פשטות

פשטות היא היופי
פשטות היא התיחכום האולטימטיבי/לאונארדו דוינצ'י

מקום פשוט לחינוך תרבות ואמנות

 

7. גלרייה לאומנות הנשק העתיק-ע"ש יעקובי יוסף ז"ל  |  8. הערכה חליפית-מבחן תלת שלבי- מה זה?  |  10. פשטות-מהספרים  |  11.פשטות מהסרטים  |  12. פשטות בצבעים  |  13. בעלי קושי בעיבוד חושי-יש דבר כזה  |  15."חמולה" מקום טוב לגדול  |  18. פעוטונים מציאות אפורה בעטיפה ו ... דה-ד"ר דליה שחף  |  18.זוגיות-לא מה שחשבתם-גילוי נאות  |  19.האישה הישראלית מעידן של שסע עדתי לעידן של שסע מיגדרי  |  46.לטייל עם סבא שומיק  |  מצבות מדברות אל העתיד  |  רמזים , ראיות, ושאלות שמאחורי מצבות  |  


 


להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



תיירות צליינית בשנת האלפים-דברים שלא נאמרו בקול וטוב שניזכר בהם

פרוייקט ישראל אלפיים ומשלם המסים הישראלי / ד"ר דליה שחף
 
ד"ר דליה שחף, מרצה במכללה לחינוך "אוהלו" לתגובות : drdalia@012.net.il
מותר לצטט, ולהפיץ פרסום זה תוך ציון מקור המידע ושם הכותבת  למטרות לא מסחריות 
הקדמה
 
שנת האלפיים תהיה עבור מליוני מאמינים נוצרים שנה קדושה. הרעיון לקדש שנה החל בימי הביניים המאוחרים, כאשר האפיפיור בונאפוציוס ה- 8 הכריז על שנת 1300 כשנה קדושה. כלים היסטוריים מעולם לא התאימו לטפל בנושאים של קדושה אך ניתן ללמוד את התופעה מהיבט ההיסטורי.
תאור מעניין של תופעת הקדושה נמצא אצל קאטוטסקי[1] שהביט על התופעה בעיני סוציאליסט הרואה בדת "אופיום להמונים".
מוקד האירועים של השנה הקדושה התרחש ברומא שכבר בימי הביניים התפרנסה על הזרים ומהם באה לה גדולתה. עידודה של תנועת תיירים ברומא היה אחד התפקידים החשובים ביותר שקבעו לעצמם האפיפיורים.
תערוכות עולמיות כאמצעי למשוך זרים לא נודעו בימי הביניים . האפיפיורים המציאו אמצעי אחר, לא פחות יעיל ממנו: מחילת עוונות לכבוד יובל, או "השנה הקדושה". מי שעלה לרגל בשנה מסוימת לרומא - נמחלו לו כל עוונותיו. דבר זה פעל את פעולתו. והמונים נהרו בשנים קדושות לרומא, מקום שמיצו עד עומקם את כל החטאים והקללות הנודעים בימים ההם, ובסופו של דבר חזרו הביתה נקיים מעוונות .
מחילת עוונות ראשונה לכבוד יובל הוכרזה על ידי האפיפיור בוניפאציוס ה- 8 לשנת 1300. מניין מספרם של הזרים שנהרו לרומא , " לא יכול להיות קל או מדויק ,וקרוב לודאי כי הכמורה הזריזה שידעה כמה מדבקת הדוגמה, הפליגה בגוזמאות. אך ההיסטוריון שנכח בחגיגות היובל מבטיח כי רומא הייתה גדושה מאתיים אלף זרים, לכל הפחות: ועד ראיה אחר נוקט מספר של שני מליונים מבקרים במשך השנה כולה, תרומה צנועה שהרים כל אחד צריכה הייתה להצביר גנזי- מלכים, ושני כוהנים עמדו יומם ולילה ומגרפות בידיהם, כדי לגרוף , בלי לספור, את ערמות הכסף והזהב שנשפכו על מזבח פטרוס הקדוש. למרבה האושר הייתה זו תקופת שלום ושפע, ואם גם ניכר היה מחסור במצרכי מזון, והאכסניות והדירות היו יקרות ביותר, דאגו מדיניותו של בוניפאציוס והכנסת האורחים רודפת הבצע של אנשי רומא למלאי בלתי מוגבל של לחם ויין, בשר ודגים" (גיבון 1837 ). 
תחילה הייתה צריכה להיות "קדושה" רק כל שנת מאה במניין, אולם העסק עלה יפה מכדי שהאפיפיורים ואנשי רומא לא יתאוו לחזור עליו תכופות יותר. פרק הזמן שבין מחילות-העונות לכבוד -יובל נתקצר והלך ל- 50, ל- 33, ולבסוף ל - 25 שנה. (קאטוטסקי 1949).
הרעיון של שנה קדושה לכנס בה מאמינים מכל קצוות העולם אל מקום שהאפיפיורים חפצים ביקרו איננו חדש , העובדה שרומא נבחרה להיות המרכז לעליה לרגל גם הוא ברור על רקע העובדה שהאפיפיורים היו מנהגיה הרוחניים של הכנסייה המערבית בלבד . האזור המזרחי של אירופה נשלט על ידי הכנסייה המזרחית האורתודוקסית , זו לא הכירה באפיפיור ולא סרה למרותו .
המאבק בין הכנסייה המזרחית הביזנטית והכנסייה המערבית הקתולית היה מאבק שכיח בעולם העתיק שבו השתלטות על עוצמות כלכליות היה מעוגן באידיאולוגיה דתית. החומות שנוצרו בין הכנסייה המערבית והמזרחית תחילתן במאבק קיומי על שטחי הגמוניה גיאוגרפית וסופן קרע שגם המאמינים עצמם מתקשים להסביר. קושי זה גורם לכך שחילונים רבים אינם מבינים שהשנה הקדושה היא חגם של הנוצרים הקתולים שמנהיגם הוא האפיפיור היושב ברומא.
רומא וירושלים.
 
רומא היא בירת העולם הנוצרי הקתולי, בירת הכנסייה המערבית וביזנטיון- איסטנבול של היום הייתה בירתה של הכנסייה המזרחית. רומא עברה תהפוכות במשך ההיסטוריה ונשארה בירת העולם הקתולי ובזנטיון ירדה מגדלותה וכיבוש תורכיה על ידי המוסלמים הביא לסוף האימפריה הביזנטית ולשקיעת הכנסייה המזרחית למרות שמאמיניה המשיכו לשגשג ולהתפשט בואריאציות שונות בכל מזרח אירופה.
ירושלים הייתה שייכת לשלטון הביזנטי -הכנסיה המזרחית לכן באופן טבעי לא עודד האפיפיור את פיתוחה של ירושלים וארץ ישראל   להוציא תקופה קצרה במאה ה- 11 שבה עודדו האפיפיורים את מסעי הצלב אל ירושלים על מנת לפתור לעצמם בעיות דמוגרפיות של עודף אוכלוסייה שעלול היה לסכן את הפריחה הכלכלית באירופה. רעיון מסע הצלב היה חיקוי של הג'יהד המוסלמי שקרא למאמינים להתגייס על מנת להציל את קברו של ישו מידי המוסלמים כאשר תלאות הדרך החולי והמלחמות היו אמורות לדלל בצורה משמעותית את עודפי האוכלוסייה. בודדים זכו לחזור לביתם באירופה.
מטרת מסע הצלב סחפה גם את הביזנטים שלמרות שלא היו כפופים לאפיפיור הבינו שזו הזדמנות להשיג בעלות על אזורים שונים בישראל. ( פראוור 1979).
במרבית תקופות ההיסטוריה חששו האפיפיורים מעלית כוחה של ירושלים כמתחרה על עולי הרגל ועל הכספים שהכניסו לקופות הכנסייה. עובדה זו מסבירה את המתח שבין רומא לירושלים. המקומות הקדושים ביותר לנוצרים הקתולים (מקום לידתו קברו של ישו), נמצאים בירושלים ואילו המאמינים הנוצרים נוהרים לותיקן מקום שישו מעולם לא היה, וגם מרבית השליחים.
לא קשה להסביר מתודולוגית כיצד דבר כזה מתרחש. האפיפיור איננו מנהיג דתי הוא שליחו של ישו עלי אדמות ולכן יש לו סמכיות כמעט אלוהיות. מאחר והמאמינים אינם עדיות היסטוריות או אחרות לישו אלא סעד נפשי ממשיך רוחו של ישו שיתן מזור לחוליהם בהווה, והכתובת היא האפיפיור והיכן שהאפיפיור יושב לשם ינהרו המאמינים כמו שהם עושים עם קדושים אחרים שמתגלים במקומות שונים בעולם והמקומות הופכים לאתר עילה לרגל כמו המדונה השחורה מצסטוחובה בפולין.
דרך זו להנהיג את ההמונים הצליחה לנטרל את ירושלים מאות שנים כאשר צליינים הגיעו לירושלים אך לא היה זרם של עולי רגל ביחס לאלו שנהרו לרומא , שינוי במגמה של ביקור דתי ולא צליינות לישראל החל עם הפילוג בכנסייה המערבית לקתולים ופרוטסטנטים , אלו האחרונים בהיותם קשורים לברית הישנה-התנ"ך נהגו ונוהגים גם היום לטייל בעקבות סיפורי התנ"ך
הנצרות הביזנטית שראתה בירושלים בירה ירדה מגדולתה, והנצרות הקתולית לא ראתה בעין יפה את עלית מעמדה של ירושלים בעיני מאמינה. מצב זה יצר שילוב נוח ביותר למדינה היהודית שקמה בישראל שלא הייתה   מעונינת בעבר ואינה מעונינת בהווה, שהנוצרים יפתחו רגשי בעלות על הארץ , די ליהודים בכך שהאיסלם העמיד את ירושלים במקום השני בחשיבותו באיסלם משום שבית אומיה שמרכזו היה בדמשק הסתכסך עם בית עבאס שמרכזו היה מכה ומדינה והתוצאה העלאת ירושלים לדרגת קדושה אלטרנטיבית עבור המאמינים המוסלמים שלא הורשו להגיע למכה . תוצאות הסכסוך בין בית עבאס לבית אומיה אנו מקבלים היום בצורת מאבק של הפלשתיניים על החזקה בירושלים על מנת ליצור לעצמם מעמד של שומרי המקום הקדוש-ירושלים.
  
יזמות תיירותית לקראת שנת האלפיים
יזמים תיירותיים אינם בוחלים בשום אופציה לרווח הנקרית בדרכם. כאשר היזם הוא חילוני והאטראקציה התיירותית פונה אל ציבור החילוני עשוי הידע העסקי להספיק , על מנת לתרגם רעיון לפרוייקט תיירותי. כאשר יזם מתכוון להתפרנס מתנועה של עולי רגל דתית, יש צורך בידע רחב הרבה יותר שיכלול את הבנת המניע הדתי לעליה לרגל, ואת המנהגים הייחודים לצליינים שאינם בשום אופן מקשה אחת.
אחד הדברים שבולטים מאד בחסרונם אצל מרבית היזמים הוא הבנת העובדה שהאפיפיור איננו מעונין להעניק לישראל מעמד מועדף מחשש להשלכות הכלכליות שעלולות להיות לדבר על מדינתו -מדינת הותיקן. נתון נוסף שיש להבין שהאפיפיור איננו מקדש את המקום בו הוא שוהה אלא הוא עצמו מקודש עקב היותו שליח אלוהים עלי אדמות לכן אלו מהיזמים שחושבים שביקורו של האפיפיור יגרום לתנועת עולי רגל למקומות הקדושים משלים את עצמם ומטעים את האחרים. האפיפיור פאולוס השישי ביקר בארץ בינואר 1964 ושום תנועה של צליינים לא באה בעקבותיו למרות שלכבודו נבנתה הכנסייה בנצרת.
במילים אחרות ביקורו של האפיפיור לא מעלה ולא מוריד את זרם עולי הרגל לעומת זאת, קריאה מעל במת הותיקן למאמינים לעלות לרגל לישראל תהייה לה השפעה גדולה יותר .
קריאה לעולי הרגל לבוא לישראל היא הסיבה לפגישות בין האפיפיור לשר התיירות של ישראל. לגבי שנת האלפים יש הסכמה בין הותיקן ובין ישראל היהודית להעלות את רף המבקרים.  לגבי ההמשך יש גם זהות אינטרסים בין הותיקן וישראל, הותיקן איננו מעונין בהפיכת ישראל לאתר עליה לרגל מתחרה לרומא, וישראל איננה מעונינת "באימוץ" על ידי הנוצרים.
האם קיימת הסכמה לאומית לפיתוח תיירותי בשנת האלפים
למראית עין נראה כאילו ההתנגדות לזרם גדול של עולי רגל בשנת האלפיים הוא נחלת הדרג הדתי -מדיני (האפיפיור ברומא מול מדינת ישראל היהודית).אלא שמראית עין זאת מטעה מאד וחשוב שהיזמים יקשיבו לקולות העולים מכיוון אנשי איכות הסביבה, ומכיוון משלם המסים שמתגורר הרחק ממוקדי ההתרחשות.
איכות הסביבה
אחד הגורמים שיזמים תיירותיים לומדים לכבד הוא את החקיקה הירוקה שתופסת עוצמה פוליטית בכל ארצות המערב המפותחות, וגם בישראל תם עידן הפרחת השממה בסגנון " נלבישך שלמת בטון ומלט" ( אלתרמן ), גם יבש החולה שהיה סמל למפעל ציוני מתקשה שלא להכריז על עצמו כטעות אקולוגית ,אין אנו יכולים להרשות לעצמנו לטעות שוב. פרוייקט ישראל אלפיים מעורר חשש כבד בלב אנשי איכות הסביבה הרואים בשינויים הפיזיים נזק לדורות, ולכן הם דואגים בכל פורום או ועדה לפסול כמה שיותר תוכניות לפיתוח בגין שנת אלפיים.
כמות התיירים החד פעמית שאמורה להגיע בשנת אלפיים מחייבת סלילת כבישים, הרחבת חניונים, ומציאת פתרונות אכסון בלתי קונבקציונילים וכל זאת בעיקר באזור הכפרי שמטבעו הוא דליל אוכלוסין ואינו רגיל בכמיות גדולות של תיירים. כאשר מתחייבים שינויים פיזיים בירושלים זעקתם של אנשי איכות הסביבה אינה כל כך רמה משום שירושלים היא אזור אורבני מזה אלפי שנים והבניה היא רק שינוי אדרת לאותה גברת. אך כאשר מתבקשים שינויים פיזיים באזור סובב כינרת עמק יזרעאל ונצרת, הופכים אנשי איכות הסביבה ליריבים קשים לכל ניסיון לשינוי וטיעוניהם לא רק כבדי משקל אלא מעוגנים בחוק .
כושר נשיאה   
כושר נשיאה הוא הגדרה ליכולתו של שטח נתון לכלכל את הפעילות המתקיימת בו
או עליו. במקרה שלנו כושר הנשיאה מגדיר את כמות האנשים שיכולה לתפקד על שטח מסוים מבלי שהתשתית תיהרס. כושר הנשיאה מורכב ממשתנים רבים, א5נו נתרכז בגורם האנושי והשלכותיו על האיזון בשטח, והשינויים הפיזיים והשלכותיהם על עתיד השטח.
לגבי הגורם האנושי חובה להבין שאזור כלשהו בנוי למתן שירותים למספר התושבים החיים באופן קבוע עליו ז"א רשת המים, רשת הביוב , עומס החשמל הנדרש וכמות המזון המיוצרת בנויה על תחשיב של תושבים החיים קבע במקום . כל תוספת של אוכלוסייה בצורת תיירות יכולה להיקלט במידה והיא צפויה מראש והוכנו האמצעים הדרושים לקליטתה. אזורי קייט מובהקים מתכננים את כמות המים, החשמל, והמזון על פי צפי ברור וקבוע. כל חריגה מהצפי עלולה להביא לקריסת המערכת.
הפתרון האחד לשמירה על האיזון מצד אחד וקליטת תיירים מצד שני מצוי בעובדה שמגיעים מליוני תיירים זרים למקום מסוים מבלים בני המקום כתיירים בארצות אחרות. העונתיות בתיירות יוצרת חילופי אוכלוסייה זמניים, והמצב האידאחלי הוא שמספר התיירים היוצאים זהה למספר התיירים הנכנסים, בישראל   קיים איזון בין מספר התיירים הנכנסים ( 2.2 מליון) ובין הישראלים היוצאים. הרגלי בילוי דומים בין מדינות מסייעים באיזון תנועת התיירים על ידי כך שחופשות החגים זהות פחות או יותר . כך מתקבל מצב שבו מעט מאד מדינות סובלות מהתפוצצות תיירים, וקריסת כושר הנשיאה.
העובדה שתיירות היא פעילות של רשות וההנאה היא החובה היחידה בה , גורמת לכך שכאשר אזור מסוים מגיע לסף כושר הנשיאה שלו, התנאים הגרועים מווסתים את התיירים הנסוגים מאתר שקרס, ומשנים יעד. שמירת האיזון בדרך זו מחייבת תזוזה סימולטנית בשאר המדינות ולא זה יהיה התסריט של שנת האלפים במרבית השנה התנועה תהיה חד כיוונית ועודפי התיירים ימצאו את הישראלי ואת האיש ברומא בבית . מנסה לעבוד ללמוד ומנהל משפחה. בקיץ הלחץ יקטן כי הישראלי יצא ליעדים בחו"ל ועם קצת עידוד והוזלות רבים מהישראלים ישמחו על לטייל בעולם. הבעיה הנשארת היא התיירים של שאר ימות השנה המצרכים התארגנות למתן שירותים לישראלי הנשאר ולתייר המגיע . סביר להניח שהצליין יהיה סובלני לתנאים אך האם הישראלי יהיה סובלני להפרעות בחייו התקינים?
התשתית הקיימת אינה מסוגלת לספק שירותים (ברמה נאותה), למספר כפול או משולש של תושבים. יוצא מכלל זה הם אזורי בתי מלון ושירותי אכסון ממוסדים שנחשבים לחלק אינטגרלי מהתשתית הקבועה.   
המצב המספרי שיווצר בארץ הוא שארבעה מליון תיירים שצפויים להגיע לישראל יוספו על חמישה מילון התושבים הקבועים ויתקבל יחס של 1:1.25 בין התיירים   לתושבים. גם אם תהיה הקלה בחודשי הקיץ עדין תתקבל צפיפות אוכלוסין גבוהה בכ- 30% לאורך כל השנה. תוספת כזאת של אנשים עלולה להוריד את רמת החיים בישראל בצורה משמעותית. עומס עצום על הכבישים, נפילת מתח חשמלי (בגלל חימום וצינון) וקריסת מערכת הביוב כאשר ארבעה מילון תושבים נוספים יתקלחו, או ידיחו מים באסלה. מצב המים עלול להחזיר את הישראלי לתקופת "משמעת המים" אך עיקר הבעיה תהיה זיהום סביבתי כתוצאה מכמויות שפכים אדירות, ועדין לא ברור מהיכן יגיעו כמויות המים הנדרשות.
מרבית היזמים אינם מודעים כלל לעובדה שזרם התיירים שהוא ברכה עבורם עלול להפך לקללה עבור האזרח הישראלי שהתיירות איננה פרנסתו ושלמראית עין הוא אינו נהנה מהצליין . חלק מהיזמים הרציניים מודע לבעיה אך אילו ואלו רואים את פתרון הבעיה בהשקעות של המדינה ברשת ביוב חדשה לאזור טבריה וסובב כינרת, בבנית כביש חדש ורחב אל נצרת, ושהמדינה תרחיב גם כבישים אחרים על מנת למנוע פקקים, ותגביר את יצור החשמל, ותמצא מקורות מים חדשים.
אלא שאל מול הפשטות ההגיונית של חזמי התיירות עומדים אנשי איכות הסביבה ומשלם המסים המתנגדים, בצורה נחרצת לכל פעילות שפוגעת בתשתית. כבישים רחבים יותר מגרשי חניה רשתות חשמל וניצול יתר של מקורות המים, הם פגיעה באיכות חיינו העתידי כאשר שנת האלפים היא תופעה חד פעמית חולפת שאיננה מצדיקה שינויים פיזיים שלא ניתן להחזיר לקדמותם. ויש אזורים כמו הכינרת שכבר נמצא על סף קריסת כושר הנשיאה, הרחבת כבישים תפגע בערכי טבע שבצד הדרך, ושאיבת יתר של מים מהכינרת או ממפלס מי התהום מסכנת את עתיד המים של כל ישראל. וזה רק חלק קטן מהטענות של אנשי איכות הסביבה.
למסגרת העליות החריגות שתגרום שנת האלפים לישראלים יש צורך להזכיר את נושא שמירת ביטחונם של הצליינים במקומות רגישים מבחינה ביטחונית, לא נגזים אם נשאר שארגוני טרור ינסו לנצל את התיירים כיעד לפיגוע, דבר שיצריך התארגנות ביטחונית יקרה ביותר.
משלמי המסים
בסעיף קודם תוארו דרכי הפתרון שהתיירנים מבקשים לבעיות שמעוררת שנת האלפיים כאשר תמציתם היא שהמדינה תשא בכל הנטל הכספי של הבניה, הסלילה והרחבת הפונקציות הנדרשות.
קופת המדינה היא סל אחד שאמור לטפל בכל הצרכים הציבוריים. מרבית משלמי המסים בארץ חושבים שהמדינה אינה נותנת די לשירותים בסיסיים כמו חינוך רפואה , זוגות צעירים, בחיילים משוחררים וכו'. לדעת רבים אין שום הצדקה לבזבז את כספי משלם המסים על הטבת תנאיו של התייר, במקביל אין די כסף לדאוג לשירותים הבסיסיים, לדעתו , של האזרח משלם המסים. מדינות עשירות חסרות נטל ביטחוני יכולות לעשות זאת , אך ישראל לא.
יש לזכור שתיירות אינה מצטיירת בעיני הציבור כמצרך בסיסי שאי אפשר בלעדיו. ויש ציבור גדול בישראל שחונך על בירכי הסוציאליזם שחש עדין צורך להתנצל על כך שהוא מתייר, על רקע זה, כל ניסיון לקבל תקציבים ייחודיים מקופת המדינה גורם לציבור גדול לחוש נפגע.
היום כאשר אין עדין פקקים ואין צפיפות וזרם החשמל עדין מגיע למזגנים, אין הישראלי יוצא כנגד הפעילות התיירותית, אך כל ניסיון לממן את ההשקעה מכיסו הציבורי של הישראלי נידונה להתנגדות נמרצת.
הפתרון על פי דעתו של משלם המסים הוא השקעות של יזמים פרטיים . אם שנת האלפיים היא הזדמנות לרווחים אדירים כפי שהתיירנים מציגים זאת יועילו המשקיעים לראות בכך השקעה כדאית ויגרפו את הרווחים לכיסם. ההרגל של היזמים הישראלים ואלו שבאים אלינו מחו"ל , שאת מרבית הסיכון העסקי מעבירים לממשלה קרי הכיס הציבורי , הרגל זה חייב להפסק , ואם הממשלה לא תמיד חזקה פוליטית לומר זאת יעשה זאת האזרח משלם המסים. 
 
 
יזמות ישראלית -כללי משחק ייחודיים
לכל מקום בעולם כללי משחק עסקיים ייחודיים . הנתונים כל כך מובהקים שיש המכנים את הכללים כתרבות עסקים שמי שאינו בקי בה אל יכנס למשחק.
לישראל כללי משחק יחודיים משלה שהושפעו מהדת היהודית החינוך הסוציאליסטי , העובדה שכולנו עם של מהגרים-עולים. לכל אחד מהמשתנים הללו השפעה מכרעת על הסגנון העסקי שלנו.
במגילת שנת תיירות ושלום ( משרד התיירות 1995), אנו קוראים במשפט מפתח אחד את עיקר הבעיה. "למרות שהתיירות אינה מעוגנת במסורת היהודית ובאתוס הציוני- מתחילה התיירות לתפוס את מקומה.........."
התיירות איננה מעוגנת בדת היהודית משמע הדת מתנגדת לתיירות בצורתה החילונית המתבטאת במסה של חילול שבת.
האתוס הציוני שנשען על האידיאולוגיה הסוציאליסטית לא אהד את התיירות ואפילו ראתה תופעה המאפיינת את הבורגני המנוון והמנצל.
לעובדה שאנו עם מהגרים והאדמה לא עברה אלינו בירושה מהורינו הפכה את כל אדמות הארץ לאדמות הלאום וכל יזם המבקש להקים אתר תיירותי או עסק אחר חייב להחכיר את הקרקע מהמדינה וזה הופך את המדינה לשותפה שלו בעסקים.
לעובדה זו השלכות רבות על היכולת של היזם לתמרן במערכת הבירוקרטיה הממשלתית. הקושי הגדול יותר ובעל ההשפעה המזיקה הגדולה יותר הוא התלות שפיתח היזם הישראלי בהשקעות המדינה. על פניו יש בעובדה שהמדינה משקיעה כשני שלישים מההון פיתוי חזק מאד למשקיע שהרי איזה בעל עסק יוותר על כסף שניתן כאילו חינם אלא שפתגם רוסי לא כל כך עתיק אומר ש"גבינה חינם יש רק במלכודת" ואם השקעות המדינה אינן מלכודת הרי שיש בהן הרבה מילכוד ובעיקר יש בהן כדי לנוון את המוטיבציה הישראלית להצליח משום שכישלון הוא התאבדות. במציאות הישראלית מרבית היזמים שנכשלו עסקית לא נפגעו אישית בכיסם הנפגעים היחידים היו המועסקים והאזור שבתוכם הוקמו המפעלים.
מצד אחד קשה להאשים את היזמים בכישלון משום שגופי ממשלה פוליטיים   הם מסורבלים ואינם יכולים לתת תשובה הולמת לקצב המסחרר של עולם העסקים , יחד עם זאת גם היזם המהמר בעקר על כספי המדינה איננו עושה בדרך כלל את המיטב על מנת להצליח כאשר תמיד ימצא מי שינקה אותו מהכישלון ויטיל זאת על הממשלה לפחות פעם בארבע שנים לפני בחירות..
אי צדק נוסף שחש משלם המסים כלפי פרוייקט ישראל אלפיים הוא שמועצות מקומיות מועצות אזוריות ועיריות שבשטחן תתקיים עיקר הפעילות של שנת אלפיים מנסות בהזדמנות זאת לנגוס מהקופה הכללית הרבה מעבר למה שהן זכאיות על פי מספר תושביהן ועל פי גובה שתושביהם משלמים ישירות למערכת המוניציפאלית ולקופת המדינה. לדוגמא המועצה האזורית שמורכבת בעיקר מקיבוצים שמספר התושבים בה אינו עולה על כמה אלפים ושתשלומי המס המוניציפאלי שלהם נמוך בהרבה מזה הנגבה באזורי הארץ האחרים מנסה לנצל את שנת האלפיים למימון רשת ביוב חדשה או הרחבת כבישים, כך גם לגבי ישובים שמתקשים בגלל יחסים חמולתיים סבוכים לגבות מסים מנסים לנצל את שנת האלפים לכיסוי גרעונות או לפחות לקבל מימון לפיתוח שאינם יכולים לגייס מתושביהם. התוצאה היא שתושבים ממושמעים שמשלמים את מסיהם נאלצים לממן את הישובים שמסרבים לשלם מסים.
גם לכך יש פתרון מעשי וצודק אחד - יזמים פרטיים (קרקובר 1985) .
 
סיכום
שנת אלפים היא שנה מיוחדת בלוח השנה הנוצרי אך זו עשויה להיות שנה מיוחדת לישראל בכך ששנה זו תיתן לנו הזדמנות לבדוק את עצמנו במישור הכלכלי והאידיאולוגי. שנת האלפים תוכיח האם המגזר העסקי יוכל להשתחרר מחיבוק הדוב של המדינה בכל מה שקשור ליוזמות פיתוח. שנת אלפים תוכיח האם היזמים יוכלו לצאת ממלכוד הסובסידיה המנוונת שהמדינה מעניקה. שנת האלפיים תהיה הזדמנות להתחיל לקחת אחריות על ההצלחה ולחדול מהתכונה הגלותית המלווה אותנו להתמך על ידי קופת המדינה כאילו היא קופת גמילות חסדים. שנת אלפים היא שנת הישראלי כמארח מתוך תקווה להחזיר את מליוני הצליינים מרוצים לארצותיהם.
שנת אלפים היא ההזדמנות שלנו לעלות על מפת התיירות ויצור לעצמנו שם בעולם לא רק של לוחמים אלא של תיירנים .
 
 
ביבליוגרפיה:
קאטוטסקי, ק. ( 1949), תנועות קומוניסטיות בימי הביניים, מרחביה ,ספריית הפועלים.
גיבון. (1837). תולדות שקיעתה וירידתה של הקיסרות הרומית העולמית, לייפציג , גרמניה.
פראוור, י. (1979). מסעי הצלב. אנציקלופדיה העברית כרך כג' .עמ' 1110-1112.
משרד התיירות. (1995). מגילת שנת תיירות השלום. ירושלים , בית הנשיא.
 
Krakover, s. ( 1985). Development of tourism resort areas in arid region. In Gradus, y. (ed) Desert development



לייבסיטי - בניית אתרים