פשטות

פשטות היא היופי
פשטות היא התיחכום האולטימטיבי/לאונארדו דוינצ'י

מקום פשוט לחינוך תרבות ואמנות

 

7. גלרייה לאומנות הנשק העתיק-ע"ש יעקובי יוסף ז"ל  |  8. הערכה חליפית-מבחן תלת שלבי- מה זה?  |  10. פשטות-מהספרים  |  11.פשטות מהסרטים  |  12. פשטות בצבעים  |  13. בעלי קושי בעיבוד חושי-יש דבר כזה  |  15."חמולה" מקום טוב לגדול  |  18. פעוטונים מציאות אפורה בעטיפה ו ... דה-ד"ר דליה שחף  |  18.זוגיות-לא מה שחשבתם-גילוי נאות  |  19.האישה הישראלית מעידן של שסע עדתי לעידן של שסע מיגדרי  |  46.לטייל עם סבא שומיק  |  מצבות מדברות אל העתיד  |  רמזים , ראיות, ושאלות שמאחורי מצבות  |  


 


להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


פשטות-מקום  לחינוך תרבות ואומנות

בקטגוריה זו תמצאו את המאמרים והקישוריות לנושאים הבאים 
1.קושי בעיבוד חושי -קישורית לאתר מורשת.
2.מר פופקורן-מחוויותיו של ילד עם קושי בעיבוד חושי
   מר פופקורן-זה יקר מדיי
   מר פופקורן-ילד של מילים
   מר פופקורן- מגלה את אמריקה
3.לוגו-הילד שניצח את הברק
4. ילדים בעלי קושי בעיבוד חושי-יש דבר כזה
5. בלי פילטר-קושי בעיבוד חושי בבני נוער במגזין עשר פלוס -קישורית
6. גם באוניברסיטה עדיין לא מאוחר מדי

7. המים דרך טיפולית -קראו את המאמר בקישורית 
http://yamitpool.co.il/%D7%99%D7%93%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%9F/%D7%95%D7%95%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%99-%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8-%D7%9E%D7%90%D7%AA-%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%AA-%D7%9B%D7%A1%D7%A4%D7%99

כמו כן הנכם מוזמנים לבקר בקטגוריה 14
"אתם שואלים ד"ר שחף עונה"-תוכלו להסתייע בתשובות, וכמובן לשלוח שאלות משלכם.



 גילוי נאות
ד"ר דליה שחף איננה רופאה ואיננה פסיכולוגית . הזכות להעניק אוזן קשבת להורים 
הנתקלים בבעיות חינוכיות באה, מ-40 שנות ניסיון  בהוראה במסגרות פורמליות של ביה"ס,
הקמה וניהול גן ניסיוני , והוראה של 22 שנה  במכללה להכשרת מורים.



 

ד"ר דליה שחף
סומכת ומלווה הורים לילדים בעלי קושי בעיבוד חושי
ובעיות התנהגותיות שמקורן בקושי חושי.
הלווי כולל שיחה עם ההורים, 
פגישה עם הילד 
צפייה בילד בגן/ביה"ס
פגישה עם המורה/גננת בגן/ביה"ס
המשך הטיפול בהתאם לנדרש  
לפגישת ייעוץ ניתן להתקשר ל- 052-2254400
הפונים מוזמנים לקרא בנושא באתר זה מאמרים מס' ,14,15

נושא קושי בעיבוד חושי/ ד"ר דליה שחףhttp://www.moreshet.co.il/web/forum/insub.asp?kod=107
 

"מר פופקורן"-מחוויותיו של ילד עם קושי בעיבוד חושי
5.2.2010
 
"מר פופקורן" כך הוא מכנה את עצמו, זה שמבקש להיות "סתם ילד" כשאתה מחבק אותו חזק, ולוחש באוזניו הרגישות, עד כמה הוא ילד "יחיד ומיוחד" וכמה אתה אוהב אותו.
שהילדים
"יצחקו" מה אכפת לו, רק חבל שאימא נעצבת אל ליבה ואיננה מבינה הומור של בני ארבע.
"מר פופקורן" הוא ילד שבורך בגוף תמיר, רגליים זריזות ולשון חריפה. הוא מטפס על סולמות בלי בעיה, אז מה אם המאבחנת תמשיך למלא דוחות על מערכת ווסטיבולרית לקויה, למי אכפת? "מר פופקורן" מטייל בזריזות של לוליין על שולחות, ובונה כל דבר מקוביות, שאותן הוא מארגן על השטיח, ובאתר האינטרנט. "סבא הכנס אותי לאתר "לגו"..." זו בקשה שחוזרת בכל פעם שנעשה קצת שקט, והפטיש השחור שמחכה לו במגירה, גומר לקפח את ראשם של המסמרים על לוח העץ הסובלני. סבא מוזר אומר האב בחוסר שביעות רצון, ונכנע לעיניים הבורקות של "מר פופקורן".
מהיום שפגש חברת ילדים הם צובאים ומבקשים את קרבתו, מחקים את תעלוליו ונמשכים לדמיון העשיר במשחקיו. רק "מר פופקורן"  סובל מהערצת "ההמונים".
 הדיאטה הסנסוריות ושאר האמצעים שנרכשו עבורו כדי להפוך את העולם מעודן יותר, לא ממש מקלים עדיין על הכאב באוזניים, שמסבים לו  קולות ההתגודדות של הילדים, שלא לדבר על הריח של חלק מהם. לכן "מר פופקורן" המגיע לגן תמיד בשעה שהילדים  כבר בחצר, איננו מבין למה לעזאזל השמחה של הילדים כל כך כואבת ? ואימא לא מבינה למה "מר פופקורן" עומד כשידיו על מותניו ומשיב חזרה אל קריאות השמחה, "אני כועס", "אני כועס מאד" , כי הצהלות  חובטות בעור התוף ומשביתות את שמחתו.
אז איך מלמדים ילד בן ארבע להסביר ששמחה רועשת כל כך כואבת? ואיך מסבירים לילדים בני ארבע ש"רעש שמח"  כואב כמו נפילה  מנדנדה?.........
********************************************************************************************************************************************** 
זה יקר מדי
מר פופקורן כבר בן חמש וחצי והחליף כבר כמה זהויות של דמויות-על, שמסייעות לו להתגבר על המחסור במסנני  רעש, אור שמש , וגרגרי חול בדרך לכל מקום. הוא גיבור אמיתי כשהוא מתעקש ללכת יחף, ואפילו מצטרף למשחק בארגז החול שם מחכים לו חבריו. מר פופקורן חוזר מותש בשעת צהרים מוקדמת מהגן מתכרבל בכיף על הספה הגדולה בסלון וצולל אל גיבורי-העל  שנצרבו בתוך האייפד. כך עוברים על מר פופקורן חמישה ימים בשבוע. ואז ביומיים הנותרים סבא וסבתא באים וכל החיים שמחוץ לבית נפתחים.  משתכשכים עם סבא בברכה וקופצים  על טרמפולינת הענק 'סבא בתפקיד הענק-הירוק ומר פופקורן הוא גרין-נינג'ה. כשהזיעה ניגרת לכל עבר, רצים שניהם לשתות כוס מים קרים במכולת המאולתרת שהכינה סבתא מכריות וכורסאות. בעזרתו של מר פופקורן מוציאים את כל הפרודוקטים של אימא  מהארונות ומפזרים באי סדר מופתי  על הכריות, ולא  שוכחים גם את המאזניים העתיקות של אבא.  סבא הופך מענק ירוק לקונה מזדמן במכלת של מר פופקורן והמוצרים מחליפים ידיים נכנסים לסל של סבא וחוזרים ל"מדפים" ומר פופקורן מתרגל פעולת חשבון פשוטות כשהוא מקבל מסבא  5 שקלים וצריך להחזיר עודף.
בשבוע שעבר כשהגיע סבא כמו תמיד לקנות במכלת של מר פופקורן הוא לא שמח לגלות על אחד המדפים את משקפיו.  " אני מבקש לקנות את המשקפים" הכריז "בכמה זה יעלה לי?" תשובתו של מר פופקורן הייתה "זה יקר מדי", סבא שלא ממש הבין את המסר התעקש ושאל "ובכל זאת  מה המחיר?" מר פופקורן חזר על הצהרתו בנחרצות " זה יקר מדי" והוסיף "אינך יכול לקנות אותם". סבא הבין שמר פופקורן זקוק לשיעור בניהול עסק, ופתח בהרצאה מקיפה על יתרונותיו של בעל מכולת על קונה משתוקק. כשסיים את ההסבר מיהר לרשום על דף 200 שקלים הגיש למר פופקורן וקיווה שבעזרתם ישחרר את משקפיו. מר פופקורן  עשה רושם שהבין עניין, הביט בשטר בן 200 השקלים היסס, השתהה, והודיע שוב בנחרצות שהמשקפים לא למכירה כי "זה יקר מדי". סבא התייאש והעביר את השרביט לסבתא שגם לה היה נדמה  שנכדה אינו מגלה הבנה לתהליך הפשוט של מסחר קמעונאי
.
בניגוד לסבא, סבתא בטוחה תמיד שמר פופקורן אף פעם לא מתעקש סתם. היא שלחה את סבא להתאוורר  ואת עצמה שאלה, מה הסיפור של הילד ולמה הוא כל כך נחרץ בסירובו למכור לסבא את משקפיו.  לא עברו מספר דקות והאסימון נפל. "המוצר לא סתם יקר" קראה בקול  "הוא יקר מדי". "איך לא שמת  לב" חזרה שוב באוזני סבא  "אתה זוכר כמה פעמים הלכת עם מר פופקורן לקנות צעצועים והסברת לו שהצעצוע שבחר יקר מדי?, זוכר כמה פעמים ביקשת שיבחר משהו שמתאים יותר לכיסך?" סבא הרכין ראשו ואמר  "ואללה את שוב צודקת, אי אפשר לעבוד על הילד הזה"!. גאה בנכדו חזר סבא אל המכולת ניגש אל מר פופקורן וביקש לקנות דבר מה אחר "שאינו יקר מדי" , ונענה ברצון.
אז מה למדו סבא וסבתא בעזרתו של מר פופקורן? כאשר אנחנו מחנכים לכך שיש דברים שהם יקרים מכדי לקנותם, וצריך ללמוד לדחות סיפוקים, הכלל תקף בכל מקום  גם במכולת המאולתרת מכורסאות וכריות, וזה כולל גם את סבא
.
*************************************************************************************************************************************

14.9.12

מר פופקורן-ילד של מילים
מר פופקורן הוא ילד של מילים. מרגע שעמד על רגליו סביב גיל 10 חודשים, הספרים היו שם והוא איתם, ממלמל, חולם, מצטט ויוצא איתן להרפתקאות מרגשות. הם היו החברים השקטים שלא תמיד מצא בין בני גילו. מר פופקורן ציטט את "חבריו" בע"פ, ודיבר מגרונם , ציטוטים שמצאו להם הד מחייך בקרב מבוגרים שהכירו את הסיפורים, ואלו שלא הכירו  הסגירו ילדות חסרה בקימוט מצח והרמת גבה. הכול השתאו כשמר פופקורן הצליח לדייק ואף לתקן את סבתא כשזו הקריאה מספריו של ד"ר סוס, סיפורים עתירי קישקושים, בישבושים, וג'יברושים, שמר פופקורן לעולם לא טעה בהגייתם.
בגן הייתה פינת הספר "הבריכה" השקטה אליה צלל  כשהרעש סביבו עלה על גדותיו, וגם כתבות בעיתון של אתמול, לא נעלמו  מעיניו כשהעיתון נפרש מתחת לכיסא האוכל של אחיו הקטן, (כדי לקלוט את מחצית מנת האוכל שאחיו לא אכל).
מסבא וסבתא הוא ממשיך לבקש שיקראו לו סיפורים , אולי כדי לתקן אותם כשהם מדגישים את אותיות ה"בגד כפת" גם כשאינן בראש המילה, או כשסבא מחליף שורוק  בשווא נע, שגיאות שאוזניו  לעולם אינן מפספסות. לא מזמן גילו סבתא וסבא שהם גם מפסידים  במרוץ אחר קריאת הכתוביות בסרטי הילדים (וגם של המבוגרים).
מר פופקורן הוא ילד של מילים אך מספרים אינם מדברים איליו. כל  כמה שניסתה אימא להכניסו לרזי ממלכת המספרים הותירו אותו אדיש לקסמה. פה ושם חישובי עודף במכלת המאולתרת שבנה, אך העיסוק לא גלש הרבה מעבר לזה. 
עם תחילת השנה הכריזו הגננות שאין למר פופקורן מה לחפש בגן, ואימא לא הסכימה איתן. לאחר שכנוע מסיבי נעתרה, ומר פופקורן נשלח לכיתה א' לשיעור בחשבון דווקא, כשאימא מתפעלת מכך שהילד הולך בשמחה  וחוזר הביתה עם דף עבודה, בדיוק כשסבתא נכנסה ושאלה "מה נשמע?" ומר פופקורן ענה "את יודעת סבתא ששלוש זה כמו שמונה אבל רק חצי משמונה...?". סבתא שמעה, היססה ואמרה "אבל  שלוש זה חצי משש" וכשמר פופקורן התעקש, נעצרה, הרימה גבה וחשה כיצד שוב מתגנב ללבה  החשש שבמספרים הילד לא ממש חזק.
"תראי סבתא"  קרב את הדף אל פניה, חצה בעיפרון  את מספר שמונה, וסימן את הספרה שלוש משני צדדיו...... סבתא נשמה עמוק, חייכה, וסומק עלה בלחייה "אתה שוב ניצחת, ילד" קראה בשמחה ונזפה בעצמה,  איך זה ששישים שנה לא עלה בדעתה  שחצי של שמונה יכול להיות  שלוש, ומי שכמו סבתא מתקשה להבין, ישים את המספר  שלוש -3 ומולו עוד שלוש -  3  הפוך,  יקרב, יחבר, ויקבל= 8



ותודו שבלי מר פופקורן לא הייתם יודעים זאת.................................
שנה טובה, שנה של לב פתוח לשונה ולמיוחד
.
 


מר פופקורן מגלה את אמריקה/ 20.1.14
מר פופקורן כבר מזמן חזר אל שמו האמתי. וקורא כל מה שכתוב בעברית  על כל פיסת נייר ובספרים עבי כרס של אבא ואימא.
מדי יום חמישי אני באה ללוות אותו בדרכו מביה"ס-כיתה א', הביתה. בניגוד לאימא אינני נעזרת במכונית אלא צועדת ברגל ומר פופקורן עמי. השבוע החלטתי לשנות את מסלול החזרה הביתה ולהימנע, בדרך זו, ממפלטי המכוניות  המזהמים את האוויר הצח. הצעתי זאת למר פופקורן , שמיד נדרך, וסרב בטענה שהדרך שאותה הוא מכיר מקצרת את הדרך הביתה. לא התוכחתי על אורכן של הדרכים , ביודעי שלילדים כמו מר פופקורן "כל שינוי הוא עינוי" והתחלנו לצעוד בדרך המוכרת אל ביתו.
לאחר שעברנו כברת דרך  שאל אותי מר פופקורן אם אני מכירה את כריסטופר קולומבוס, עניתי שלא ממש, אבל שמעתי עליו. (אלטרנטיבה לדרך שבה הורים ממהרים להוכיח לילדם שהם יודעים הכול או לפחות יותר ממנו). "אם כך כדאי שתדעי שכריסטופר קולומבוס גילה את אמריקה כשחיפש דרך קצרה להודו!" הייתי המומה. ולא משום שמר פופקורן הכיר בגילו את עלילותיו של קולומבוס, אלא מהעובדה שמר פופקורן גייס את גילוי אמריקה כדי לצאת מן המבוכה שחש על כך שפחד לנסות דרך חדשה להגיע הביתה.
 "הגילוי המחודש של אמריקה" עודד אותי להאמין שמר פופקורן יצלח את החיים החוש-חשיים שלו, ויגיע לכל מה שירצה  בדרך שלו.  
 


*******************************************************************************************************************************
עפרה וייל M.a
ללמוד כיצד ללמוד
העשרה אינסטורמטאלית,
טיפול בטווח רחב של קשיי למידה , זיכרון, קשב וריכוז, אימון באסטראטגיות חשיבה.
על פי שיטת פרופ' פוירשטין
טל-052-2621925
פקס-08-6460161
דוא"ל:
ofiweil@walla.com
**********************************************************************************
לוגו  - הילד שניצח את הברק!
 
 
לפני שנים רבות היה היה ילד ושמו לוגו. לוגו גר בקרית אונו עם אבא ואמא שלו ואחיו התינוק. היו לו המון משחקים, בעיקר המון לגו והוא היה ילד שמח מאד.
 
 
 
אבל – לוגו גם פחד מאד ממשהו שקרה תמיד בעונת החורף כאשר היתה סופה וגשם לוגו היה נבהל מאד מן הברק ומן הרעם שהגיע בעקבותיו.
 
 
לוגו פחד כל כך עד שהיה רץ וסוגר את כל התריסים בחדר שלו ומתחבא מתחת לשמיכה העבה.
המשפחה של לוגו הבינה שלוגו מפחד וכל אחד ניסה לעזור לו בדרכו:
 
 
אמא
הציעה לו שוקו חם
 
 
לוגו שתה את השוקו (שהתקרר כבר) בשלוק
 
אבל זה לא עזר.... הוא עדיין פחד 
 
אבא
הציע לו צלחת חביתיות עם סירופ
 
לוגו חיסל את החביתיות בשתי דקות מתחת לשמיכה
 
אבל זה לא עזר.... הוא עדיין פחד
סבתא 
(שהגיעה לבקר)
הציעה לו לראות את התוכנית האהובה עליו בטלוויזיה
 
לוגו ראה את התוכנית אבל באמצע התוכנית ברק הבריק בשמיים והתוכנית נפסקה
גם זה לא עזר.... בכלל!
סבא
הציע ללוגו ללכת לקפוץ בטרמפולינה אבל סבתא צעקה שהוא קצת התבלבל ואפילו לוגו צחק קצת ואמר לסבא שלו שאי אפשר לצאת עכשיו החוצה באמצע הסערה. הצחוק קצת עזר ללוגו.... אבל הוא עדיין פחד
אז סבא ירד אל המרתף ונשאר שם זמן רב.
 
 
 
 
 
 
 
 
הדודה עליזה הציעה שלוגו יחשוב מחשבות טובות וחיוביות וזה מה שלוגו ניסה לעשות ממילא, אבל כשהרעם הרעים בקול אדיר 
גם זה לא עזר....
 
 
 
סבא וסבתא מבאר שבע
התקשרו ואמרו שהסערה עוד לא הגיעה אליהם והזמינו את לוגו להתארח אצלם. אבל לוגו פחד לצאת מהבית כשסערה משתוללת בחוץ.
 
לוגו ישב על הספה, כיסה את באזנים ואת העיניים בשמיכה ועדיין פחד מאד.
מוכרח להיות משהו שלוגו יוכל לעשות כדי לנצח את הברק!!!
 
 
 
 
ואז יצא סבא מהמרתף, היתה לו קופסא בגודל בינוני בידו.
ומה היה בקופסא? תלבושת מיוחדת שהכין במעבדה הסודית שלו במרץ. מי שלובש את התלבושת – כך הוא לחש ללוגו – מוגן לחלוטין מפני ברקים ורעמים.
 
" אם אלבש את החליפה לא אשמע את הרעמים המפחידים ולא אראה את הברקים?" שאל לוגו את סבא שלו
"בוודאי שתשמע ותראה את הברקים והרעמים" אמר סבא, "אבל החליפה הזו עשויה חומר מיוחד שמגן מפניהם. מי שילבש את החליפה מוגן מברקים ורעמים באחריות!"
לוגו שמח מאד. הוא לא ידע בדיוק איך החליפה פועלת. בעצם, היא היתה דומה מאד לתחפושת של בוב הבנאי משנה שעברה אבל היו בה כמה דברים שונים כמו כפתורים מוזהבים (נגד ברקים) וריפוד כותנה (נגד רעמים).
 
לוגו לבש את החליפה. הוא עדיין לא הרגיש שונה, אבל סבא הבטיח שתוך חמש דקות הוא ירגיש בהבדל, וסבא של לוגו היה מדען והוא ידע המון דברים והוא גם מאד אהב ודאג ללוגו. 
 
 
ואז....
הבריק ברק
 
 
לוגו קצת פחד, אבל הוא ידע שהחליפה מגינה עליו אז הוא חיכה ולא רץ להתחבא מתחת לשמיכה – עדיין...
ואז....
הרעים הרעם
 
 
זה עדיין היה די רועש, אבל לא יותר מאוטובוס או מאוטו-זבל – הכל בזכות החליפה שהגנה עליו.
לוגו נשם לרווחה, הוא  שתה עוד שוקו ואכל עוד חביתיות  ושיחק הרבה בלגו שלו.
אחר כך החליפה קצת התלכלכה בגלל שוקו שנשפך ולוגו היה צריך להוריד אותה ולהחליף בגדים- הוא קצת חשש כי הסופה עדיין השתוללה בחוץ אבל סבא הרגיע אותו ואמר שההשפעה של החליפה לא נגמרת ברגע שפושטים אותה. 
ובאמת כך היה.
כשהרעם היה חזק במיוחד לוגו סגר את האוזניים בכפות ידיו אבל הוא לא פחד יותר הרי היתה לו את החליפה שהגנה עליו והכי חשוב היתה לו משפחה שאוהבת אותו יותר מכל.
 



ילדים בעלי קושי בעיבוד חושי-יש דבר כזה
ד"ר דליה שחף, מרצה במכללה לחינוך "אוהלו" לתגובות
: drdalia@012.net.il
מותר לצטט, ולהפיץ פרסום זה תוך ציון מקור המידע ושם הכותבת  למטרות לא מסחריות 

 מה זה קושי בעיבוד וויסות חושי?
ילדים לא מעטים סובלים "מקושי בעיבוד וויסות חושי" . פעוטות אלו עוברים לא מעט מדורי גיהנום הנדרשים על מנת להסתגל לעולם הפיזי שסביבם. הקשיים מעצימים בשל העובדה שהוריהם (שרובם הורים חמים ותומכים),לומדים על הבעיה לאחר שעשו את מרבית הטעויות האפשריות. חוסר המודעות הכללית לבעיה גורמת לכך שמרגע החשיפה לבעיה ועד שניתן להודות בה, מצליחה הבעיה לצמוח בדיוק כמו הדרקון בספרו של ג'ק קנט   There is no such a thing like a Dragon בתרגום לעברית " דרקון- אין דבר כזה" קטע מהסיפור המתורגם לעברית ימחיש עד כמה קל למבוגרים להתעלם מבעיה שנמצאת ממש לנגד עיניהם. 
ציטוט "ביל ביקסבי התעורר בוקר אחד ומצא בחדרו דרקון. הוא רץ לספר לאימו על ידידו החדש, אך אמא טענה בתוקף ש"אין דבר כזה". ישב בילי ליד השולחן, והדרקון התיישב על השולחן. בדרך כלל אסור היה לשבת על השולחן, אבל מה יכלה אמא להגיד? הלא היא כבר אמרה שאין דבר כמו דרקון, ואם אין דבר כזה, אי אפשר להגיד לו שירד מהשולחן."והדרקון?   הוא גדל, וגדל, וגדל, וגדל, עד ש..."
ספורם של בילי ביקסבי וידידו הדרקון משעשע, ומטרתו ללמד את המבוגרים לצניעות רבה יותר, כאשר הם מבטלים במחי יד אפשרויות שהן בלתי נראות להם, כאלה שאינן מסתדרות עם מה שמקובל  לחשוב.
דרקון-אין דבר כזה, זהו מצבם של מרבית הילדים בעלי "קושי בעיבוד חושי" שחווים את העולם ללא מסננים שמגינים על מרביתנו. כך קורה שיש ביניהם שמסוגלים לשמוע מכשירי רדיו גם כשהם כבויים (כל מכשירי החשמל מושכים זרם חשמלי גם כשהם מכובים על פי : טמפל גרדין: עמ' 70, ויש מי שרואים הבזקי נאון ועוד ). לילדים בעלי "קושי בעיבוד חושי" שמיעתי, הצלילים המנעימים את החיים לרובנו, מהווים סיוט, הם מפחידים, וכואבים  כפי שמבט ממושך בשמש לוהטת מכאיב לעיניים. גופם רגיש למגע הבד, ואריגים רבים גורמים להם אי נוחות. הרגישים לקול יסבלו מבכי של תינוק ,שאינו מעורר בם אמפטיה, כי הבכי מכאיב כל כך, שכל מה שהם מבקשים זה שהבכי פשוט יפסק. מה עושה ילד שרגישותו לריח מונעת ממנו להתקרב לאנשים? מה יעשה כשהם מתקרבים איליו? בד"כ ישתמש באלימות כדי להרחיק אותם. מה מרגיש ילד כזה כשחבריו משתעשעים בארגז החול או מתרוצצים יחפים?
למרביתנו האנשים הנורמלים, מאפשרת האונת המצחית  לחוש את העולם סביבנו דרך מסננים, ולכן אין לנו מושג מהו הסבל שעובר ילד שמגיח לעולם וכמעט כל מה שסביבו עויין לו.
חוסר היכולת להזדהות עם הבעיה גרם לכך שחלק מהילדים "בעלי קושי בעיבוד חושי" עברו/ עוברים "אילוף" אכזרי.
ילד הסובל "מקושי בעיבוד חושי" רוצה על הידיים הרבה יותר מילד רגיל, ובגיל שכבר מצופה ממנו ללכת בכוחות עצמו. האבחון יהיה "הוא מפונק" ויעשה ניסיון להכריח אותו ללכת בכוחות עצמו, גם אם הילד יכנס לפאניקה בשל כך, עדיין יראו בכך רוב המבוגרים פינוק. !!!! מיעוט המבוגרים  שעוצמת התגובה של הילד תעצור אותם לחשוב עשויים להגיע לתובנה, שהילד מבקש להיות על הידיים כי זה מרחיק אותו ממגוון התחככויות מכאיבות כמו אנשים, ילדים, עשבים.
ילדים בעלי בעיות בחוש השמיעה יהיו מבוהלים מכל קטנוע/אופנוע או מטוס שיעברו , הם יגיבו בצרחות כשמישהו שר בגובה צלילים שהוא בלתי נסבל על ידם, ויצרחו כאשר רמת הרעש במקום כלשהו תעבור את כושר הסבל שלהם. תגובת המבוגרים תהייה לרסן אותו ולהעניש על הצרחות. קורה גם שילדים אלו עלולים לבלבל את המבוגרים, כאשר הם ימצאו דופקים בחוזקה ומפעילים צופרים של מכוניות צעצוע בקול רם, המבוגר מיד יסיק שלא מדובר ברגישות שמיעתית. ההבנה שהדפיקות החזקות הן הדרך למסך רעשים שסביבם , ודרך לשלוט בגורם המכאיב להם תעזור למבוגרים המבולבלים.
הניסיונות לאלף ילדים אלו יוצרים ילדים אומללים, שבודדים מהם אכן מצליחים לרסן סוג של פחד חושי ולהחליפו בפחד מנחת זרועם של המבוגרים, השאר מאבדים שליטה וזוכים לתואר " מופרעים".
ילדים אלו סובלים מתדמית של ילד עם בעיות התנהגות ואפילו בעלי מקצוע נכשלים באבחון ההבדל בין בעיות התנהגות שמקורן חברתי (ילד מפונק, הורות לא טובה, חוסר משמעת, הזנחה) לבין בעיות התנהגות שמקורן "בקושי בעיבוד החושי" שנובעות מפגם פיזי.חלק מהילדים הסובלים מבעיה זו מגיבים ב"פריזינג" ז"א, הם קופאים על מקומם מאימת הגירויים שאין הם יכולים להתמודד עימם, ואינם עושים הרבה, הם צופים קפואים של החיים מסביבם. דרך התגובה של האחרונים כמה שזה ישמע מוזר  פועלת לטובתם בכך שהם זוכים להרבה אמפטיה מהסביבה, בעיקר זו של מערכת החינוך שהמצב השקט שהם נמצאים בו מעודד את הגננת מטפלת לעשות מאמץ על מנת לשלב את הילד בעשיה. קטוב מזל זה אינו מנת חלקם של הילדים שהפחד מעורר אותם להתגונן, ההתגוננות  מעוררת רגשות שלילים, ואלו פועלים כנגד הילד ביחס שלילי וחוזר חלילה. (קרול סטוק קרנוביץ 2009)  

כלי לאבחן ילד עם קושי בעיבוד חושי
מי שמאמין שיש לטפל בבעיות משמעת  בדרך של פתרון היורד לשורש הבעיה ישמח לדעת, שעושים זאת בגן על פי שיטת מונטסורי, ובגנים האנתרופוסופיים. שם בעיית משמעת נפתרת על ידי כך שהמטפלים נושאים את הפעוט בידיהם ומעניקים להם את תשומת הלב שדרושה כדי להרגיע את הפחד או החסך. זו הסיבה שבגנים האנתרופוסופיים וגם בגני מונטסורי אין כמעט בעיות משמעת. הרגעת פעוטות כשנושאים אותם על הידיים עובדת במקום שהשיטה של "פסק זמן" נכשלת.(מדהים ועצוב לשמוע גננות סייעות והורים שטוענים שלשאת ילד על הידיים כאשר הפר משמעת זה פרס על מעשה רע). לא כאן המקום להסביר ששיטת "פסק הזמן" היא אותה אדרת לצורת ענישה  שהיתה מקובלת בימיהם  של הורינו והוריהם רק אז היא נקראה "לעמוד בפינה". אך חשוב לדעת שלמרות הפופולריות של שיטת "פסק הזמן" היא  אינה נותנת מענה לשורש הבעיה, לכן רצוי היה שחסידי השיטה ישקיעו בנושא מחשבה שנייה.

מה הקשר שבין פתרון לבעיות משמעת ואבחון ילדים בעלי קושי בעיבוד חושי?
שיטת פתרון בעיית משמעת נוגעת לעינינו בשל העובדה שהיא עשויה לעזור לנו לזהות ילד עם "קושי בעיבוד חושי". כפי שאמרתי ילד "נורמלי" שיוצר בעיית משמעת יירגע כשתיקח אותו על הידיים. ילד עם "קושי בעיבוד חושי" לא בהכרח, ויתכן שמצבו יחמיר, ילד עם קושי בעיבוד חושי יירגע רק כשמקור הכאב או הגירוי יעלם-: הרעש, המוסיקה, הבד המכאיב יוסר או הריח החול בנעליים. אילו היו בעלי מקצוע משתמשים בכלי זה לאבחן ילדים עם "קושי בעיבוד חושי" היו מצליחים לשפר את איכות חייהם, שגם כך היא טעונה שיפור רב, ובעיקר לא היו גורמים להם נזק בלתי הפיך בתיוגם כילדים מופרעים.
דוגמא מאלפת לקושי של ילד עם קושי בויסות חושי, ניתן היה לגלות סביב אירועי חנוכה . סיפור המלחמה בין היוונים והמכבים הסעיר את מוחו של פעוט בן  4 . וכשזה נשאל כיצד גרשו המכבים את היוונים מבית המקדש בירושלים? הסביר הפעוט "המכבים השתמשו בשואב אבק" נשמע הזוי ? רק למי שאינו מבין את עולמו של פעוט עם קושי בויסות חושי, שבו שואב אבק הוא כלי  מאיים הרבה יותר מכל חרב אבירים, שילד רגיל היה בוחר בה. 


מאמר נוסף מאת ד"ר דליה שחף העוסק בנושא קושי בעיבוד/ויסות חושי בבני נוער, התפרסם ב-מגזין אינטרננט להורים ולמתבגרים -עשר פלוס,
 
שם המאמר: בלי פילטר
 
 
http://www.eserplus.net/experts/1855/
מאמר נוסף של ד"ר דליה שחף העוסק בילדים עם קושי בויסות חושי באתר -מחלקה ראשונה news1 http://www.news1.co.il/Archive/0024-D-56380-00.html

מאמר נוסף באתר  Mamy " "חשים את הכאב ילדים עם קושי בעיבוד חושי"
http://www.mamy.co.il/article.aspx?IDP=9369

 גם באוניברסיטה חובה לאבחן קושי בעיבוד חושי
ד"ר דליה שחף , מרצה במכללת להכשרת מורים  "אוהלו"  


במכללות בכלל ובמכללות לחינוך בפרט, לומדים  סטודנטים בני 20 ומעלה. מאז שהחינוך הטכנולוגי הוצא מ"תפריט" הלימודים בתיכונים יש עלייה חדה מאד במספר הסטודנטים בעלי לקוייות למידה באוניברסיטאות ובמכללות, כאשר המכללות מהוות את האופציה היחידה לאלו שהמערכת הבטיחה להם תעודת בגרות מלאה במקום תעודה מקצועית. 
הספרות המקצועית בנדון מעודדת את השתלבותם של ליקויי למידה בלימודי גבוהים, וכך אנו מוצאים  שרבים מהמגיעים למכללות מקבלים/קונים אישורים על לקויות למידה, דבר שמסייע להם במקצת להתמודד עם לימודים עיוניים. 
למרות הדילמות הקשורות בנושא משתדלים המרצים כמיטב יכולתם לסייע לסטודנטים אלו וזה מתחיל בכך שחלק מהמרצים מבקשים  בתחילת כל קורס לשלוח אליהם בדוא"ל מידע על לקות הלמידה, מידע, שיאפשר למרצה  להערך ולעזור לכל אחד מהם על פי צרכיו.
מכל לקויות הלמידה, הקושי בעיבוד חושי הוא הבעייתי ביותר לאיבחן , והסיבה לכך היא שמעט מאד פסיכולוגים מכירים את הבעיה כשחלק מהאשם מקורו בכך שהקושי  בעיבוד החושי איננו רשום עדיין ב-DSM שהוא "האורים והתומים" של איבחון בעיות נפשיות כמו :האוטיזם, הפרעות קשב וריכוז, ובעיות נפשיות אחרות. לכן פסיכולוגים מעטים מאד מודעים לבעיה ומעטים עוד יותר מצליחים לאבחן את הבעיה בגיל 20 ומעלה.
למה חשוב בכלל לעשות זאת בגליאים אלו, כאשר מרבית המתקשים בגרו ומצאו דרכים משלהם להתמודד עם הקשיים החושיים שלהם?
התשובה לכך איננה רק על מנת לסייע להם בלימודים אקדמאים, אלא על מנת לנצל את שהייתם של הצעירים הללו במסגרת שיכולה לאבחן אותם, ובכך למנוע מהם ומהחברה בעיות קשות, שחוסר אבחון  גורם והוביל בעבר אחרים כמותם. בעיות אלו קשורות בעיקר לאלימות  במשפחה. 
רוב הצעירים בעלי קושי בעיבוד חושי נמצאים באופן קבוע בסיכון  ל"התפרצויות".
 למה הכוונה?
צעירים אלו  בניגוד לצעירים נורמליים, נאלצים לעשות מאמצים עילאיים על מנת לעמוד בדרישות החברתיות הנורמליות. ועל מנת להצליח בכך הם מסתירים את רגישותם  בעור, לאור, לריח ובעיקר לסבל בשמיעה.
 הסתרה מוצלחת גורמת לכך שמעטים יודעים עד כמה הם סובלים כאשר צופרי משטרה ואמבולנסים מתקרבים אליהם, כאשר אופנוע/קטנוע נע על הכביש במקביל להם, או כאשר השכן משמיע מוסיקה שגובה הצלילים מכה באזניהם כמו טיפול בשורש השן ללא אלחוש. מעטים מודעים לאנרגיה הנדרשת להבליג בשעה שמים ניתזים על פניהם בפתאומיות, וכמה אנרגיה נדרשת ללכת על החול ברגליים יחפות.
בבית  בו גדלו  הסביבה כבר מודעת למוזרויות אך בחברה, בצבא בזוגיות חדשה שאיננה מודעת לבעיות החושיות הללו, הדברים עלולים להגיע לפיצוץ. התפורצות אלימה יכולה להתרחש אל מול בכיו של תינוק, שאינו חדל מכך אחרי זמן קצר, אלימות במשפחה יכולה להתרחש בשל הרמת קול פתאומית שגורמת  לתגובה  בלי רציונלית ובלתי פרופורציונית על הצד הצועק,  שאינו מנחש אפילו שבן זוגו לוקה בקושי בעיבוד חושי..
מאחר ולקויות למידה ולקויות חושיות בכלל פוגעות בזכרים יותר, אנו מוצאים יותר נשים שהתלוננו על כך שהוכו  כאשר התיזו מים על הבעל כהתבדחות. אנו מוצאים יותר גברים שטילטלו/היכו תינוקות, ויותר גברים שנכנסו לתיגרה בשל צפירה "מעצבנת" של נהג חסר סבלנות.
חלק מהמצבים הללו ניתן למנוע ע"י איבחון קושי בעיבוד חושי בכל גיל, אבחון שיצייד את הלוקים בכך בהנחיות ברורות לאלו מצבים הם מנועים להכנס. אחד מהם הוא שמרטפות על תינוקות.
עד לזמן האחרון הייתה דעה רוווחת שהפעילות העברינית הזאת היא עניין של עיבוד רגשי לקוי בשל תנאים סוציואקונומיים קשים, תאוריה זו נסתרה כאשר נמצאו  גברים מכים בקרב שכבות סוציואקונומיות גבוהות ובעמדות חברתיות גבוהות כמו סגל אקדמי, רופאים עורכי דין שעברו תהליכי סוציאליזציה נורמטיבים ביותר. המסקנה היא שההסבר נמצא במקום אחר
לשיטתי אחד ההסברים  הוא קושי בעיבוד חושי שלא טופל, והוסתר בדרך עוקפת מבלי שלחברה הסובבת ולעיתים  גם לבעל הקושי אין מושג מדוע הוא מתנהל כפי שהוא מתנהל בעיקר כאשר כולם יכולים להעיד שבדרך כלל אדם זה הוא רגוע וחיובי ביותר.
על מנת לסייע לחברה ולהפחית את רמת האלימות המיותרת מצווים המרצים במכללות ובאוניברסיטאות לסייע ולאבחן את הסטודנטים שהם בעלי קושי בעיבוד חושי.
שתי  דוגמאות מחיי המכללה שאביא בהמשך יכולות לסייע למרצים לעצור ולשלוח את הסטודנט לאבחון
1. בישיבה פדגוגית באחד המסלולים תארו המרצים סטודנט שקדן שעושה מאמצים עלאיים להצליח. הסטוודט תואר כמנומס וכמשקיען עד כדי כך שהוא מתכנס בחדרו ואינו שמח להשתתף בהילולות של חבריו הסטודנטים במעונות. אם הכל טוב אז מה הבעיה שאלתי? הבעיה היא שהסטודנט נצפה מתפרץ על תלמידים במסגרת עבודה מעשית -התפרציות מפחידות ובסיטואציות בלתי הגיוניות שהקשו על המרצים להמליץ עליו בלב שלם כמתאים להוראה. סטודנט כזה היה חייב להשלח לאבחון של "קושי בעיבוד חושי" כי כל התסמינים מוליכים לכיוון של קושי בעיבוד חושי. 
דוגמא שנייה התרחשה כשהסטודנטים נתבקשו כחלק מהשיגרה לשלוח בדוא"ל  הסבר ואישור על לקות למידה . הכל היה יכול להיות שגרתי לולא שיחה  עם אחד הסטודנטים, שהתקשה להגדיר את לקות הלמידה שלו. גייסתי את כל כישורי  התשאול אך הבחור לא הצליח  להסביר  מה בדיוק הבעיה שלו.  הבחור עשה רושם רציני ביותר והיה מודאג מהדרך שאעריך את השיגיו. אמרתי לו שלא ידאג ושנמצא דרך להגיע לבעיה שלו. לא עברו שבועיים משיחתנו, ובמקרה העברתי את הכיתה  לחדר מחשבים. השיעור קלח עד שהסטודנט הנ"ל הרים את ידו וביקש שאנמיך את הרמקולים במחשב.  הכיתה פערה עייניים והסתכלה לעברו כשהם לא מבינים על איזה רמקולים הוא מדבר.  גם אני לא שמעתי דבר ופתרתי אותו בכך שעניתי לו שהרמקולים כבויים אך הבחור התעקש שהרמקולים מפריעים  לו  מאד. באותו רגע נזכרתי בקושי בעיבוד חושי, עצרתי את השיעור והתחלנו יחד לכבות כל דבר שנדמה היה שיכול להפריע לבחור. התחלנו מהנאונים ואח"כ עברנו לחימום ולמרות שכולנו היינו בטוחים שהקול במחשב כבוי נגשנו לבסוף גם לשם  ואכן הרמקולים היו מושתקים אך לא כבויים. בלחיצה קטנה כיבתי את הרמקולים והיה תענוג לראות את הבחור נרגע.
"תודה" הוא אמר ,וכולנו נשמנו לרווחה והמשכנו בשיעור. 
לא קל לעמוד על לקות חושית בעיקר בשל חוסר המודעות לה ואומנות ההסתרה של הלוקים בה. אך אם אנו חפצים לתרום משהו לחברה במאמץ לא גדול זה אחד הדברים שנוכל כמרצים לעשות.
אבחון הנושא יסייע ללוקים בו ללמוד מהם המצבים שאסור להם להכנס לתוכם כמו עבודה בסביבה שהרעשים בה עלולים להביא ל"התפוצצות"  יהיה עליהם להשתמש בעזרים ובעיקר לידע את סביבתם על לקותם דבר שיחסוך הרבה עוגמת נפש לכולם. וטובה שעה אחת קודם
.
 
 
 

לייבסיטי - בניית אתרים