פשטות

פשטות היא היופי
פשטות היא התיחכום האולטימטיבי/לאונארדו דוינצ'י

מקום פשוט לחינוך תרבות ואמנות

 

7. גלרייה לאומנות הנשק העתיק-ע"ש יעקובי יוסף ז"ל  |  8. הערכה חליפית-מבחן תלת שלבי- מה זה?  |  10. פשטות-מהספרים  |  11.פשטות מהסרטים  |  12. פשטות בצבעים  |  13. בעלי קושי בעיבוד חושי-יש דבר כזה  |  15."חמולה" מקום טוב לגדול  |  18. פעוטונים מציאות אפורה בעטיפה ו ... דה-ד"ר דליה שחף  |  Relationship - not what you thought - proper disclosure 18.  |  19.האישה הישראלית מעידן של שסע עדתי לעידן של שסע מיגדרי  |  46.לטייל עם סבא שומיק  |  מצבות מדברות אל העתיד  |  רמזים , ראיות, ושאלות שמאחורי מצבות  |  


 


להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 




.

להכות ילידים בשם התנ"ך-אפשר גם אחרת/2008
ד"ר דליה שחף
מרצה בכשרת מורים מכללת "אוהלו" קצרין
לתגובות : drdalia@012.net.il מותר לצטט, לשכפל ולהפיץ פרסום זה תוך ציון מקור המידע ושם הכותבת 
 מתוך שמו של הסרט נראה,  שהסרט עומד להביא בפנינו  הצדקה מהתנ"ך להכות ילדים. ואכן קיימת בעייתיות  מביכה בנושא משום שהתנ"ך אכן מורה שיש להכות ילדים כשיטת חינוך
"חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שיחרו מוסר ואוהבו שיחרו מוסר" משלי יג' פסוק כד' .
המבוכה שסרט כזה גורמת לנו איננה מפתיעה, לנוכח המצב הבלתי נסבל המתרחש סביבנו, כאשר מורים והורים מתקשים  לשכנע ולהניע את ילדיהם למעשים שיש בהם תועלת הישרדותית לעצמם. רוב המחנכים-הורים והמורים, ויתרו  על משמעת לשם כבוד, כפי שזה עדיין קייםי בחברה המוסלמית והיפאנית. מה שנותר למחנכים כמלחמת מאסף, הוא ליצור משמעת שתתרום להישרדותו האישית של הילד, כמו משמעת שתשמור על חייו בכבישים כנהג וכרוכב אופניים, שיישמר מסמים ואלכוהול, שיישמר ממעשים מגונים שעלולים להמיט עליו אסון, ולצערנו גם בנושאים אלו איננו קוצרים הצלחה.
 הכישלון מחזיר רבים מהמחנכים-הורים ומורים, לשאלה שבבסיס דיון זה , מה קרה לנו כחברה? מה השתבש? מה קרה היום שלא קרה לפני 30 שנה, או לפני 50 שנה , ולצערי חלק מהמחנכים – תולים את האשם בחוק המונע הכאת ילדים.
לא ניתן להמשיך לדון בנושא מבלי לציין שהעידן הפוסט מודרני שבו אין אמת מוחלטת,( ושחור אינו שחור, ולבן כבר לא ממש לבן), אכן זורע בלבול, אלא שהעידן הפוסט מודרני לא החל לפני 20 שנה והבלבול שנזרע בעטיו השפיע במידה שווה על ילדים שנולדו בשנות ה-50 ה-70 וה-90 (.אבירם,רוני.(1996)."מערכת החינוך בחברה הפוסט מודרנית ארגון אנומלי בעולם כאוטי". בתוך: גור-זאב, אילן.(1996). חינוך בעידן השיח הפוסטמודרני. ישראל:מגנס-אוניברסיטה העברית.103-120). אם כך, לא ניתן להטיל על העידן הפוסט מודרני את כל האחריות לאוזלת היד החינוכית, למרות שתרומתו ודאי קיימת.
הערה חשובה נוספת היא, שלמרות ההסתייגות הראשונית מהסרט, רבים יודו שהם חשים לא פעם צורך להכות זאטוט שבעט באחיו חסר הישע, או את זה, שנכנס הביתה  מרוח בבוץ, בדיוק ברגע שסיימנו לשטוף רצפות .....!!  ואנו זקוקים למנה נוספת של איפוק, כדי לא להכות תלמיד חצוף שפתח בנאום חוצב להבות עד כמה השיעורים שלנו טיפשיים, בלתי נחוצים....ועד כמה הוא בספק  אם אנחנו בכלל יודעים ללמד, ולא פוגעים בהתפתחותו האינטלקטואלית......?!. . לא מעט מהמחנכים-הורים ומורים, חושבים בסתר ליבם ששתי סטירות לחי יכולות היו לקצר כמה שנות חינוך יקרות ומייגעות . גם אם הרהורים אלו עוברים בראשנו ונעלמים לפני שהגענו לידי מעשה, שנתחרט עליו בפני השופט, הרי שעלינו להודות שאנו עדיין מעריצים את הילד/התלמיד  הצייתן, המנומס , השקט, זה שעושה את חיינו כמחנכים קלים יותר!!!!!!!!. ואם זה קורה בסרט בעזרת מחבט עץ או בעזרת ענף עץ דקיק, או רצועת עור שצורבת את אחוריו של ילד שחבטנו בו, יש מי שחושב שזה טוב יותר מהבלגן שסביבנו????? וזה לא אני!!!!!
הסרטים " החינוך העירום", המיליון החסר" והאיסור להיכשל" לימדו אותנו כיצד יפאן מצליחה לייצר מדינה חרוצה, נקייה, שקטה, וצייתנית. שיטת החינוך שעמדה במבחן המציאות בצונאמי האחרון (11.3.2011), והשאלה המתבקשת היא האם זו הדרך היחידה לייצר שקט, נקיון, חריצות??.
דיון זה מנסה לבדוק מהם הגורמים הייחודיים לישראל שהביאו לשינוי בהתנהגות הציבורית ב-20 השנים האחרונות, התנהגות שלא הייתה מקובלת לפני כן. כדי לעשות זאת נחקור את  הקיים וננסה לבדוק אילו משתנים התקיימו בשנות ה-50, ה-70 ה-90 ואילו משתנים חדשים נוספו, ואולי  הם אלו שהביאו לשינוי הלא מבורך שאנו עדים לו.
מאחר ואחד המשתנים שהוצאו מחוץ לחוק הוא ההלקאה, נברר את הנושא בעזרת הסרט "להכות ילדים בשם התנ"ך".

מהיכן הרעיון שיש להשתמש במכות בחינוך ילדים?
התשובה של העולם המערבי היא-המקור המקראי. במשלי יג' פסוק כד'".חושך שבטו שונא בנו, ואוהבו שחרו מוסר" -  היהדות מנסה לפרש את הפסוק בדרך הבאה (ולא רק כך, אלא שזו הדעה הרווחת היום בציבור.) אב הנמנע מלייסר את בנו במקל רוחני, בדמות עונשים חינוכיים ליישום תוכחת המוסר, שונא בנו - הוא גורם לו בכך רעה, כאילו היה שונאו, שאין הוא מכוונו לתיקון דרכיו ושיפור מידותיו. האב חייב לחנך את בנו בדרך הישר, להעיר ולהאיר כפי הצורך ולמנוע ממנו הטבות, להטיל עליו סנקציות, כדי להובילו ולהשאירו בדרך המוטב. מי שלא עושה זאת הוא שונא את בנו ולא אכפת לו שידרדר לדרך רעה בלתי הפיכה. לעומתו, האבא האמיתי, שאוהב את בנו אהבת אמת - כבר בשחרותו - בעודו רך בשנים, מקדים ומייסרו באמצעות תוכחת מוסר, למען ייטב לו באחריתו ולא יצא לתרבות רעה, אלא ימשיך בדרך הישר והטוב כפי שחונך בבית אבא מתוך דוגמה אישית.
יחד עם זאת ראינו במאמר להכות ילדים עם התנ"ך /ניתוח מקורות (אוונגרדן-קטגוריה צידית 23 ) בדבריו של הרב' נריה גוטל שגם ביהדות  הדברים לא כל כך פשוטים ולמרות תילי תילים של פרשנויות, עדיין נהגו להכות ילדים, גם אם היה זה בשרוך נעל בלבד (וזה לא היה תמיד כך) כדי לחנך ילדים, וגם אם היה זה חיקוי התרבותי של העמים שבתוכם ישבו. דוגמא לחיקוי סביבתי היא המשמעת בגרמניה, שהייתה הרבה יותר קפדנית כלפי הילד היהודי, מהמשמעת ברוסיה ופולין. זאת משום שבתרבות הגרמנית הציות והמשמעת הם ערך עליון.

רקע לסרט.
כאן המקום לציין שהסרט עוסק בהורים נוצרים, הקוראים לעצמם הורים על פי התנ"ך שהם  פלג פרוטסטנטי. העובדה זו אנו למדים מכך שהכומר  נשוי (הנצרות הפרוטסטנטית אינה מתירה נזירות). על מנת שנוכל להקיש מסרט זה לחברה היהודית/ערבית בישראל, עלינו לחזור ולציין את הכלל שעומד בבסיס הדיון והוא : שכל תרבות מתייחסת לילדים בדרך שונה. האסלם מתייחס לילדים כברכה, אך מנגד הם מהווים את רכושו וכבודו של ראש המשפחה.ראש המשפחה רשאי לעשות בם כרצונו, והחברה אינה מתערבת  בדרך שבה אבי המשפחה מנהל את רכושו ואת כבוד המשפחה. היהדות רואה בילדים ברכה אבל אינה רואה בילדים את רכושם של ההורים, אלא פיקדון  בידי ההורים שחובתם להכשירם "למצוות ומעשים טובים".
הנצרות ככלל, ובסרט הזה  בפרט, רואה בילדים תזכורת לחטא הקדמון,( להזכירכם החטא הקדמון הוא החטא שחטאו אדם וחווה כשאכלו מעץ הדעת ובגללו גורשו מגן העדן . קיום יחסי מין והתוצר שהוא  ילדים, הם תזכורת תמידית לחטא הקדמון). 
בסרט מס' דברים שיש להדגיש
  1. משפחות מוטרדות מהיצר הרע של הילד  שלשיטתם קיים מלידה. זאת למרות שכבר במאה ה-18 -תקופת ההשכלה,  נעשה ניסיון לראות בילד את הטוב שבו, גישתם של הפילוסופים: רוסו, וולטר, לוק ודיואי לא שינתה את דרך המחשבה של רבים, שעדיין חוששים כמו האם לינדה בסרט, שילד יגדל באופן "טבעי" כי מצב זה מוביל לתרבות רעה. לכן צריך לדכא את מאווייו כמה שיותר מוקדם...!!!!!.
  2. המשפחות בסרט מבודדות מאד מהחברה מסביב, וקשה להבין מדוע. בעבר הרצון לחיות על פי אמות מידה חריגות, הביא לתופעת הקומונות. בדרך זו יכלו חברי הקומונה לחיות על פי דרכם, מבודדים מהסביבה ה"משחיתה", אך חיו בקרב חברים לדעה, ויכלו למצוא לעצמם בני זוג, שגדלו בדרך דומה לשלהם. אגב הקיבוצים עיצבו את הקיבוץ באותה דרך מסיבות שונות.
  3. הורים המבקשים להצליח לחנך את ילדיהם בדרך התנ"ך, חייבים להקדיש  את כל זמנם לנושא. אגב למרות שהאישה מתחנכת להיות עקרת בית, על פי הקודים המסורתיים, אנו רואים שהיא גם המורה של ילדיה, תפקיד זה מחייב אותה  להיות גם משכילה, מבלי לפגוע בחשיבותה של עקרת בית.  אנו רואים שהנשים לבית בקנל בפיטבורג ארה"ב, ונשות משפחת אנגלנדר, מדובר,  שבחבל קנט באנגליה, הן משכילות ומנהלות בי"ס קטן בביתן. הבת הולי התקבלה למכללה למרות שלמדה כל חייה בבית בלבד.
  4.  המשפחות כפי שאנו רואים בסרט מקדישות את עצמן לגידול הילדים, האב  פול בקנל הינו כומר הקהילה –משרה דלת הכנסה, (שהוא מנסה להשלים במכירת  תוכנית לימוד) ונמצא זמן רב עם ילדיו.. המשפחה בחרה להתגורר ברובע דל בקרב מעמד נמוך של "צבעונים" בשל עלויות המחיה הנמוכות או כחלק מניסיונה להשפיע על הסביבה. יחד עם זאת אנו  שומעים מאחד השכנים  שהילדים אינם מתערבבים בילדי השכונה, דבר המצביע על הבעייתיות בדרך החינוך.
  5. נראה שהחינוך הקפדני בסרט אינו "מחזיק מים" (ביטוי עממי), ההורים מקנים לילדים ערכים, אך אינם סומכים עליהם שערכים אלו יחזיקו מעמד בעימות/אימות עם הסביבה החיצונית. הנחת היסוד בחינוך שאנו רואים ,מבלי לבקר אותו רעיונית, היא שכל העולם מלא שדים ורוחות רעות, שעלולות להפיל את הילד  לגיהנום. לכן  יש לבודד את הילדים מהסביבה. ביה"ס הוא מקום שהאמת או העימות עלולים  להפוך את הילדים לספקנים באשר לדרך בה הם הולכים, לכן ההורים ימנעו מהם ללכת לשם ויצרו להם  ב"יס ביתי שינתק אותם מהשפעות העולם החיצוני.
  6. גם בארץ קיים זרם של " החינוך הביתי"  כמו הזרם החרדי, שבו ילדים  מתערים עם הדומים להם  בלבד.  החרדים החוששים מאד מהשפעות זרות, הקימו בתי ספר משלהם, שיתרונם על פני המצב בסרט, בכך שלילדים הזדמנות לצאת מהבית ולפגוש דעות  מעבר לאלו שבד' אמות ביתם. החינוך הביתי החילוני, מקיים מפגשים בגנים ציבוריים, ובבתיהם  של חברי הקבוצה.
  7.  דוגמא לחינוך רעיוני שיכול "להחזיק מים" הוא חינוך לצמחונות ז"א הורה, המאמין שלא נכון לאכול בע"ח -בשם הרעיון "שאינך יכול ליהנות מסבלם של אחרים".  או שאינך אוכל בע"ח כי זה לא בריא - נמצא במיעוט. יחד עם זאת אתה מצפה שילדך יצא לעולם הרחב יישב במסעדה ויראה שמגישים לאחרים בשר ולא יתפתה לאכול גם.  נושאים דומים הם  שמירה על סביבה ירוקה , בעזרת חינוך למיחזור. הימנעות משתיית אלכוהול או הימורים, אתה מצפה שהילד שלך ימנע מכל אלה  גם כשאינך לידו. 
  8.  חינוך נכון מבוסס על העובדה  שלא ניתן להצמיד לכל ילד שוטר ( או את בלה האווזה שהלכה אחרי פינוקיו והזהירה אותו מה אסור לעשות) ולא ניתן להצמיד לכול האישה שוטר, שלא תוטרד מינית, או שוטר  שירתיע כל נהג  בכבישים. מדיניות נכונה אינה מוסיפה שוטרים אלא אנשי חינוך. אם החינוך אינו עומד בלחצי הסביבה משהו בחינוך לא הצליח. או  שהרעיון לא הוכיח את עצמו במבחן החיים- למשל  כאשר ההתנזרות מבשר לא  תרמה לבריאות. או שהילד/נער לא הפנים באמת את הרעיון שאסור לשתות אלכוהול, ויעשה זאת ברגע שמסירים ממנו מבט/ השגחה . או שהחינוך לא הביא בחשבון את לחצי הסביבה, כמו חברת השווים בגיל ההתבגרות, והצורך הטבעי בהתנסות כמו גם הסקרנות הטבעית של האדם.
  9. האב פול בקנל,  טוען שהילד צריך ללמוד שיש דברים שאסור לעשות. הוא מסביר "החוקים הנוקשים חשובים כי זה מראה לילדים שיש דברים שאסור לעשות, לא לצעיר, לא לנער, ולא למבוגר - גם לי יש דברים שאסור לעשות ... עד כאן הרעיון בהחלט ראוי, אכן יש דברים שאסורים, ולכל גיל יש את האיסורים שלו . אך מדוע מכים ילד כאשר הוא עובר על הדברים האסורים עליו? ולא מכים את האב? האם הוא אף פעם לא עובר על הדברים האסורים? נראה שעצם הרעיון שגוי כי הוא נותן לגיטימציה להכות נשים שאינן מצייתות לבעליהן? ובסינגפור המדינה הנקייה בעולם, מותר להלקות מי שזורק מסטיק ברחוב   (100 הצלפות על פי החוק).   נראה שהשימוש במכות כדרך להחזיר אדם למוטב, אופיינית לתרבות הנוצרית והמוסלמית-עד היום, גם בבתי המשפט, הטילו  ומטילים על מבוגרים עונשי מלקות.
  10. .העובדה שהילדים אינם מתערים ומתנסים בחברת ילדים אחרים היא פסולה כי היא מונעת מהילד להתפתח כיצור חברתי מיומנות שעליו ללמוד  גיל  11 , קצת לפני גיל ההתבגרות.
    11 הלחץ התמידי של ההורים  על הילדים  24 שעות ביממה והעמדת הילד תחת זכוכית מגדלת התנהגותית, היא בלתי נסבלת. העובדה שלינדה וגם בוורלי האמהות  בשני הבתים מתפקדת כשוטרות, כשופטות ומבצעות היא בלתי צודקת ומעמידה את שפיותם של הילדים בסכנה. האם אינה מעלה בדעתה שאולי הילד שאמר לה שסיים את מטלותיו לא שיקר, אלא הבין את המטלות אחרת ממה שהיא הבינה! (כמה פעמים גילנו שהוראה שלנו הובנה לא נכון????), האם בלתי הגיוני שהילד הבין אחרת מאמו?. החשש בהתנהלות חינוכית מסוג זה הן,  שהתוצאות המוצגות בסרט  יכולות ללמד על בעיות נפשיות שעלולות להתפתח  כפי שאנו רואים אצל ג'ואי סלווטי מייצר המחבטים. כל ההתנהלות של ג'ואי מלמדת על  אדם הלוקה בנפשו (התפילה באמבטיה, ההתגלות האלוהית שהובילה אותו ליצר את המחבטים) הסרט אינו מספק פרטים על  ילדותו של ג'ואי, אבל אין ספק שהוא גדל תחת שבטו של חינוך אלים, כמו שבתו טניה חווה  בביתו, חינוך מסוג זה המדכא מאווים מוביל  לחיפוש אלטרנטיבות דמיוניות או נסתרות, מאווים נסתרים עלולים לפרוץ בדרך פרוורטית  הפוגעת בחברה או מתבטאת בפגיעה עצמית. דיכוי מאווים מוביל לדיכוי העצמיות ואיבוד האישיות. גם האב פול בקנל מספר שהגיע ל"הורים על פי התנ"ך" לאחר שחווה התגלות או חיזיון שבו הרגיש שהוא נופל לגיהנום. ברור שהחזיונות הם הפחדים הסמויים שהטמיעו בהם מילדותם.
    על רקע יום השואה  חשוב שנבחן את העם הגרמני שחונך לצייתנות ולמילוי  פקודות, והוכיח עד כמה נוראית יכולה דרך חינוך זאת להגיע. דרך החינוך הנכונה היא ללמד ולשנן לילד  שיבדקו היטב  (וטוב יעשו אם יתווכחו על כך) , כי גם פקודה עלולה להיות בלתי חוקית בעליל.
    עוד מספר מילים על ג'ואי סלווטי -הסיפור שלו מלמד שהגבר הזה אינו בודד כי הוא הצליח לתרום כ-1000 מחבטים כאלו ויש ודאי גם אחרים שהוא עדיין לא הגיע אליהם וזה מה שמדאיג.


    12. שתי המשפחות הנדונות הקדישו את חייהן לגידול הילדים ולא בקומונה, מה שיוצר לבת הגדולה –בת ה-26 בעיה אמיתית למצוא גבר שמתאים לה בסביבתה הקרובה.והיא נותרת רווקה כשאחותה הצעירה מתחתנת לפניה.
     
    13. בחירת אמצעי המלקות נראית בעיני-עיניים יהודיות, נוראה.  כשהורה מכה מתוך חולשה רגעית, ניתן  להבין זאת כי כולנו בני אדם ויש לנו רגעי חולשה.  באתר תפוז ניתן לקרוא על תחושת מבוגרים על המכות שקיבלו בילדותם http://sc.tapuz.co.il/shirshurCommuna-12456-31197012.htm
    אחת הנשים כותבת:
    "........ כלומר המכות שלו (של אביה ד.ש.) לא היו מעצבים. היו חינוכיות (אפשר לחלוק עליו כמובן. אך כך זה היה  להגדרתו). זכורה לי רק פעם אחת שהוא היכה אותי. אחרי שהסביר לי כמה חמור היה מה שעשיתי. אני כמובן לא זוכרת מה זה היה, רק את העלבון. אימא שלי הייתה מחטיפה על ימין ועל שמאל. לא לשם החינוך. כדי להרגיע את עצביה. לשניהם כבר סלחתי.|1| ....."
    קשה לקבוע מסמרות בנדון, וכל הסבר אינו חף מתחושות סובייקטיביות. קל יותר להזדהות עם האם שהכתה כדי להרגיע את עצביה, וקשה  להזדהות עם האב שתכנן את המכות  ואינני מסוגלת להתחבר לאם בסרט שעל כל אי ציות שולפת את המקל ופותחת ב"טקס המלקות"  בעיני זה נוראי .

    14.שפה מבלבלת- המשפט "חושך שבטו שונא בנו" -יצר מצב פסיכולוגי שמאפיין ילדים ונשים מוכות. אלו מתקשים להכיר בכך שהאדם הקרוב אליהם ביותר, זה שצריך להגן עליהם מכול האלימות שמסביבם הוא זה שמכה אותם הוא זה שכופה את חינוכו בדרך אלימה. התוצאה היא שילדים מוכים כמו נשים מוכות נוטים להצדיק את המכה, "מגיע לי"  "זה לטובתי" וראינו את זה בדבריו של הנער  שהוכה רבות ועמד והצהיר עד כמה זה היה לטובתו. אחותו מנגד לפחות לא השתכנעה שזה היה לטובתה היא ציינה שכעסה על כך ואני שמחה בשבילה למרות שמיד אח"כ היא הצהירה שכנראה תכה את ילדיה. הדבר החמור ביותר בהתנהגות האם היא שהיא מכה את הילד, כופה עליו להתנצל, ואח"כ מחבקת אותו ומלטפת. מצב זה דומה לסצנריום של הגבר המכה את אשתו ומגיע אח"כ עם זר פרחים ענק או צמיד זהב ומצפה שתסלח לו..... והיא אכן סולחת. 

    15. .אהבתי מאד את ביה"ס הביתי שמוצג בסרט ואת האמהות שהן גם מורות. השילוב של הורה מורה קסום בעיני והייתי שמחה ללמוד דווקא על כך יותר . דרך  דוגמא זו אנו רואים עד כמה ההורים הללו לוקחים אחריות על ילדיהם, גם אם זה גובל אצלם בשטיפת מוח וחוסר פתיחות .

    וידוי-באופן אישי מעולם לא הכיתי את ילדי ולא הרגשתי צורך לעשות זאת, גם אם זה מוזר לדידם של אחרים. יחד עם זאת היו מצבים שבהם הרגשתי חסרת אונים כי לא השגתי את מה שרציתי או מה שנדרש מילדיי. לשמחתי, חוסר האונים שחשתי לנוכח כשלוני להשיג מה שרציתי, שידרג אותי, והפך אותי ליותר חכמה, כי נאלצתי למצוא דרכים מתוחכמות יותר מסטירה או מכה כדי להשיג את מטרותי.


    הערות לגבי נושאים נוספים  בסרט
ראשית קשה לומר שהצפייה בסרט איננה יוצרת אצל רובנו בלבול שנובע מכך שמצד אחד אנחנו נרתעים ובוחלים בשיטת המכות, אך מצד שני קשה שלא להתרשם מתוצרי החינוך שבאים לידי ביטוי בסרט כמו -העזרה הרבה והשיתוף שהילדים מגלים בעבודות הבית. ממי מאיתנו לא מקנא כאם/אב בילדים הללו שעוזרים , מנקים, מכינים ארוחות, לומדים בבית ולא מתלוננים כמו מרבית ילדנו?! גם הטוהר האישי של הבנות והבנים שרואים את המשפחה בדרך שרובנו היינו מייחלים לה....? ומי מאיתנו לא מקנא בשליטה העצמית של הצעירים שנמנעים מללכת למועדונים להשתולל לשתות לשוכרה כפי שזה בא לידי ביטוי בסרט " אני מוסלמית". מי שצפה בו (וכולם מוזמנים לעשות זאת) הופתע לראות כמה בנות אנגליות מתאסלמות מרצונן כי הן מאסו בתרבות השתייה וההתהוללות, מאסו ביחסי המין המזדמנים, ויחד עם זאת הן לא מוכנות להתנזר ולוותר על משפחה ולכן בחרו באיסלם משום שהוא מאפשר להן גם  משפחה וגם התנזרות מאלכוהול והשפעותיו. בסה"כ כשמסיימים לראות את הסרט "להכות ילדים בשם התנ"ך"  החינוך שראינו (מלבד המקלות ורצועות העור המצמררות), מותירים אותנו עם תחושה מתסכלת שהנה הם הצליחו לחנך נערים ראויים שגם אנחנו היינו שמחים לייצר ואנחנו עשינו זאת בעבר וכעת אנחנו חסרי אונים.
מה קרה לנו?
השאלה הראשונית חוזרת , האם העובדה שהחוק אוסר הכאת ילדים (ראו את החוק במאמר קודם) הוא זה  שגרם להתדרדרות ?
הסרט "להכות ילדים בשם התנ"ך" הובא כדי לעמת את הקוראים בדילמה בצורה רגשית , עמידה  מול הורים מכים  מעוררת מחשבה (כי כשאדם מכה אין לו הזדמנות לראות את עצמו...) והסיבה העיקרית להבאת הסרט היא ש"ההורים התנכיים" מלקים ילדים אך בד בבד הקדישו את עצמם טוטאלית לגידול ילדיהם , לדעתי קסם ההצלחה הוא לא בהלקאה אלא בעובדה שההורים מקדישים עצמם לבית, וכדאי לבחון את רעיון  הקדשת החיים לילדים. אין לי ספק שההצלחות בסרט היו מתקבלות גם אם ההורים היו נמנעים ממכות ורק ממשיכים להיות שם עבור הילדים  כל כך הרבה זמן במשך היום?! פרופ' עמוס  הולנדר, בדק ומצא שהורה ישראלי שוהה עם ילדיו 19 דקות ביום! השאלה שיש לשאול, ותחילה ישאל  זאת כל אחד את עצמו, היא עד כמה ההורים עסוקים מכדי להוות דוגמא חינוכית לילדיהם בכול המישורים (יחסי זוגיות, לבוש, התנהלות כלכלית, וחברתית ציבורית). נראה שאם נקדיש לילדנו זמן  המצב יהיה אחרת ,, כי זה מה שעשו הורינו בעבר, הורינו לא היו משכילים מאיתנו ולא היו עשירים מאיתנו וידעו הרבה פחות מאיתנו על המחשב ושאר הטכנולוגיות אבל הם היו איתנו וצמחנו לא פחות טוב מילדי ההורים על פי התנ"ך, ואולי יותר., כי לא היינו שטופי מוח .
יש רבים שיגידו שהמשמעת ואיתה יכולת החינוך התמוטטה כי החינוך של דיואי ושל קורצאק העמידו את הילד במרכז והמבוגרים הפכו ממוריו ומחנכיו של הילד למשרתיו.
אכן יש בדברים הללו משהו אבל לשיטתי זה לא העיקר.
המהות היא:
  1. הדחת ההורים מתפקידם ההורי- במדינה שבה גלים של  מהגרים/עולים הגיעו חסרי שפה ונטולי מעמד המדינה פרסה עליהם חסות ו"התנדבה" לאמץ את ילדיהם כי המדינה וותיקיה יודעים טוב יותק מה טוב לילד 
  2. דור חדש של אמהות פמיניסטיות שהעתיק את המודל הנוצרי-היוצא מנקודת מוצא שהאישה היא התגלמות החטא ולכן כל מעייניה מבקשים להפוך לתואם גבר.
  3. אתיקת העבודה שהתלבשה על מעמד האישה החדש וכלאה בשל נוחות פוליטית את שני ההורים במקומות עבודה עתירי זמן –רחוק מילדיהם. מה יותר נוח למשטר פוליטי מצעירים בגיל ההורות שאין להם דקה לנשום, 
שלושת הנושאים הללו יבחנו במאמר נוסף והובאו כאן כנקודות למחשבה
 
לסיכום

הסרט הובא במטרה להציף את נושא המלקות אל פני השטח כי קיימת תחושה מוטעית שהאיסור על מלקות הוא זה שפגע בסמכות ההורית והמורית הסרט שכביכול מעלה את יוקרתן של המלקות תורם בעקיפין למציאת המפתח שאבדנו  וזה לא הסמכות, והיכולת החוקית להכות ילדים, הסרט הראה לנו משפחות מוצלחות כי הן הקדישו את חייהם לילדיהם. ואת זה חשוב לראות וחשוב לבדוק כיצד ניתן להחזיר את המצב לאחור או לפחות את חלקו. 
ולסיום כדאי לצפות בסרטון על מורה מכה במצרים שצפייה בו תעורר את הנימים החשובים בלבנו ובמוחנו להתנגד להכאת ילדים בכלל.

 http://www.viatalaserviciu.ro/view_video.php?viewkey=c886e9247542e06ebb70


לייבסיטי - בניית אתרים