוגרים ז"א המטפלים הפעילו פעיליות שונות בשעות שונות.
והילדים הוזמנו לבוא ולהשתתף- הוזמנו אך לא חייבו.
לא הייתה סוציאליזציה כפויה-היה כבוד לרצון הילד ופיתוח תהליך החיברות נעשה בשיטת החיקוי, ההנחה הבסיסית הייתה שילד איננו זקוק לחברים עד שירגיש צורך בכך.  דחיקת הזמן בנדון עושה לתהליך החיברות נזק בלתי הפיך. מבוגרים מדברים על כך שהילד רוצה או צריך חברה ולא תמיד נהיר להם מהו תהליך חיברות .  
תהליך החיברות נעשה בשני שלבים
1. בתהליך של חיקוי והסתכלות על ילדים גדולים יותר שיוצרים קשר.
2. חיברות זה ויתור על הפרטיות שלי, על מנת להרוויח משהו שנעשה טוב יותר בשניים. רק כאשר הילד מצליח להבין שהוא יפיק תועלת משיתוף ילד נוסף במשחק נוצרת חיברות.בלי התועלת משיתוף אחרים החיברות מתבססת על ויתור רגשי ופיזי כפוי, דבר שגורר הרבה רגשות שלילים לחיברות ובא לידי ביטוי בהתנהגותנו החברתית גם כמבוגרים.
.עד גיל 3-4 הילד נהנה לעשות דברים רבים שאינם דורשים שיתוף פעולה. זה לא אומר שאינו מתענין בילדים אחרים, אלא שהעניין מתמקד בחיקוי של ילדים גדולים ממנו, לעיתים ילדים יגלו עניין בילדים קטנים מהם על מנת להרשימם. פעוט ירצה מאד ללכת למגרש המשחקים לרוב כצופה , או כמשחק עצמאי ולרוב לא כמשתף פעולה עם אחרים.
בגן התקיימו הפעלות של חוגים וריתמיקה
הקצב בגן נקבע ע"י המוסיקה שליוותה את השהייה בגן לאורך כול היום במקצביה השונים.
אחד המשתנים החשובים היה שלרשות הילדים עמדה חצר גדולה במיוחד כך שלא היה מאבק על טריטוריה פיזית. הילדים יצאו לטייל גם מחוץ לגן אל השדה הסמוך, שריד טבע אבוד במרחב עירוני, ותירגלו הליכה עצמאית ברגל. המחקר גילה שילדיי הגן לא היו מורגלים בהליכה ולא התלהבו מלצעוד ברגל.  לאט לאט הגדלנו את מרחק הצעדה בעקבות השבלולים, החמציצים, והצבים שעדין שוטטו לצד הנמלים הסביונים והחרציות ועוד.
תוצאות המחקר מרתקות , והוכיחו עד כמה נוכחות ההורים הפחיתה את רמת האלימות בגן למרות שההורים הקשו מאד על עבודת המטפלות. הקושי היה צפוי לנוכח המצב הקיים בארץ ובעולם שאנשי  החינוך וההורים עומדים משני צידי מתרס במקום לעבוד בשילוב .כתוצאה מזה גברה הדרישה מצד המטפלות להמעיט את נוכחות ההורים, ומאחר והיה זה  גן ניסיוני נענתי לדרישתן ובשליש האחרון של השנה נשארו בגן רק פעוטות ללא הורים.
תקופה זו תזכר כתקופה הקשה ביותר בחיי הגן. המטפלות נאלצו לעמוד בקשיים שלא היו בגן קודם לכן, כאשר מצד אחד הילדים לא עברו סוציאליזציה וזה היה נהדר, אך מצד שני העלמותם של המבוגרים מהגן הביאה למאבקים קשים בין הפעוטות על תשומת לבן של המטפלות דבר שלא הורגש כשהייתה נוכחות הורית . התברר למעלה מכל ספק כי כל הורה בגן היווה כתובת לתשומת לב לא רק לבנו אלא גם לשאר הילדים. תובנה זו הייתה אחד מהדברים שהצלחנו להוכיח שכל הורה שהיה בגן דאג וטיפח ילדים נוספים בניגוד למה להנחה שכל הורה דאג אך ורק לבנו, והילדים שהושארו לבד חשו מקופחים.
 מסקנה חד משמעית זו  מהמחקר היא, שהמפתח להצלחת רעיון "גן מחצית הרצף" טמון בבעיה שיש למטפלות כשהורים מסתובבים בגן ולכן יש להכשירמטפלות בדרך שונה מהנעשה היום, ולעומתן ההורים הוכיחו שהם מתנהלים בצורה שוויונית ומטפחת את כל הילדים שבקשו את חברתם . יחד עם זאת יש לבנות מערכת  הנחייה צמודה להורים כיצד להתנהל בגן ולא לאיים על המטפלות. 

כדי להבין לעומק את השיטה אתם מוזמנים לקרוא את המאמר: "פעוטונים מציאות אפורה בעטיפה ורודה" באתר זה.


Go Back  Print  Send Page

לייבסיטי - בניית אתרים