פשטות

פשטות היא היופי
פשטות היא התיחכום האולטימטיבי/לאונארדו דוינצ'י

מקום פשוט לחינוך תרבות ואמנות

 

7. גלרייה לאומנות הנשק העתיק-ע"ש יעקובי יוסף ז"ל  |  8. הערכה חליפית-מבחן תלת שלבי- מה זה?  |  10. פשטות-מהספרים  |  11.פשטות מהסרטים  |  12. פשטות בצבעים  |  13. בעלי קושי בעיבוד חושי-יש דבר כזה  |  15."חמולה" מקום טוב לגדול  |  18. פעוטונים מציאות אפורה בעטיפה ו ... דה-ד"ר דליה שחף  |  18.זוגיות-לא מה שחשבתם-גילוי נאות  |  19.האישה הישראלית מעידן של שסע עדתי לעידן של שסע מיגדרי  |  46.לטייל עם סבא שומיק  |  מצבות מדברות אל העתיד  |  רמזים , ראיות, ושאלות שמאחורי מצבות  |  


 


להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


זכות החינוך של מי? המורה או ההורה? /2006
ד"ר דליה שחף מרצה במכללה לחינוך "אוהלו"
לתגובות : drdalia@012.net.il מותר לצטט, לשכפל ולהפיץ פרסום זה תוך ציון מקור המידע ושם הכותבת


כיצד נולד מקצוע ההוראה?
לא פעם נשאלת השאלה הכל כך טריוויאלית, מיהו המורה וכיצד נוצר המקצוע בתרביות שונות , ניסיון לחזור בזמן אל המצב בו בני אדם חיו בחברה ראשונית (פרימיטיבית), דרך חברות מקבילות הקיימות היום מראה שהוראה איננה מקצוע מובן מאיליו בכל התרבויות. מחקרים בנושא מלמדים שהילד היונק צמוד לאימו כל שנות ההנקה וממשיך להיות צמוד לאמו עד גיל 6. ואז עוברים הבנים לרשות האב, והבנות ממשיכות ללוות את האם מה שהופך את ההורים למורים הראשונים. בשלב הראשון הפעוט תלוי באם למזונו על מנת לשרוד, ולכן הוא צמוד אליה, עד לרגע שהוא מסוגל לאכול בכוחות עצמו.כאן מתחילה תקופה שנייה בחייו, השלב שבו הוריו מעניקים לו את הכלים להתקיים בעולם הפיזי והחברתי. על מנת לעבור את שלב הניתוק הפיזי מגופה של האם, זקוק הפעוט להמשך קשר פיזי חם עם הוריו המהווה מפתח להפגת הפחדים הטבעיים מהשינויים הנדרשים בדרך להתבגרות. ככול שהאם אמפטית, חמה ותומכת כך יהיה המעבר לבגרות קל יותר.
ניתן לסכם ולומר : השלב הראשון הוא שלב ההישרדות התלוי בתזונה שלב השני הוא שלב ההישרדות כישות עצמאית נפרדת מהאם. שלב שלישי הוא שלב הענקת הכלים להישרדות כבוגר. בשלב זה מעניקים ההורים לילדם את הכלים המתאימים לתפקידם בחברה. הבנות מקבלות אימון ע"י האם כאשר הן לומדות מתוך חיקוי את תפקיד האמהות ובד"כ מסייעות לגידול האחים הצעירים שנולדו אחריהן, יחד עם תפקידי הדאגה להזנת המשפחה (כמו לרעות את הצאן, לדאוג לחומרי בעירה וללקט מזון). הבן לעומתה יעבור לרשותו של האב ויוכשר לכול התפקידים המיועדים לגבר בחברה בה הוא חי . השלב הרביעי הוא השלב שבו חלה ההתבגרות המינית של הילדים שלב שהופך אותם למבוגרים לכול דבר. בחברה המסורתית אין גיל התבגרות, כי נערים שהגיעו לבגרות מינית הופכים מהר מאד להורים בעצמם. במילים אחרות . "ביה"ס" שבו למד האדם בתחילת דרכו הוא "בי"ס" של אבא ואמא

. מתי נולד תפקיד המורה?
ביום שבו כמות הכלים ההישרדותיים שנדרשו (לפעוט, לילד, ולנער) על מנת להגיע לבגרות עלתה על היכולת של ההורים לעשות זאת.  זה נוצר כאשר המיומנויות ההישרדותיות דרשו מגוון כלים שלא כול הורה יכול היה להעניק.התהליך התרחש כשהחברה הפכה למגוונת ורבת אפשרויות מקצועיות.
מדוע הפכה חברה לבעלת גיוון מקצועי?
חברה בת מזל הפכה מחברת לקט וצייד לחברה חקלאית. מצב זה התרחש כנראה כאשר הנתונים הגיאוגרפים אפשרו לחברה מלקטת/ ציידת להפוך לחברה חקלאית. מקום פורה הצמיח מזון שהגדיל את מספר התינוקות ששרדו ובגרו, התוצאה הייתה שדי היה במספר קטן של בני השבט/המשפחה על מנת לגדל מזון לכול השבט, וחלק מאנשי השבט היה מחוסר עבודה."אבטלה סמויה" זו פינתה ידיים שלא נדרשו לייצור מזון, והפנתה אותן לפתח המצאות. המצאות הביאו להתפתחות טכנולוגית שהעניקה יכולת הישרדותית טובה יותר וקלה יותר. חברה כזאת הפכה לחברה עשירה ומתקדמת יותר שהגיוון המקצועי בה היה גדול מזה שבחברה המלקטת. הקידמה הזאת הצריכה "מורים" כי חקלאים גידלו בע"ח ועיבדו את תוצריו, והידע לא היה נחלת הכול. ההורים המשיכו ללמד את ילדיהם את הנדרש להקמת משפחה, ובעלי המקצוע שנוצרו לימדו את הצעירים שנבחרו את סודות ייצור הנול לאריגת צמר, את סודות הנפח המייצר כלי המתכת ועוד. במשך ההיסטוריה היה ללימוד זה פנים רבות. סודות מקצועיים נשמרו במשפחה, או בגילדות מקצועיות של בעלי מקצוע ששמרו על סודותיהם המקצועיים וחברים חדשים עברו מבחני קבלה קפדניים. מקדמת דנא נחשבו בעלי מקצוע שונים לבעלי ידע ייחודי. חוקות שונות קבעו כללי התנהגות ומגבלות חוקיות לעיסוק בתחומים מקצועיים אלו. עדות לכך ניתן למצוא בחוקי חמורבי שקבעו כי יוטל עונש מוות על בנאי או סתת שבניין שבנה יתמוטט על יושביו (חמורבי עצמו היה סתת). שבועת היפוקרטס היווני מהמאה ה-חמישית לפני הספירה קובעת עד היום את הקוד האתי של רופאים. הגבלות נפוצות אחרות היו על כוחם של פוליטיקאים, שופטים, ובעלי כוח וידע מיוחד אחר. "גילדה" ראשונית נוצרה במאה התשיעית תחת האימפריה המוסלמית. הוורקין, היו אלוו שיצרו נייר וכתבו עליו ספרים שנקראו בפומבי במסגדים ובבתי הספר המוסלמיים, יצרנים אלו חששו שזכות היוצרים תילקח מידם ולכן דאגו להגן על קניינם והגבילו את הגישה לטכניקות, לחומרים ולשוקי הנייר למי שאינם וורקין כמותם. באירופה, בראשית ימי הביניים נעלמו רוב הארגונים של בעלי המקצוע, שהתארגנו כאחוות דתיות, לבד מאלו של חותכי האבנים ועושי הזכוכית. מאוחר יותר, בסביבות המאה התשיעית, הופיעו קהילות שוויוניות שכונו "גילדות" על שם הזהב שהפקידו בקרנות משותפות. קהילות אלו זכו לגינוי מהכמורה הקתולית משום ששבועות האמונים שבין בעלי המלאכה לבין עצמם נחשדה כערעור על סמכותה העליונה של הכנסייה כמו גם הטקסים הפאגניים הפרועים בהם נהגו לחגוג את שבועת האמונים לגילדה .
מה נדרשו המורים המסורתיים?
מעצם תפקידם הם לא נדרשו לאהוב את הילד ולא לדאוג לרווחתו הנפשית, הם נדרשו ללמד אותו מקצוע. הם נתבקשו להעביר ידע שהיה בידיהם וחסר להורי הילד. בתמורה להעברת ידע זה קיבלו המורים שכר או שווה ערך לשכר. מורים אלו לא בחלו בשיטות ללמד את הנדרש, ולא חשבו שיש לחבב על הילד את הלימוד. המורים הראשונים לא היו שליחי החברה ולא מומנו ע"י השבט. הם לא נבחרו כמורים בשל שיטותיהם הפדגוגיות אלא בשל הידע המקצועי. התלמידים שעמדו בדרישותיהם הפכו למקצועיים ואלו שלא, נותרו עם הידע שקיבלו מאבא ואמא. המקצועות שנלמדו היו מעשיים, איש לא נשלח ללמוד ידע כללי הלימוד היה מכוון לקידום היכולת הישרדותית. אוריינות הייתה כלי רק  עבור אלו שהיו אמורים לנהל את ענייני החברה ואם מלכים (בחברות שבטיות-באירופה בעיקר), היו אמורים להיות לוחמים אמיצים אז חלקם הגדול לא ידע קרוא וכתוב כי מיומנות זו  לא נדרשה מלוחם שליט שנעזר ב"בעלי מקצוע" יודעי קרוא וכתוב, כמו שנעזר בצורפים לייצר את תכשיטיו. הכתב הראשון התפתח במסופוטמיה, הכתב השומרי –כתב היתדות, היה הכתב הראשון אחריו כתב החרטומים למרות הויכוח ביניהם על הראשוניות. כתיבה וקריאת דרשה מיומנות ודרשה מורים, כתב היתדות עסק במספרים וכמויות כי שימש למטרות מסחר ולמטרות ארגון הקרקעות שבעמק הפרת והחידקל (מטרתו הייתה לרשום את הקניין של כול אחד כדי שלאחר השיטפונות בעמק, אפשר יהיה לסמן מחדש את החלקות שגבולותיהן היטשטשו בשיטפון ). כתב החרטומים היה כתב ציורי בדומה לכתב הסיני, שהתפתח מעט אח"כ, בו כול ציור היווה סמל למילה שלמה או למושג שלם. מי שהתיימר לדעת קרוא וכתוב היה אמור לדעת כ-700 סימנים וצורות, משימה מסובכת למדי לזיכרון האנושי. עובדה זו צמצמה מאד את מספר יודעי הקריאה והכתיבה. כול זה היה נכון עד למאה ה-12-13 לפני הספירה בה נולד הכתב הפונטי ז"א הכתב שבו כול צורה היא אות המסמלת צליל .כך ניתן היה בעזרת 22-26 סימנים בשילובים שונים להביע רעיון.
היכן נולד הכתב הפונטי ?
בישראל ובדרום הלבנט. כתב הסמלים הראשון היה הכתב העברי–הפיניקי. להתפתחות הכתב הפונטי מייחסים שינויים אנושיים רבים אחד השינויים שהביא הכתב הפונטי הוא התפשטות האוריינות ודמוקרטיזציה של הידע . כיצד מסביר זאת פרופ' זרטל נרחיב בפרק על אוריינות בישראל. אם נחזור לתפקידו של המורה הרי לימוד אוריינות בעזרת 26 סימנים הרבה יותר קל מללמד 700 סימנים. יחד עם זאת הקושי העיקרי היה והינו ששיטה זו מתאימה למבוגרים שיכולים להתייחס אל האותיות כסימנים המיצגים צליל אה=א בא =ב כאשר ילדים צעירים חסרים יכולת זו לחלוטין, כי הם מתקשים לקשר בין הסימנים המופשטים כמו א+ב+א לדמות האבא המוכרת להם. בכתב הציורים היה קשר בין הכתוב לבין מושא הכתב. כך שמצד אחד הוקל למורים המלמדים אוריינות על כך שאינם צריכים לדאוג כיצד ינחילו 700 סימנים ציוריים לתלמידיהם, אך מצד שני מאחר והתרבות האנושית החליטה שאוריינות יש ללמד ילדים ולא מבוגרים נוצר קושי רב עד היום למצוא את הדרך הנכונה להעביר משמעות דרך סימני האותיות.לנושא זה נחזור שוב מאוחר יותר.
מתי התרחב מקצוע ההוראה? ומתי הפך הלימוד בעזרת מורה לזכות של כול צעיר בחברה? ההוראה המקצועית הייתה חלק מהגיוון ההישרדותי אלא שלצידה נולד ענף לימוד רחב ועשיר ביותר של לימודים שלא עסקו בהכשרה המעשית של התלמיד אלא בנושאים מופשטים כמו סיפרות , שירה, פילוסופיה, אומנות. לקידום המקצועות הללו אחראיות הדתות השונות ולא בהכרח הדתות המונטאיסטיות. כל דת וכול אלוהות חייבה פולחן וכול פולחן לווה בפנייה רגשית אל האל. האדם הפשוט כמו המתוחכם הביע את פחדיו מאווייו, רגשותיו בעזרת שירה, ריקוד, מוסיקה ציור פיסול. ככול שהדת הייתה מורכבת יותר הייתה נטייה להשתמש באומניות שדורשות כתיבה ושימור כמו: תפילות, מחזות תיאטרון אופרות/חזנות, למרות שרבים מאתנו מתקשים לקבל את העובדה שגדולי המוסיקאים כתבו יצירות לאירועים דתיים, או כפרץ דתי רגשי. פילוסופיה נלמדה כחלק מחקר הטבע וכאן חלק מהלימוד הניב תוצרים מעשיים כמו מתמטיקה וגיאומטריה הן ענף של הפילוסופיה כמו גם הפיזיקה והאסטרונומיה, הפילוסופיים השתמשו בכלים מופשטים אך הביאו לתוצרים מעשיים. ששיפרו את איכות החיים בעולם וסייעו לבניית מבנים ולחיזוי תופעות טבע. המתמטיקה והפיזיקה אפשרו קיומה של תרבות בעמק הנילוס והשתלטות על מימיו, כך גם לגבי נהרות הפרת והחידקל, וכך גם לגבי נהר הגנגס בהודו והנהר הצהוב בסין. בלי מתמטיקה (חוק פיתגורס), פיזיקה (לימוד גורמי השמיים –לוח השנה- והאקלים) לא היו קמות התרבויות הללו. כשהדתות קמו , נדרשו להם גם "גדודי" כוהנים, אלו שימרו את אומניות הרגש, מוסיקה, שירה, נגינה, (הלווים שהיו שרים ומנגנים בבית המקדש) ריקוד, קריאה וכתיבה שנדרשו על מנת לשמר טקסטים של מחזאות, כול שאר המאמינים לא נדרשו לכך ובודדים נבחרו להוות עתודות לכוהנים הקיימים, ואלו עברו הכשרה בהתאם. מה שמעניין שמרבית האומניות היו חלק טבעי בהכשרת ההורים, אמהות שרו לילדיהן שירי ערש, בנים למדו שירי מלחמה , ושירי ניצחון הושרו סביב למדורת השבט , גם שירי אבל וקינה היו חלק מ"ההוראה" שנלמדה בבית הספר של ההורים או המשפחה המורחבת.
מתי התחיל הלימוד הממוסד במקביל לחינוך ההורים? הספרות מדברת על בתי הספר ובעצם איננה מדברת על המורים מתוך הנחה ששולטת עד היום שהמורים הם מבצעי הרעיון ולא יוזמיו. כיתות לימוד לא נולדה עבור ילדים אלא עבור מבוגרים, ביוון העתיקה ובעיקר באתונה הדמוקרטית כאשר זו ראתה בפיתוח כישורים פיזיים ואינטלקטואלים את משימתה של המדינה, האידיאל היה להגיע לשלמות פיזית ואינטלקטואלית לשם כך נולדו הגימנסיונים, ובתי הספר שלמדו בהם את שבע האומניות החופשיות שהן: רטוריקה , דקדוק, דיאלקטיקה , ארתמטיקה, גיאומטריה, מוסיקה, ואסטרונוטמיה. גם הרומים הלכו בדרכי היוונים מבלי לייחס את העניין לערכי השלמות היוניים. בתקופת ימי הביניים התפרסמו בעולם הערבי המדראסות, שהיו מקבילה לאוניברסיטאות של ימינו שתלמידיהם הגיעו מהמעמד שילדים למדו אצל מורים פרטיים. באירופה הנוצרית היו כיתות לימוד שהכנסייה ניהלה על מנת ליצור לעצמה עתודה פולחנית, גם שם למדו את "שבעת האומניות החופשיות " כאשר כול דבר שסתר את הנצרות הוצא מתוכן. ובערים הראשונות שקמו התפתחו אוניברסיטאות שהיו מאין קואופרטיבים של מורים ותלמידים בדומה לגילדות האומנים, שעיקר הלימוד היה תיאולוגיה דתית עם מדעים, האצולה לימדה את ילדיה בביתה, ונהגה ללמד את הבנים את אומנות הלחימה. כמו כן היה נהוג ליצור חילופי בנים בחצרות האצולה כך שכולם למדו אצל יותר ממורה אחד ובכך יצרו קשר עם בתי אצולה אחרים למטרות בריתות וחיזוק הקשרים ובמאה ה-16 הוקם ביה"ס לנסיכים. בכפרים המשיכו ההורים להיות המורים והבית ביה"ס. בכול אותם בתי ספר היה תפקידו של המורה להיות בקיא בחומר הלימוד ולמלא אחר הדרישות של מעסיקיו איש לא ציפה ממנו להיות בעל דעה בנושאי הלימוד. שתי דתות הפכו את הלימוד הבסיסי לנחלת ציבור מאמיניהן : היהדות עשתה זאת מראשיתה כנראה החל במאה ה-12 לפני הספירה, והרפורמציה של לוותר שיצרה את הנצרות הפרוטסטנטית במאה ה-16. בשתי הדתות הללו אוריינות הייתה הכרח דתי שבלעדיה לא ניתן היה לקיים את הדת היהדות העובדה שעיקרון הבחירה החופשית הוא היסוד לדת היהודית חייבה ידע והכרות עם ספר החוקים היהודי –התנ"ך. שהרי אם אינני יודע מהו החוק אני חסר בחירה. זה חייב את ההורים ללמד את ילדם לפחות קרוא וכתוב. ובנים היו חייבים לדעת קרוא וכתוב עד גיל 13 בו הפכו לבני מצווה. כבר צויין לעיל שהכתב העברי הקדום והכתב הפיניקי היו כתב הסמלים הראשוני שהקל על הכתיבה והקריאה בכך שהיה בן 22-26 אותיות בלבד שבעזרתן ניתן היה לבטא כול רעיון ולהעלותו על הכתב. דבר זה לדעת פרופ' זרטל יצר את מהפכת הידע הדמוקרטית הראשונה בהיסטוריה ואפשר להפוך את עם ישראל ללאום מאוחד תחת ספר החוקים מחייב קרי התנ"ך. עם ישראל חייב היה בלימוד אוריינות! בכול עם אחר הייתה האוריינות חלק מהמיומנות המקצועית של העוסקים במינהל, בפולחן וכמו שציינתי אפילו חלק גדול ממלכי אירופה עד העת החדשה לא ידעו קרוא וכתוב כי תפקידם היה להיות אנשי חיל ודי היה בטבעת החותם שחתמו בה מסמכים כדי להפוך סתם איגרת לצו מלכותי. גם שופטים רמי דרג לא בהכרח ידעו לקרוא זאת אנו למדים לאחר שנמצאו ספרי חוקים שלצד הכתוב צוירו העברות וציירו גם העונשים שיש להטיל וזאת על מנת ששופט שאינו יודע לקרוא יוכל להיעזר בציורים הנלווים על מנת לשפוט . (זה נתן כמובן דחיפה חזקה לכישורי הציור. לעמים רבים לא היה כלל כתב עד תקופה מאוחרת בהיסטוריה) הארכיאולוג זרטל טוען שמהפכת המצאת הכתב הצלילי –אותיות היא שהפכה את התנ"ך לספר חוקים מחייב שכולם חייבים ללומדו על מנת להיות מסוגלים לבחור את דרכם.
לימוד התורה וחוקיה הצריך מורים למה מורים? אי ידיעת החוק איננה פוטרת מעונשו ? האם זו דרך חיים יהודית? מפתיע הקשר בין הוראה ביהדות לבין משפטים וניהול חברה /מדינה. אם ניקח את המדינות שנוצרו במאה ה-18 (שהרי עד אז לא היו קיימות מדינות אלא רק מעמדות) הן נוצרו על בסיס הרעיון שלאזרח יש זכויות בסיסיות שאפילו למדינה אסור לגעת בהם. זכויות שלא היה ברור עד אז שכולם זכאים להן, ולכן כול מערכת המשפט בעולם סביבנו מדברת אל הריבון ז"א אל המדינה ואל שופטיה והחוק למעשה מגביל את הריבון קרי המדינה בעזרת החוק על מנת שלא תנצל את כוחה כנגד אזרחיה כפי שהיה מקובל בעולם הפיאודלי שקדם להיוצרותן של מדינות. זו הסיבה שהמשפט אינו נוטה להסביר את עצמו לפשוטי העם. ואילו ביהדות החוק מדבר אל כול בר-מצווה כי כולם חייבים במצוות ולכן יש צורך להסביר את המצוות לאיש הפשוט כמו גם לאיש החכם, וזאת מדוע? כי החוק ביהדות הוא המוסר והנחיית דרך התנהגות מצפונית, מצפים שהציבור ינהג בצורה מצפונית מוסרית, וזאת על מנת שאף אחד לא יזדקק לשופט שיבאר לו את החוק. דוגמא יפה להבנת הנושא נמצאת במאמרו של דוד משען " ידיעת החוק-פיקציה או אידיאל" מאמר שמסייע לנו לקשור את הקשר בין חוק ומשפט לחינוך ולימוד אוריינות אם הבנו את הייחודיות היהודית נבין שדווקא חובת קיום המצוות שנראית על פניה כחובה שאין עליה עוררין היא זו שהביאה על העם היהודי את הידע הרב ואת הזדמנויות הבחירה העצומות שלא היו נחלתם של עמים אחרים, לעיתים עד ימינו אלה. המושג "אי ידיעת החוק איננה פותרת מעונשו" זו לא אמירה יהודית שהרי יהודי לא יכול היה להסתתר מאחורי התירוץ שמעשיו הם תולדה של "גזרה קדומה" זה כמובן הפך את נחיצות לימוד הקריאה בתורה, לנחלת הכלל בלי הבדלי מעמדות (עם הבדלי מין-בנות לא היו חייבות בכך). כדי שכולם ידעו לקרוא נדרשים "מלמדים" ז"א מומחים לדבר, והורים אינם בעלי מומחיות לדבר למרות ש"כולנו חכמים וכולנו נבונים וכולנו יודעים את התורה....................." כאן מתחיל הסיפור המעניין של ההוראה .הורים רבים מסוגלים להכשיר את ילדם בנושאים הנדרשים להישרדותם. אך אוריינות היא אחד המקצועות המופלאים שאף הורה ויהיה החכם ביותר אינו מסוגל ללמד את ילדיו אם לא עבר הכשרה מתאימה! (הידד למורי כיתה א'). תוכניות מחשב הצליחו להנחית אדם על הירח אבל עדיין לא החליפו את המורה בכיתה א'. ויש עשרות תוכניות שמנסות, ואף אחת אינה יכולה לעשות זאת בלי סיועו של מורה. במתמטיקה קל יותר אבל עדיין אין הצלחות ללא לווי מורה. זו הסיבה למיעוט הוראה ביתית בכול העולם. ככול שהיהודי נפוץ בעולם והתקיים בקהילות קטנות שמוקפות בחוקים ובדרך חיים אחרת , התחזק הצורך להעניק לצעירים ידע ואימון לקראת החובות שלהם כיהודים. הפרוטסטנטים כ-2500 שנה אחרי היהודים החלה מהפכת התרבות שנקראה ע"י בני הדור רנסנס. הרנסנס הקתולי היה אינדבידואליסטי ואריסטוקראטי הרנסנס מחה על הסדר הפיאודאלי של ימי הביניים אך חשיבות השינויים שיצר היו במישור היצירתי ולא במישור היישומי. לעומתו הרפורמציה הייתה חדורה רוח דתית ובעלת אופי המוני. בשעה שהרנסנס גילה עניין מרובה באוניברסיטאות, פיתחה הרפורמציה את ביה"ס היסודי והתיכון. לותר ממחוללי הרפורמציה ראה בחינוך תנאי להתחדשות הדתית. בניגוד לחשיבה הקתולית הרואה את הכנסייה כמתווכת מוסמכת יחידה בין האדם לבוראו, סמך לותר על האדם וראה אותו מסוגל לפנות בכוחות עצמו אל האלוהים ולהבין את דברו בכתבי הקודש. מכאן החשיבות המרובה שייחס לותר לביה"ס היסודי כמוסד המקנה אוריינות בלשון האם. תביעתו להקים בת"ס לכול הילדים בני שני המינים חינם ובפיקוח המדינה (תוכניתם כללה גם חינוך גופני וגם מוסיקה) מזכירה את החשיבה היהודית. אמנם בית הספר התיכון היה כבר בלשון הלאטינית אך זאת כמובן רק לאחר שהרוב למד בשפת אמו בבית הספר היסודי. הדמוקרטיזציה של לימוד האוריינות הפכה את הפרוטסטנטים למשכילים יותר והביאה לתחרות עם הקתולים. הקתולים מצדם ייסדו את מסדר הישועיים (שידוע עד היום כמסדר המורים המחנכים) שהקים בתי ספר תיכוניים ואוניברסיטאות שמטרתם להכין "גדודי" נזירים שיחזקו עוד יותר את השליטה הקתולית בהמונים. בבתי ספר אלו שחלק מהם היו פנימיות נשתלו היסודות לביה"ס המודרני שנפתח אח"כ באירופה ובו קשר הדוק בין המחנך לחניכו כתנאי להשפעה על אופיו ועל שכלו, וארגון קבוצתי-כיתתי של התלמידים. לשיטת הישועים שניתן לכנותה מגמתית קמו מתנגדים במאה ה-17 ביניהם היאנסניסטים בצרפת הקתולית שביקשו להשתית את האמונה הדתית על חוויה ולא על פולחן וב-1637 התחילו בניסיונות בשדה החינוך וב-1646 ייסדו את "בתי הספר של פורט רוייאל" שהיו מבוססים על טיפול אינדיבידואלי בתלמידים . מטרת החינוך הייתה האדם עצמו ולא התפקיד אותו יצטרך למלא. (במילים אחרות חינוך כללי ולא תלויי מקצוע ) זו הסיבה שהתחילו לגלות עניין גם בילדים צעירים שעד כה לא הלכו לבתי ספר. כך נולד ביה"ס היסודי בחברה הקתולית. בתי הספר היסודיים של היאנסניסטים פעלו בסה"כ 17 שנה אבל הרעיונות לא נשכחו והיוו עוד נדבך בדרך לבתי הספר המודרנים בעיקר החלוקה על פי גילאים של בית הספר היסודי התיכון וכו'. ראינו שהעולם העתיק החכם קידש את "שבע האומניות החופשיות" שצוינו לעיל אך עם השנים הצטבר ידע בנושאים שונים כמו, ספרות, גיאוגרפיה שצברה ידע מהמסעות סביב העולם וגילויי היבשות, ואפילו היסטוריה החלה להיות מקצוע נלמד כשהיא משרתת את בניית הלאומים החדשים שהתהוו על הריסת המשטר הפיאודאלי המעמדי .
אז מה טעם ראו ללמד מקצועות שאינם מעשיים ואינם בשבע האומניות החופשיות של העולם העתיק?. הסיבה העיקרית נעוצה במשפט המפתח "מותר האדם על הבהמה" שהועתק מספר קוהלת פרק ג' פסוק  19 (והשתמשו בו במהופך ממשמעותו בקוהלת). כאשר נולדה מדינת האזרחים במאה ה-19, שארה"ב וצרפת שלאחר המהפכה הן הדוגמא לכך ויתר מדינות אירופה יצרו בעצם מדינות של לאום אתני אזרחיות, נוצר צורך להכשיר את כול האזרחים לשאת בעול השלטון. על המדינה ללמד את אזרחיה מיומנויות שקודם היו נחלת האצולה והסוחרים בלבד . איך הצליחו לשכנע את המדינה ללמד גם מקצועות בלתי שימושיים? השתמשו בגישה "מותר האדם על הבהמה" ההתחלה הייתה ביהדות שאילצה את מאמיניה לקיים מצוות וגם צווי מוסר ומצפון שלא טבעי היה לקיימן, ואפילו היה קשה מאד לקיימן. הראציונל לדרישות הללו הייה שהמוסר הופך את האדם למותר על הבהמה. בהמה מתנהגת כפי שנוח לה, וכפי שיצריה מנחים אותה, אתה כאדם תנהג אחרת, תתאפק ותוכיח בכך שאתה מותר-מעל הבהמה. בשם הרעיון הזה הוספו עשרות נושאים לחומרי הלימוד בבתי הספר וכול מורה מכיר את המצב בו תלמידיו או הוריהם שואלים "לשם מה הוא צריך בכלל ללמוד נושא זה או אחר?" שהרי גם אנחנו יודעים שהצעיר יוכל לשרוד בחיים גם בלעדיהם. התשובה עד העידן הפוסט מודרני הייתה – אנחנו מלמדים כול מה שניתן ללמד כדי להוכיח שאנחנו מותרים על הבהמה, בהמה מלמדת את צאצאיה רק מה שנחוץ להישרדות. חלק גדול מהשינוי שחל בעולם הפוסט מודרני החזיר את השאלה הזאת אל קדמת הבמה ובשם הבחירה החופשית של התלמיד מערכת החינוך מותרת על העשרה שהיא זכותם של התלמידים על פי הרעיון של "מותר האדם על הבהמה".....?
למרות כול האמור לעיל, נשאלת השאלה האם המרד כנגד ההשכלה, לא החל משום שניסינו לתת מנת יתר של ידע בתחומים רבים שלא על מנת להפוך את האדם למותר על הבהמה אלא על מנת למיון ולקטלג אנשים. ז"א כול מי שאינו יודע מהו היידן או ציקובסקי הוא פחות אדם והוא שייך למעמד נמוך יותר מזה שיודע איזה יצירות מוסיקליות כתב ציקובסקי. במילים אחרות מדינת אזרחים ביקשה לבטל את המעמדות הכלכליים חברתיים של הפאודאליזם באה ההשכלה והחזירה מעמדות של משכילים ובלתי משכילים אפרופו על הרקע הזה נולדה ביהדות החסידות שכול כך התפשטה ולמרות אלמנטים מוזרים שהיו בה היא לא הוצאה מחוץ ליהדות ושכנה לצד זרם המתנגדים שראו בלימוד התורה את חזות הכול. ובעידן הפוסט מודרני רוח קפיטליסטית הביאה לכך שהישגים חומריים הפכו למבחן למצוינות ולמכובדות בחברה. על כן במצב כזה אין מקום למקצועות שאינם מקדמים הישגים חומריים, ומעמדם של המורים המלמדים מקצועות רוח אלו יורד בהתאם. תפקיד המורה בעידן ההשכלה הממלכתית ששורשיה בהיסטוריה של אירופה, הפכה את הלימוד מלימוד שבאחריות ההורים ובמימון ההורים, להשכלה שבמימון המדינה. ההשכלה הייתה כלי ליצירת שוויון הזדמנויות לכול. שוב נוצר מצב "אידיאלי" שבו מדינה לקחה את האחריות ללמד את כול אזרחיה. אך בתוך האידיאל היפה הזה טמונה גם היכולת להחליט מה מלמדים ואיזה רעיונות מקדמים. ההשכלה בבריה"מ לשעבר הייתה חינם מהפעוטון עד לאוניברסיטה אך זה העניק למדינה את הכוח להחליט מי ילך ללמוד מה וכיצד ילמדו המקצועות. כול מי שהתנגד מצא את עצמו מאחורי מנעול ובריח, גם אצלנו בארץ השתנו המגמות הלימודיות והאידיאל לייצר יהודי חדש התנגשו עם המסורת היהודית אך כול עוד מפלגת השלטון הייתה פועלית סוציאליסטית הלימוד היה מכוון לחברה יצרנית וכאשר עלו מפלגות אחרות לשלטון הוזזו הדגשים.
 היום נותר רק הבלבול-כאוס שהוא תוצר של עידן פוסט מודרני שאינו רואה במדינה סמכות להחליט, והורים שלא חונכו לקחת אחריות על חינוך ילדיהם. כי בילדותם עשתה זאת המדינה ותנועת הנוער, עומדים חסרי אונים ומבולבלים מצד אחד הם רוצים שהמורים ימשיכו לעשות את העבודה כמו שהדבר היה בילדותם מצד שני הם רוצים שהמורים יעשו מה שהם רוצים אבל המורים אינם מועסקים אצל ההורים וכאן מתחיל קונפליקט כשהמורה שואל מי הבוס שלי בעצם?. סיכום בעידן המדינות שאחרי המאה ה-19 החל החינוך להיות זכות של כול האזרחים ,שהחליף את החינוך להישרדות (איכר לימד את בנו להיות איכר אחריו כי האדמה הייתה אמצעי הייצור שהאב יכול היה להוריש לבנו, סוחר לימד את בנו מקצועות מסחר, חייט ונגר כנ"ל) ואת החינוך ששימר את המעמדות הכלכליים (אצילים , בורגנות-סוחרים ומעמד האיכרים פשוטי העם.) אך במקומו נוצר חינוך/לימוד פוליטי שהונחה ע"י המדיניות האופיינית בכול ארץ. מדינה קפיטליסטית חינכה את אזרחיה לאינדיבידואליזם ומדינה סוציאליסטית חינכה לאחריות ציבורית. הדגש מחד והאיסורים מאידך דומים היום לאלו של הכנסייה שסלדה מהומור או אסרה על קריאת ספרים שסתרו את טיעוניה גם בימינו ראינו שמשטר הטליבאן, באפגניסטן אסר על שירה מוסיקה וריקוד. בארצות האיסלם אומנות כמו ציור ופיסול כמעט שאינם קיימים בשל העובדה שהם אסורים למטרות פולחן. האיסלם נטה ליצור חיץ בינו לבין הנצרות שהשתמשה באומנות ככלי לחזק את שלטונה הפוליטי לטוב ולרע. אנו חיים בעידן החינוך הפוליטי. משרד החינוך הוא המממן את המורים והוא שקובע להם את יעדי הלימוד להורים יש זכות להתערב עד 25% מתוכניות הלימוד. אך למורה אין כול זכות להתערב בתכנים וכול מה שנותר לו הוא לבצע את מה שמטילים אליו. עצוב, מרגיז, אבל חוקי!
עד כאן האם אתם מרגישים שזהו המקצוע שבחרתם לעבוד בו?
המשך הדיון בנושא בעזרת מאמרו המלמד והמחכים של דוד משען
עו"ד דוד משען, שירותהתעסוקה, הלשכה המשפטית; מרצה למשפט עברי במכללה האקדמית למשפטים, רמת-גן.
במאמרו ידיעת החוק - פיקציה או אידיאל?
היבטים פילוסופיים ומשפטיים
בקישורית
http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/37-2.htm

   

 

 


לייבסיטי - בניית אתרים