פשטות

פשטות היא היופי
פשטות היא התיחכום האולטימטיבי/לאונארדו דוינצ'י

מקום פשוט לחינוך תרבות ואמנות

 

7. גלרייה לאומנות הנשק העתיק-ע"ש יעקובי יוסף ז"ל  |  8. הערכה חליפית-מבחן תלת שלבי- מה זה?  |  10. פשטות-מהספרים  |  11.פשטות מהסרטים  |  12. פשטות בצבעים  |  13. בעלי קושי בעיבוד חושי-יש דבר כזה  |  15."חמולה" מקום טוב לגדול  |  18. פעוטונים מציאות אפורה בעטיפה ו ... דה-ד"ר דליה שחף  |  18.זוגיות-לא מה שחשבתם-גילוי נאות  |  19.האישה הישראלית מעידן של שסע עדתי לעידן של שסע מיגדרי  |  46.לטייל עם סבא שומיק  |  מצבות מדברות אל העתיד  |  רמזים , ראיות, ושאלות שמאחורי מצבות  |  


 


להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


 

לסניור באהבה
ד"ר דליה שחף מרצה במכללה לחינוך "אוהלו"
לתגובות : drdalia@012.net.il מותר לצטט, לשכפל ולהפיץ פרסום זה תוך ציון מקור המידע ושם הכותבת 
הסרט "לסניור באהבה" "נולד" ב-1988, כ-20 שנה אחרי הסרט הבלתי נשכח "לאדוני האהבה" עם סידני פואטייה בתפקיד המורה והופק ב-1967.השם המקורי של הסרט היה: Stand and Deliver . ביטוי שלקוח מסלנג של שודדי דרכים, והוא מקביל ל"כסף או החיים". לא צריך להתאמץ לנחש, מי "השודד" ומי "הנשדדים". השם בעברית מחזק את הרושם שמישהו רצה לעורר את הזיכרון הישראלי אל הסרט "לאדוני באהבה" שכמוהו כיכב בכול חדרי המורים
נבואה שמגשימה את עצמה
בקישורית הבאה ניתן למצוא ניתוח של הסרט על פי גישתו של האגף מינהל ונוער במשרד החינוך .:http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Noar/MaagarDB/16150.doc-
הניתוח על פי האגף לחברה ונוער רואה את תרומתו של אסקלנטה בכך שהוא מעמיד ציפיות שלכאורה הן בלתי אפשריות, והאומץ להעמיד ציפיות הופך אותן לסוג של נבואה שמתקיימת. את זה  ניתן ללמוד מציטוט הבא: ""לסניור באהבה" הינו סיפורו של מורה למתמטיקה המלמד בקרב אוכלוסייה ספרדית במזרח לוס אנג'לס המוגדרת כטעונת טיפוח. מורה זה הציג לתלמידיו ציפיות שהיו מעבר ליכולתם, לדעת שאר המורים. בזכות אמונותיו וגישתו המיוחדת, הגשימו תלמידיו ציפיות אלו. התלמידים זכו בציונים גבוהים במיוחד במקצוע המתמטיקה, וכך נסללה דרכם ללימודים גבוהים.
הסיפור בסרט זה נותן ביטוי ל"נבואה שמגשימה את עצמה". "הנבואה המגשימה את עצמה" הינה שם כולל לתופעה שבה ציפיות הסביבה המושלכות על הפרט קורמות עור וגידים.
בפעולה זו ננסה לבחון את המשמעויות של "הנבואה המגשימה את עצמה" בהדרכה.
מטרה:
·        להביא למודעות את ההשפעות שעליהן מצביע הביטוי "הנבואה המגשימה את עצמה", ולהבין את הקשר שלו לעולם ההדרכה.........."
הטקסט ממשיך להציע למדריכים אמצעים שבעזרתם יהפכו את הסרט למודל של  "הנבואה שמגשימה את עצמה". אם נעצור לרגע ונקרא שוב את התיאור של הסרט בטקסט שהובא לעיל, יתכן שנעצור מול המשפט "המורה הציג לתלמידיו ציפיות שהיו מעבר ליכולותיהם...." .
מה הפך את הסרט ללהיט?
הסרט הפך ללהיט משום שהיו בו כל הפתרונות לחולאים החברתיים שלא זכו לפיתרון בדרך הממסדית. מדינות כמו ארה"ב וישראל קולטות כמות עצומה של מהגרים הבאים בד"כ מאזורי מצוקה כלכליים, אך המהגרים מביאים עמם גם תרבות שונה שבמקרים רבים  מתנגשת בתרבות הקולטת, ויוצרת בעיות שלא ניתן לפותרן באותה קלות בה פותרים בעיה כלכלית. הבעיה מחמירה כאשר המהגרים/עולים מטיבים את מצבם הכלכלי ביחס לארץ המוצא אבל מרגישים מקופחים משום שעדיין קיים מרחק  תרבותי רב בינם לבין הותיקים. תרבות היא תולדה גיאוגרפית  ובמרבית המקרים היא לא מתאימה לארץ עם גיאוגרפיה אחרת. מהגרים שהגיעו מארץ נוודית, או ארץ מוסלמית שבה מעמד האישה, הוא פועל יוצא של כבוד ראש המשפחה, יחושו שתרבותם  עומדת בסתירה לחוק חינוך שווה לשני המינים, ותידרשנה שנים רבות על מנת ליצור את השינוי. במידה  שהמצב הכלכלי משתפר הרבה לפני  השינוי התרבותי  אנו עלולים לקבל משפחת מהגרים עשירה שלמרות נכסיה היא מונעת מבנותיה לצאת ללימודים גבוהים כמו במקרה של אנה בסרט "לסניור באהבה", שאביה מסעדן ואינו רואה כל סיבה לשולחה ללימודים כשהיא יכולה להביא תועלת מידית בלי לימודים.
כמו שצוין לעיל נראה לכאורה שאסקלנטה הצליח בכיתתו לגשר בין כל נתוני הפתיחה הגרועים של מהגרים, בעזרת נחישות ורף ציפיות גבוה מעצמו ומתלמידיו ניצח את הדעות הקדומות,  שלדעת רבים הם שמכשילים את הצלחתו של מיעוט אתני או עולים חדשים. גם העובדה שההצלחה לא באה בקלות והממסד חשד שהיא תוצאה של העתקה בבחינה, מחזקת את הדעה הרווחת שאין "ניסים" חינוכיים. הקסם של הסרט הוא בכך שמישהו הצליח לערער את הדעות המקובלות על יכולתם הדלה של מהגרים. בשנים שהסרט הוקרן הייתה ישראל מוצפת עולים מגרוזיה, רוסייה, והעולים מצפון אפריקה חשו  עדיין שהם מקופחים. מורים היו צריכים להתמודד עם חוסר שיתוף פעולה של ההורים לדרישותיהם האקדמיות. ו"האינטגרציה" (שילוב), שהייתה מדיניות החינוך באותן שנים, וחוק חינוך חינם עד כיתה י' ,הקשו מאד על עבודתם של המורים בהשוואה  לקודמיהם-דור המורים ההירואי שעיצב את הלאום[1]
הסרט הופיע בשעה שהמורה הישראלי בא מקרב האוכלוסיה הותיקה שברובה היה אשכנזי[3] והמורים היו בעצם מורות שהתקשו מאד לטפל בעולים שבאו מארצות שבהן מעמד האישה היה נמוך. בדיוק אז יצא לאקרנים הסרט ושהעניק כיכול דרך להצלחה שניתן ליישם אותה בכל בי"ס. המתכון היה הרבה שעות של עבודה, נחישות ברזל, והעמדת ציפיות שהוכחו בסרט כאפשריות. צריך לזכור שהמקור לסרט היה אמיתי דבר שחיזק מאד את האמינות והאמונה בדרך. המורים הישראלים שהתלהבו מהסרט רק דילגו על עובדה חשובה שאסקלנטה היה אחד משלהם, הוא היה אספניו, אילו הם/אנחנו היינו מורים בעלי תרבות שונה לחלוטין מזו של תלמידינו. גם העובדה שאסקלנטה היה גבר סייעה לו להצליח משום שבתרבות האיספנית לגבר יש עמדה ואמירה. המורות בישראל דמו יותר לגב' ג'ונסון בסרט "סיכון מחושב" שהצליחה הרבה פחות עם ההורים ועשתה טעויות נוראיות שנובעות מבורות והתנגשות  תרבותית. 
מאז הקרנת הסרט ב-1988, התחלפה ארץ המוצא של העולים בישראל והיום אנו נציבים מול ילדי עולים מאיתיופיה שגם את תרבותם מרבית המורים אינם מכירים, ועדיין לא מצאנו את כלי הקסם שיפחית את חבלי הקליטה של עולים חדשים
 
המורה כמאמן/קאוצ'ינג
אז מה גורם לנו לעסוק בסרט נכון לשנת 2012? בעיקר העובדה שיש עדיין מי שחושב שהעמדת ציפיות בלתי אפשריות היא דרך חינוך נכונה. בהמשך נבחן מהם הכלים הראויים שניקח מהסרט ואילו כלים ראוי שנתרחק מהם.
 בסרט "לסניור באהבה"  אסקלנטה נוטל על עצמו את המשימה להעביר את תלמידיו את המבחן במתמטיקה, ולשם כך הוא דוחק הצידה את כל יתר המקצועות והעיסוקים שמתקיימים לצד הלימודים. על פניו נראה שהשקעת המאמץ והתמקדות במטרה הם הדרך לעשות זאת , והשאלה היא האומנם?
מורה אמור לסייע לתלמיד להוציא מקרבו את המיטב, כשהדגש הוא על לסייע ולא להחליט במקומו. הסיבה שאל לו למורה להחליט במקום התלמיד למרות הפיתוי לעשות זאת, טמונה במאמר "מורתי אל תאהבי אותי....." כשמשפט המחץ הוא שהמורה שוהה עם תלמידיו  אפיזודה קצרה בחייוהם ובזמן זה  יתכן שיצליח להניע את תלמידיו לעשות כרצונו, אך בקיימת סכנה שרגע שהמורה יעלם מחייהם תעלם גם המוטיבציה לעשות ולהצליח. את התופעה הזאת אנו רואים הרבה בשטח הספורט שבו ספורטאי מגיע להישגים מרשימים מסיבות שעונות על צרכים שאינם בהכרח קשורים לאהבה לספורט. כשהגורם החיצוני, מדליה, כסף נעלמים גם העשייה הספורטיבית נגמרת.  בחינוך ניתן להצמיח ילד/נער  אם נעבוד  כמאמן[4]......... שהמאמן אמור לעזור למתאמן להפיק מעצמו את המרב, בשעה שהמאמן אינו מעורב רגשית. הדרך לעשות זאת היא פשוטה: המתאמן מציב לעצמו מטרות, ודולה מעצמו את הכלים שנדרשים על מנת להגיע למטרה, וכל זאת בעזרת המאמן[5] . . אימון מטרתו לסייע לתלמיד להוציא מתוכו, ובכוחות עצמו בלבד, את המטרות ודרכי המימוש.  
אסקלנטה כלל לא שואל את תלמידיו אם הם רוצים לימודים גבוהים, או אם הם רוצים ללמוד מתמטיקה , הוא הניח עבורם מטרות והחליט כיצד יעשו זאת, והעניש כאשר הם ניסו לעמוד על דעתם, וזאת בניגוד לאימון
ההישגים שתוארו בסרט מגרים  לבדוק מה באמת קרה לאותה קבוצת נערים שאת סיפורה ראינו בסרט. האם הם הלכו ללימודים גבוהים? האם אנג'ל עזב את העולם התחתון, מה קרה לקלאודיה? ללופה? האם  התחתנו ילדו ילדים ו/או המשיכו ללמוד? הצלחתו של אסקלנטה ושלנו כמורים איננה בממוצע של בחינות הבגרות אלא בכלים ובעניין שעוררנו בתלמידינו,  כלים שאיתם בנו את עתידם.
 
מתמטיקה כתרופה לדימוי עצמי נמוך
אסקלנטה בחר במתמטיקה על מנת להציל את הדימוי העצמי הנמוך של תלמידיו, ועל מנת להצליח לעשות זאת היה עליו להשקיע כמות בלתי אפשרית[6] של שעות, שלא ניתן להשיג עבורן תקציב במערכת לימוד רגילה. בסופו של דבר אנו מבינים שכמות השעות וההשקעה הייתה מוגזמת. הקושי העיקרי בשיטתו של אסקלנטה הוא השימוש בכל המשאבים הלימודיים למתמטיקה בלבד. ז"א התלמידים לא עשו דבר מלבד ללמוד מתמטיקה. השאלה שאנו צריכים לשאול את עצמינו האם זה מה שאנחנו רוצים שתלמידינו יעשו ? האם תלמידים אינם זקוקים לידע בביולוגיה, ספרות, היסטוריה , ובעיקר בשפות !? האם רק מתמטיקה היא המפתח ללימודים גבוהים? ההיסטוריה היהודית מוכיחה שמה שעזר ליהודים לעמוד בראש הסולם החברתי ובראש הסולם המדעי בעולם בתקופות היסטוריות כמו תור הסהב בספרד ואחרות, היו דווקא השפות. שפות הן כלי אדיר בתקשורת אמיתית , לדעת את שפתך פרושו להכיר אותך, ולדעת כיצד לתקשר. העובדה שבישראל דוחקים הצידה את לימוד הערבית היא בעוכרינו, כמו שלימוד האנגלית הוא חובבני והיחידים שיודעים אנגלית כנדרש בכל תחומי המדע והתקשורת, הם אלו שיצאו מהארץ  לתקופות ארוכות, וזה בהחלט איננו תעודת כבוד למערכת החינוך בארץ, וזאת בניגוד להורינו ולסבינו שידעו לפחות שלוש שפות ורבים ידעו גם שבע שפות .
מורים שניסו לחקות את אסקלנטה נחלו אכזבה, גם בכיתות נורמטיביות.
למה?
כי תלמידים טעוני טיפוח, כמו שהם מתוארים בסרט הם נערים שמטופלים בסבתא (שגידלה אותם), באימא, שמתעלמת מהחובה להכין שיעורים כשהיא חוזרת מהעבודה ורגליה "הורגות" אותה, הם נאלצים לא פעם לעזוב את הלימודים כי עזרתם נחוצה יותר במסעדה המשפחתית, או שהם עסוקים בבנייה או שיקום הדימוי עצמי שביה"ס הרס. את הדימוי העצמי הם בוחרים לעיתים לשקם בעולם התחתון (כמו אנג'ל וחברו "איש האצבע" שאותו אסקלנטה אינו מצליח לצרף ללימוד ), שם יודעים להעריך גם כישורים לא אקדמיים. אלו רק מקצת הסיבות שבגללן נערים טעוני טיפוח אינם יכולים לנצל את כל הפוטנציאל שלהם ללימודים. גם לתלמידים נורמטיביים בגיל ההתבגרות יש עיסוקים נוספים לצד הלימודים. במצב עניינים זה "צונח" לתוך המערכת מורה שבעצם איננו מורה, אלא מהנדס מחשבים[7]  שהחליט לעשות הסבה להוראה ולקדם נערים איספניים טעוני טיפוח, ובהזדמנות זו להוכיח לעצמו, כבן ה"עדה" האיספנית ,שהוא יכול לנצח את המציאות, וגורר את תלמידיו למערכה. הממסד ממהר לאמץ אותו אליה מבלי שנעצר לחשוב את מה ואת מי תשרת ההצלחה. אותה מערכת מבולבלת, הפכה גם את המורה לספורט למורה למתמטיקה, תופעה שמחזירה אותנו לשאלה  האם כל אחד יכול להיות מורה?
אך השאלה העיקרית היא מה המניע של אסקלנטה? ניתוח פסיכולוגי בגרוש, היה רואה בו איש העדה האיספנית שלא השלים עם הדימוי הנמוך של בני עדתו ולכן החליט שעד שאחרון האיספנים לא יעבור "שיפוץ" הוא לא יירגע. ניתן לראות זאת בכך שאסקלנטה לא מסתפק בהוראת המתמטיקה בתיכון, ובמבחני ההתאמה לקולג', הוא מתנדב ללמד אנגלית  "באולפן" של מהגרים , שם הוא גם חוטף את התקף הלב שלו.
הוראה כשדה קרב
אסקלנטה הופך את לימוד המתמטיקה למלחמה. ויתכן שמרכזת המקצוע אינה תומכת בו, כי כאישה היא איננה גדושה בטוסטסטרון שמעורר את מרבית הגברים למאבק. לא מפתיע שכל הגברים בסביבתו של אסקלנטה מריחים מלחמה ואינם נשארים אדישים, כאשר כל אחד נוטל בה את החלק שהוא עשוי להרוויח  ממנה. מעניין לצפות בפרצופו של המנהל בעימות שבין אסקלנטה למרכזת המקצוע.
אם נרחיב את השאלה ששאלנו לעיל: האם  אין הצלחות ראויות שאינן במסגרת לימודים גבוהים? , ונוסיף לכך את השאלה האם טיפוח אומנות ואומנות אינם ראויים דיים? נראה שעל פי הסרט  להשכלה הגבוהה נקשרים כתרים המזינים את הסטריוטיפ השגוי כאילו השכלה גבוהה היא המפתח למעמד כלכלי גבוה,לכך יש להוסיף שהחברה הישראלית איננה זקוקה לדחיפה נוספת של ילדיה להשכלה הגבוהה, דחיפה שהיא ממילא מוגזמת בכל קנה מידה ואף גרמה להרס המגמות הטכנולוגיות בבתי הספר התיכון ולפגיעה קשה בזכויות הלגיטימיות של ילדים לחינוך מקצועי- "חנוך לנער על פי דרכו".[8]
 גם אם אין כל פסול בהשכלה גבוהה, עדיין אין היא בהכרח מתאימה לכל אחד, וחברה נורמאלית אינה זקוקה לאקדמאים בלבד. יחד עם זאת חשוב שנעלה את ערכו של ביה"ס כמקום ראוי לא רק בשל היותו האמצעי להגיע להשכלה גבוהה, אלא כמקום ראוי יותר מהרחוב שמתחרה על נשמתם של הנערים ובמקרים רבים אף מתגמל  טוב יותר מאשר ביה"ס. לצערנו הרחוב השכיל לפתות טעוני טיפוח שעיקר בעייתם היא שאינם יודעים לדחות סיפוקים. מי שאינו יודע לדחות סיפוקים והוא חסר אמצעים נוטה לחפש כסף קל מגניבות, סמים המטשטשים את ההרגשה הרעה, ומגע מיני תכוף שמחליף מגע אנושי חם,.אילו השכיל ביה"ס להיות פחות תחרותי והיה משתמש פחות בציונים להעריך ילדים, אילו היה ביה"ס   נמנע מלבנות דימוי עצמי נמוך בדרך אנכית שבה יש שווים פחות(נחותים), ויש שווים יותר (נעלים), ז"א חייבים לחדול להעמיד את כל בני האדם על סולם שעל כל שלב בו יש מקום רק לאדם אחד או קבוצה אחת , ואז כל מי שלא נמצא בשלב זה הוא או בשלב נמוך יותר או בשלב גבוה יותר , ואז כדי להעריך את עצמך עליך להסתכל כל הזמן למעלה או למטה ולעולם אתה תלוי במה שאחרים עשו ושום דבר טוב שעשית לא יספק אותך כי אולי מישהו אחר עשה משהו טוב ממך?[9]אין אנו יכולים לבנות על חולשה-כי אם על חוזק[10]." אילו היינו חדלים מתחרות ומאמצים השקפת עולם אופקית שבה כולם ניצבים באותו גובה וכולם שווים למרות השוני וכולם נחוצים ולכולם יש מקום אז היינו מעניקים לתלמידינו מרחב לצמוח וגם לטעות . אך  לצערנו ביה"ס נגוע בתחרותיות אלימה על הכול בכול, וגרוע מזה הוא העיקרון שרק מי שעונה לדרישות האקדמיות שווה. בדרך זאת "מצליח" ביה"ס לרוקן את משאבי ההערכה העצמית של הילד, כשמתנות הטבע והישגים אחרים הופכים לבלתי רלוונטיים. הטרגדיה היא שביה"ס מודע לטעות ואינו משנה את דרכו מחשש שיהפוך בלתי רלוונטי. ציטוט דבריו של המורה תיאו וטסון בסרט "לאדוני באהבה" מלמד על כך שהוא כמורה מודע שתלמידיו ה"נבערים" יסיימו את ביה"ס וירוויחו כפליים ממורה........ "!!!!! המציאות מתגמלת יפה כישורים שאינם אקדמיים, אז למה אנחנו מתעקשים להעניק לתלמידינו אך ורק כישורים אקדמיים???? ומהיכן עזות המצח לתת לילדים/נערים הרגשה שאם לא עמדו במטלות האקדמיות הם חסרי ערך!!!!?, התנהגות שדוחפת חלק מהנוער לרחוב.

הומור
אסקלנטה משתמש בשיעוריו בהומור ומתבל את המתמטיקה בתחפושת של טבח המוסיף טעם לשיעור בגימיקים פיקנטיים. הרעיון נחמד, ומבורך  יחד עם זאת לא מומלץ להתייאש מההוראה למי שחסר חוש הומור  בעיקר כשאנו מגלים שאסקלנטה משתמש ב"הומור יתר " שהופך  לציניות פוגעת. לאורך כל הסרט אנו שומעים ציניות בכל משפט, אך במקרה של קלאודיה הוא חוצה את הרוביקון. העובדה שקלאודיה היא  נערה יפה גורמת לאסקלנטה להשתמש בציניות סקסיסטית. ואז כשקלאודיה מואסת בלימודי המתמטיקה מסיבות נורמליות לחלוטין היא "זוכה" להתקפה חסרת רסן של אסקלנטה. כאן המקום לציין שלימודי מתמטיקה אינם מתאימים לשום נערה בגיל הטיפש-עשרה משום שההורמונים המציפים את מוחן יוצרים מציאות הקובעת שהדבר החשוב ביותר הוא להיות מצודדת בעיני הבנים
 ההומור הוא בהחלט אחד הכלים שיכול לסייע כאשר הוא מחליף הטפות מוסר טרחניות שאינן מדברות ללבו של נער/ילד, הערה עוקצנית יעילה כאשר מורה מבקש למנוע מהפרעה לקטוע לו את השיעור, אך אבוי להומור שהופך לציניות מרושעת.
 
נשק הקיפוח
אחד הדברים שמעניקים לאסקלנטה יתרון אדיר אצל תלמידיו הוא  העובדה, שהוא  מכיר על בורייה את ההוויה שבה חיים תלמידיו. אסקלנטה הוא אחד מהם הוא מדבר ספרדית, ויצא מאותו בית שהם גדלים בו כעת. אסקלנטה הצליח לעבור לצד הרחוב בו גרים לבנים מבוססים ומשכילים. את השינוי הזה אסקלנטה  מייחס לכוח הרצון, ואת הרצון הזה הוא דורש מתלמידיו. אסקלנטה מחזיק את  קלף השפה אותה הוא משבץ לאחר כל משפט באנגלית, התרגום הספרדי מצליח לפרק את נשק הקיפוח. שמופנה בד"כ כלפי מורים לבנים. על  אסקלנטה לא ניתן לעבוד בנשק הקיפוח ולכן תפקידו קל יותר מתפקידה של מיס ג'ונסון[14]  בסרט "סיכון מחושב" שבו אמילו לועג לה כשהוא אומר "את בטח חושבת שאת יכולה להציל אותי מחיי". אמיליו מנוסה במורים "צדיקים" שבאים לשעה /שנה, מפזרים הבטחות ומסתלקים לג'וב טוב יותר כשהם מותירים מאחורי גבם נערים מאוכזבים. ואכן הבורות של גב' ג'ונסון בסרט "סיכון מחושב" עלתה לאמיליו בחייו. גם איירין המורה בסרט "כותבי החירות" עושה טעויות לא מעטות שקשורות לחוסר ההבנה  בחיי תלמידיה, בעיקר כשהיא מבלבלת בין מאבק צודק לאלימות של כנופיות. במקרה שלה דווקא אביה הוא זה שמנסה להסביר לה עד כמה היא טועה כשהוא אומר "אנשי הכנופיות האלה הם פושעים. לא פעילי ארגון! את קוראת עיתון?"
.
המורה בסרטים-כומר, רווק, גרוש, מזניח
אסקלנטה שלא כמו שאר המורים בסרטים נשוי באושר, אך בדומה למורה הישראלי, הוא מטפל בתלמידו באותה הקרבה המצופה ממורה רווק/גרוש/נזיר. הוא אינו בוחל בשום אמצעי לנצח את המערכת, כאשר זה נעשה גם על חשבון משפחתו. רגע נוגע ללב  בסרט הוא כאשר בנו מבקש את עזרתו בפתרון בעיה מתמטית ולאסקלנטה אין זמן להסביר לו!!!.   אסקלנטה אינו שומר על מידתיות בדרישותיו מעצמו ומתלמידיו. אין גבול לשעות העבודה שהוא מקדיש , מה שבסופו של דבר מוביל אותו לביה"ח בעקבות התקף לב, וגם זה אינו מרגיע את הלהט שלו לנצח.
 
 
 
סיכום
אז מה למדנו מהסרט?
הסרט השפיע רבות על מערכת החינוך הישראלית בשלהי שנות ה-80 , בכך שהעמיד מול עיניהם של ההורים, והמורים מודל בלתי אפשרי של מורה. העובדה שהסרט תאר סיפור אמיתי הקשתה מאד על ביקורת רציונאלית .המורה הישראלי שהיה זקוק נואשות לכלים על מנת להתמודד עם עולים שהגיעו מתרבות שונה מצא בסרט מקור השראה שהמסר שבו היה "אם תתאמץ יותר אתה עשוי להצליח כמו אסקלנטה...". מורים רבים ניסו לחקות את אסקלנטה וקפצו למים העמוקים מבלי שבדקו היטב את עומק הבעיה.  ניתוח שקול  של הסרט היה מקדים לשאול האם  זאת ההצלחה שאנו חפצים בה!!!! האם אנחנו רוצים באמת שכל תלמידינו יוכיחו בקיאות בדיפרנציאלים? שימו לב שאפילו היום כ-25 שנים לאחר שהסרט יצא לאקרנים, עדיין מוצאים באגף מינהל חברה ונוער את הסרט הזה ראוי להוות מודל לרעיון של "הנבואה שמגשימה את עצמה" מבלי שמשהו עצר ושאל איזו נבואה אנחנו מבקשים להגשים? שמתמטיקה היא חזות הכול?.במקרה האמיתי המתואר בסרט היה רצוי לחזור אל הכיתה בבי"ס גרפילד ולראות להיכן הגיעו התלמידים, ועל פי זה להעריך עד כמה הייתה המתמטיקה כלי לחיים. נכון להיום הסרט לסניור באהבה יכול ללמד אותנו מה חשיבותה של מידתיות:
צריך לגייס מוטיבציה ללימודים אך יש לבדוק היטב לאיזו מטרה היא מכוונת.
צריך ורצוי להשתמש בהומור אך יש להיזהר כשההומור הופך לציניות ולדעה קדומה.
צריך לעזור לתלמידים להגיע להישגים , אסור להחליט עבורם מהי המטרה!
חשוב לסייע לתלמידים, אסור לנצל אותם על מנת להוכיח מטרה משלך.
חנוך לנער על פי דרכו-משמעתו שגם לימודים מקצועיים ראויים לכבוד.
לימודים אקדמיים הם חוויה אך אין זה תפקידו של ביה"ס לשווק לימודים אקדמיים בלבד.


[1]עד אז היה חוק חינוך חובה עד כיתה ח' וכל מי שלא התאים ללימודים עיוניים הלך ללימודים מקצועיים שהתאימו עצמם לאוכלוסיות שהשפה העברית בם דלה והידע באנגלית חסר.
[2]ראה הערתו של רוזנוב לגבי מעמדו של המורה בשלב עיצוב הלאום . רוזנוב, אליהו.(1995)."המורה בר סמכא או מורשה?" בתוך : חן,דוד.(1995). ).החינוך לקראת המאה ה-20. ישראל: רמות-אוניברסיטת ת"א ע' 409-424.
[3]ראה במאמרה של שחף, דליה(2012). " האישה הישראלית מעידן של שסע עדתי לעידן של שסע מיגדרי" שם מתוארת התפתחותה של היציאה לעבודה של האישה הישראלית, כאשר הראשונות שיצאו לעבודה היו הצבריות בנות למשפחות אשכנזיות ורק דור אח"כ נכנסו למערכת נשים למשפחות יוצאות מזרח.http://www.avantgarden.co.il/, קטגוריה צידית 19
 
[4] ראה מאמרה של שחף, דליה. (2009). לחנך כיתה מקצוע או חובבנות מקצועית. http://www.avantgarden.co.il/
   נדלה ב-20.1.2012, קטגוריה צידית מס' 28. בתת פרק קאוצינג' הוא כלי המשחק
[5]שחף, דליה. (2009). לחנך כיתה מקצוע או חובבנות מקצועית. http://www.avantgarden.co.il/
   נדלה ב-20.1.2012, קטגוריה צידית מס' 28. בתת פרק קאוצינג' הוא כלי המשחק
[6]בלתי אפשרית מבחינת תקציב ביה"ס ובלתי אפשרית מבחינת הדרישה להקרבה מצד הנערים
[7]בדומה למורה מר תאקרי בסרט "לאדוני באהבה"
[8] ראה : שחף, דליה (2008).החזרת החינוך הטכנולוגי כדרך למזער את האלימות בבתי הספר. גלי עיון ומחקר מס  17 עמ' 50-55. וכן באתר http://www.avantgarden.co.il/ קטגוריה צידית מס' 22
 
[9]  על פי התיאוריה של אדלר בניית ערך אנכית משווה כל הזמן את הישגיך אם אלו של אחרים ולשום הישג אין ערך אם הוא לא יותר או פחות מאחרים. על פי אברמסון, זיוית . (2005). לומדים זוגיות. ישראל: מודן . ע'365-369
[10] על פי התיאוריה של אדלר. כפי שהיא מתוארת בכתבים של ד"ר דרייקורס תלמידו. ב: דרייקורס, ר'. (1984). ילדים : האתגר. ישראל: יבנה ע' '90-89
[11]בריזנדיין, לואן. (2006).המוח הנשי.ישראל:מטר ע' 54 
[12]ההדגשה בטקסט של הכותבת ואיננה בספר שמצויין בהערה הבאה
[13]בריזנדיין, לואן. (2006).המוח הנשי.ישראל:מטר ע' 28-27 
[14] את דמותה של מיס ג'ונסוןמגלמת השחקנית מישל פייפר



לייבסיטי - בניית אתרים