פשטות

פשטות היא היופי
פשטות היא התיחכום האולטימטיבי/לאונארדו דוינצ'י

מקום פשוט לחינוך תרבות ואמנות

 

7. גלרייה לאומנות הנשק העתיק-ע"ש יעקובי יוסף ז"ל  |  8. הערכה חליפית-מבחן תלת שלבי- מה זה?  |  10. פשטות-מהספרים  |  11.פשטות מהסרטים  |  12. פשטות בצבעים  |  13. בעלי קושי בעיבוד חושי-יש דבר כזה  |  15."חמולה" מקום טוב לגדול  |  18. פעוטונים מציאות אפורה בעטיפה ו ... דה-ד"ר דליה שחף  |  18.זוגיות-לא מה שחשבתם-גילוי נאות  |  19.האישה הישראלית מעידן של שסע עדתי לעידן של שסע מיגדרי  |  46.לטייל עם סבא שומיק  |  מצבות מדברות אל העתיד  |  רמזים , ראיות, ושאלות שמאחורי מצבות  |  


 


להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


השקט האלים-יפאן/2006
ד"ר דליה שחף מרצה בהכשרת מורים מכללת "אוהלו" קצרין
לתגובות : drdalia@012.net.il מותר לצטט, לשכפל ולהפיץ פרסום זה תוך ציון מקור המידע ושם הכותבת 

חינוך כשינוי-זכותיה של החברה על הפרט
החינוך הוא משולש שעל בסיסו יושבים ההורים והמורים-החברה, ובקודקודו הילדים.
החברה היא מסגרת שהשפעתה על החינוך עצומה, עד כדי כך שהיחיד מוכן לוותר על חלק מזכויותיו על מנת להיות חלק מהחברה ולזכות בתמיכתה.
מדוע?
משלב מאד ראשוני הבין האדם שלא יכול לשרוד כיחיד, ועליו לשלב כוחות עם אחרים על מנת לעשות זאת. האדם שרד והפך לשליט העולם בזכות היחד שהשכיל ליצור. לחברה דרישות וטאבויים לא מעטים, חל  בגניזת מאוויום,  ויתור על חלק מפירות עמל כפיו כמיסים, ויתור על חופש  לשתות אלכוהול , ושימוש בסמים וכמובן הגיוס לצבא. מעטים מבינים מדוע עליהם לעזוב חיים נוחים ורגועים על מנת להיכנס למדים  צבאיים, לציית לחוקי משמעת קפדניים, ולחיות בתנאי חיים נוקשים וחסרי זהות, לא מעט מתרעמים על שאנו נישאים לבן זוג אחד, ונענשים על ביגמיה, וכאשר מתברר לחלק מאיתנו , שילדים אינם "שמחה" אנו מנועים מלנטוש אותם,  ועלינו לכלכלם עד גיל 18/21 למרות שהם נטל כלכלי כבד. כל אלו הן דוגמאות על קצה המזלג  לויתורים אישיים שנדרשים על מנת להיות חלק מהחברה. החברה שולטת בנו בעזרת חוקים כתובים אך תובעת משמעת גם בדרך סמויה כמו אופנה שעל פיה אנו מתנהגים ומתלבשים, ציות לדת שלתוכה נולדנו, ומכתיבה את חיינו, ובעיקר שולטת בדרך החשיבה שלנו.
דת המאמינה בגלגול נשמות (ברהמיזם) רואה באדם מצב זמני  שנשמתו עשויה/עלולה להתגלגל לגופו של בע"ח. אמונה כזאת תביא להתייחסות מיוחדת לבע"ח – יחס טוב  יותר מזה, שיעניק  אדם המאמין שאלוהים ברא את האדם בצלמו, והעניק לו את השליטה ביתר בעלי החיים. (יהדות איסלם נצרות).
באותו מישור יש דתות שדוגלות  בכך  שבני האדם לא נולדו שווים , בדת כזאת  יקבל המאמין את הצלחתו  האישית כמתת אל,  ולא ירגיש צורך או חובה לחלוק את עושרו עם אחרים. בחברה כזאת (הדת הפרוטסטנטית), אין הפרט יכול להתערב במעשה האל, כך שאם  האל קבע שמישהו יהיה עני אז זהו גורלו וכל ניסיון לעזור לו זאת התערבות בוטה במעשהו של האל.
דת שמגדירה אנשים בקסטות-מעמדות סגורים (הברהמיזם בהודו), שאין יוצא ואין בא אליהן, אינה מאפשרת לבן המעמדות הגבוהים  להתחתן עם בת מעמד הטמאים כי כל מי שנולד טמא נולד לנקות את הזוהמה שמשאירים אחריהם המעמדות הגבוהים. הלא-טמאים  לא יתחתנו בך ולא יגעו בך ולא יגישו לך עזרה גם אם יראו אותך גוסס ברחוב כי אתה טמא.
ליד הדתות הללו יש גם דתות שרואות במתן צדקה ערך עליון כי ההצלחה איננה פרטית ( החברה השקיעה בהשכלתו ובחינוכו של המוצלח)  ואז המוצלח מצווה לחלק מעושרו או חוכמתו לאחרים  (היהדות והאיסלם).
כל דת מאלה  שהוזכרו ואחרות שלא הזכרנו מכתיבות את מסגרת החברה שבה אנו חיים , וחברות חילוניות שמותרות על הדת קיימות מעט מאד, ואם הן קיימות, הרי שחוקי החברה החילונית נשענים בצורה בולטת ובלתי נפרדת , על הבסיס הדתי שהיה קיים באותה חברה.
דת השינטו ביפאן, משמעותה המילולית היא שינטו=הדרך האלוהית, או תורת האלים. הדת כוללת  אמונות וטקסים יפניים עתיקים שהתפתחו לדת לאומית מיוחדת ליפאן הנבדלת מהבודהיזם. אין לשינטו עקרונות מוסר אידיאולוגי או מוסר אינדיבידואלי כפי שזה קיים בדתות אחרות (אין להם עשר דיברות או דבר דומה), והיא דת בלתי כתובה, ללא כתבי קודש, וללא מייסד הדת. רק בתקופות המאוחרות נכתבה מיתולוגיה לדת שמטרתה להפוך את השינטו שהייתה דת אישית לדת לאומית ולכן אלי השינטו נקראים "קמאי" שפירושו עליון והם למעשה תמצית כל הדברים האצילים ביקום. "קמאי" הן  תכונות של תופעות טבע כמו פוריות, צמיחה או תופעות טבע דוממות כמו  שמיים ארץ, שמש, הרים , גשם, עצים. "קמאי" הם גם דמויות של בע"ח או נשמות של אבות המשפחה, בעיקר נשמתם של המלך והאצולה. "קמאי" יכולים להיות גם דמויות מופת וגיבורים אך "קמאי" יכולים להיות גם רוחם של המקצועות השונים מאיין מוזות (מוזיקה, ציור פיסול ועוד). כשהיפאנים ניסו לאחד את השבטים היפאנים איחדו גם את האלים המקומיים השונים תחת מרות אלת השמש. בשינטו היו אלי טבע אך גם אלים מקומיים שמגינים על האזור או השבט.
מאחר ודת השינטו מצטיינת בצניעות, פשטות וטהרה, והפולחן מצטיין בכך שסומכים על הפרט שיתנהג כראוי כי המערכת מבוססת על קדושת השבט לעומת אפסות הפרט.  אמונה זו הקלה על יצירתו של שלטון פיאודלי (שלטון של מעמדות) שדיכא את יזמת היחיד וחופש הפרט.
אימוץ הבודהיזם ביפאן בשלהי המאה ה-6 גרם למאבק עם השינטו, אך בשל האופי הפשרני וחוסר הקנאות הדתית של השינטו נתקיימו השתיים זו בצד זו , בעקבות זאת התפתחה במאה ה-9 אמונה שמשלבת בין הבודהיזם והשינטו ז"א שינטו זוגי. אלי השינטו נכנסו לפנתאון הבודהיסטי וה"קמאי" – האלים השינטואים פורשו כהתגלמות האלים הבודהיסטים. מקדשי שינטו אוחדו עם המקדשים הבודהיסטים, ונזירים ערכו טקסים משותפים. במאה ה-13, כשגברה התודעה הלאומית, נעשה ניסיון לשחרר את השינטו מתלות במקורות זרים, ונראה היה כאילו אלי השינטו הם אלים יפאנים מקוריים והבודהיסטים הם בדרגה שנייה.
חינוך בהשפעת הדת
חינוך זו הדרך לסייע לפרט בחברה לשרוד ונשאלת השאלה האם האמצעים הניתנים לפרט מטרתם לסייע לפרט לשרוד בעזרת החברה או לסייע לחברה לשרוד על גב הפרטים שבה?
מטרות החינוך השתנו לאורך ההיסטוריה ועוצבו על פי הגיאוגרפיה בכל מקום, במקומות שהחיים היו "על הקצה" מבחינת תנאי הישרדות (מדבריות חול-חמים, מדבריות קרח –קרים, ערבות צחיחות וכו')  החינוך סייע לפרט לשרוד, כשהחברה משעבדת ותומכת בפרט בדרך של עזרה הדדית. במקומות פוריים גיאוגרפיית, שבהם התפתחה חקלאות , השפע יצר ריבוי אוכלוסין ואת המסה האנושית הזאת היה צריך לחלק למעמדות שיצרו פרמידה אנושית. החינוך סייע ליצירת המעמדות  בכך שכל מעמד יידע וציית לתפקידו בפירמידה הכלכלית , האיכרים מייצרים מזון, הפקידים והסוחרים, ובעלי המלאכה מנהלים את עודפי המזון, ומעמד האצולה היו בעלי הידע לנהל את כל המערכת. החינוך דאג להטמיע בכולם את ההכרה שהשליטים שולטים בחסד האל (בעלי דם כחול), ולכן יש לציית לדבריהם. מעמד זה עבר בירושה מאב לבן והייתה לכך חשיבות רבה, כי רק כך ניתן היה לצבור את הידע שהיה נחוץ לניהול המערכת החקלאית המסובכת. חברה כזו לא הכירה בצרכים של האיכר כפרט אלא דאגה דרך החינוך להטמיע באיכר את ערכי הציות לממונים עליו, כי אי ציות למעמד הגבוה יותר , היה ממוטט את כל הפירמידה שעליה הייתה בנויה החברה.
החינוך הוא כלי המשרת את הדתות ואת החברות האזרחיות חילוניות. נשאלת השאלה מי משפיע יותר ועד כמה החינוך הדתי או הקודים החברתיים הם אלימים. מאמר זה מגדיר את החינוך כאלים  כאשר הדרישות החינוכיות אינן משרתות את מטרת ההישרדות של היחיד או של החברה כולה , אלא נעשה שימוש בעוצמת החברה על מנת לשמר את עליונותו של מעמד שליט המדכא מעמד אחר, רק כי הוא יכול. ונשאלת השאלה  עד כמה  העולם המודרני הרואה את טובת הפרט במרכז, ואת החברה כמשרתת  הציבור כולו (בלי הבדלי דת גזע ומין) , מיישם זאת בדרכי החינוך .
בשלושת הסרטים שראינו על יפאן (החינוך העירום, ילדים ללא ילדות-מאחורי המסכה, והמליון החסר), עלו סימני שאלה רבים, ואלו מציפים שאלות  שנובעות מנקודת המבט שלנו כיהודים או מוסלמים/ דרוזים.(אילו היינו יפאנים לא היינו מעיזים לחשוב כך) על מנת  להבין מאין נובעת השונות החינווכית.
היהדות
היהדות היא חברה חסרת מעמדות מולדים.  איש אינו נולד לתפקיד חברתי כלשהו. את המעמד בחברה רוכשים בעבודה קשה שבסופה אתה זוכה למעמד גבוה ,  תלמיד חכם זוכה אחרי שנים  של למדנות להכרה כרב  והופך מודל לחיקוי.  סוחר מצליח בעסקיו שזוכה לכבוד והערכה בחברה, או אומן בעץ וברזל.  לעם היהודי  לא היו מעמדות מולדים  מלבד מעמד הכהנים והלווים שנולדו לשרת את ענייניו הרוחניים של העם היהודי וקיבלו על עצמם סייגי טהרה (עם חורבן בית שני אין לכוהנים כל מעמד יתר בחברה היהודית מלבד מספר סייגים החלים עליהם).
נוכל להבין את השוויוניות החברתית ביהדות דרך יחסם של היהודים למלוכה .נראה שגם המלכים לא זכו להערכה מיוחדת למרות שחלקם היו מצביאים ומדינאים בקנה מידה אזורי . בכול מקום אחר בעולם העתיק, היו אלו זוכים להערכה רבה, והחברה הייתה מחנכת את הצעירים לאורם של השגיהם המדיניים, כמו שזה נעשה בהיסטוריה האנגלית , הצרפתית והסקנדינבית. והעם היהודי מתחנך על משפט המלך (בשמואל א :ח' יא'), שהוא דוגמא מופלאה ליחס השלילי למלוכה. שמואל מזהיר את העם "....את בניכם יקח ושם לו במרכבתו....ואת בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות ולאופות: ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח ונתן לעבדיו......וזעקתם ביום ההוא מלפני מלככם אשר בחרתם......" קשה לחבב את המלך כששמואל מתאר אותו באור כל כך שלילי.
אין ספק שדברים אלו חינכו את העם היהודי שאפשר ורצוי בלי מלך שמתנשא על העם. המלך אחאב היה  מוצלח מאד מבחינה מדינית וכלכלית, וההיסטוריה היהודית משמיצה אותו על כך שהעז לחמוד את כרם נבות היזרעאלי. אשתו איזבל הצידונית איננה מבינה כלל איך אפשר לסרב למלך, וכשאחאב אינו  מחרים את כרם נבות , מארגנת איזבל את הוצאתו להורג של נבות במרמה. אליהו לא מוותר וזועק אל עבר המלך אחאב "הרצחת וגם ירשת". דבר שאיש בעולם סביבנו לא היה מעז לעשות  אבל העם היהודי עושה זאת ומחרים את שמו של אחאב לעולמים  יהודי  לא יקרא לבנו בשם אחאב
(גם היום מעט מאד יעזו לדבר כך למלך ירדן, או מלכת בריטניה)
 העובדה שלא נותר שום זכר מקודש  משום מלך בישראל אפילו לא מהמלך שלמה, שנחשב למלך בה' הידיעה גם היא מסבירה את חוסר היחס שהיה לעם כלפי המלוכה , רק דוד המלך ממשיך לחיות בזיכרון הקולקטיבי בשל העובדה שמזרעו יבוא המשיח אבל ההיסטוריה לא חוסכת מדוד ביקורת והוא ננזף על מעשה בת-שבע, ועל מעשים רבים אחרים, דבר שלא היה יכול לקרות לשום מלך אחר בעולם העתיק.
כאשר אתה בן הדת היהודית, גם  כחילוני אתה יונק את השוויון מחלב אמך ולכן אתה רגיש לכל מעשה של אי צדק. עובדה היא שהישראלים מקטרים על חוסר שוויון הרבה יותר מכל חברה אחרת בעולם, למרות שמעשי השחיתות בארץ לא עולים על אלו שבמקומות אחרים.  באנגליה אנשים נולדים למעמד והם מקבלים את אי השוויון כחלק מרצונו של האל כחלק מחוקי הטבע כמו שהשמש זורחת בבוקר והם לא נזעקים כשפלוני מקבל זכויות יתר.
 מערכת החינוך בישראל תעשה מאמצים אדירים ליצור אינטגרציה, והציבור לעולם לא יהיה מרוצה!, יושקעו כספים מרובים בכל תלמיד על מנת שישיג תעודת בגרות, אך  גם  אז לא נהייה מרוצים.
החברה היהודית מאופיינת במשפט המוחץ "למה מי אתה !!!!???." ואכן לא משנה מי אתה, כמה למדת, וכמה עמלת כדי להבחר לראש ממשלה או לחבר כנסת, תמיד יהיה מי שיזרוק בפניך את המשפט " למה מי אתה" כדי ללמדך שאין לך שום זכויות יתר מלידה ועליך להוכיח את עצמך אם אתה רוצה שהציבור ילך אחריך. 
בניגוד ליחס של היהדות החברה היפאנית היא חברה מעמדית מאד מלידה. המלך הוא בן השמש, והעם נדרש לציות לממונים עליו ולהישמע לחוקי החברה. דמוקרטיה איננה חלק מהתרבות היפאנית. הדמוקרטיה הגיעה ליפאן כשזו נכבשה ע"י האמריקאים  בסוף מלחמת העולם השנייה ב-1945,היא כפתה על יפאן לנהל את המדינה כדמוקרטיה אך הדמוקרטיה איננה מעוגנת בנשמת העם היפאני לכן הם מתנהגים כדמוקרטיה למראית עין, אך מתחת לפני השטח ממשיכים האנשים לחוש שהם אינם שווים והמעמדות העתיקים שאליהם השתייכו עדיין מכתיבים להם את הציפיות מהצאצאייהם. 
איך שומרים על מעמדות מולדים בדמוקרטיה מערבית?
בעבר היו המעמדות הגבוהים זוכים בחינוך במסגרות שהיו שלהם בלבד וזה העניק  להם משרות  ברמה גבוהה, המעמד הנמוך לא הורשה לדרוך על סיפם של בתי ספר אלו, ואילו היום כשכולם יכולים "כביכול" להתמודד על המשרות הגבוהות, ובני המעמדות הגבוהים אינם זוכים במשרות הללו באופן אוטומטי, ממשיכים בני המעמד הגבוה  ביפאן, אנגליה, ארה"ב ,לשמר את מעמדם בכך שהם משקיעים כסף רב בחינוך ילדיהם. ביפאן ניתן למצוא הוראת מוזיקה  לעוברים, ובתי ספר לתינוקות המכינים אותם לבחינות כניסה לגן, ובתי ספר ל"חרשנים", שם מבלים ילדים ימים ולילות ע'ד שהם מגיעים לתצואה המצופה. לימוד שעלותו גבוהה .
ומי יכול להרשות  לעצמו לשלוח את ילדיו לכל המסגרות הללו?
הורים שיכולים לממן את  "האקסטרות" הללו לילדיהם.  כך מונעים ממעוטי היכולת  להגיע לבתי הספר היוקרתיים וכך לא יזכו במשרות הנחשקות.  כך , תחת אצטלה של דמוקרטיה כביכול, ממשיך מתחת לפני השטח להתקיים המאבק לשמר את המעמדות המסורתיים שהיו בעבר ולעם היפאני יש עניין לשמר.
במילים אחרות הדמוקרטיה כדרך חיים זרה לעם היפאני, ובמקום הזדמנות שווה לכול נוצר חינוך מאד אלים כמעט ספרטני שאנו עדים לו בסרט "ילדים ללא ילדות -מתחת למסיכה"  בו ילדה שהוריה התגרשו (ז"א הוריה העדיפו את אושרם הפרטי על שמירת מסגרת המשפחה) הופכת מיד לקורבן , דוגמא  שאמורה להרתיע אחרים בחברה מלהתגרש. במקום לגלות אמפטיה לקושי של הילדה שאיננה אשמה  שהוריה התגרשו , מנצלת  החברה היפאנית את "הפגם" שדבק בילדה  כדי להזיז אותה מהתחרות אל הצמרת. 
למה?
 כי באופן טבעי אין מקום  בצמרת  לכולם, אז ככל שנושרים, מהמאבק אל הצמרת,  מוקדם יותר  זה יקל על  אלו שנשארים בתחרות. כל התנהגות שאיננה מקובלת , כמו  עזרה מפסיכולוג,  היא כישלון,  שמאפשר לדרוס עוד מישהו בדרך לצמרת. ולכן ילד שלא עבר את הבחינות יעדיף  להסתגר בביתו למספר שנים ולא להראות את פרצופו בחברה מפאת הבושה. בעבר היו מצפים מהנכשל  לבצע חארקירי שכעת  מומר בהסתגרות טוטאלית בבית .
גם  הורים שטוענים ששיטת הלימוד אינה יעילה ,כמו הרופא שמדגים את חוסר ההצלחה של המערכת ללמד אנגלית -דבר שמקשה עליו את עבודתו כרופא , אינו פועל לשינויי המצב. הרופא שולח את בנו לאותם מוסדות יוקרתיים שהוריו שלחו אותו. גם קיטוריה של האם  שעושה הכל כדי שבנה ינצח במרוץ, מתרצת זאת בחשש מחמותה שעלולה להאשים  אותה בכישלון, ולכן היא  אינה מעיזה ליצור שינוי. היפאנים  לא יעיזו לקרוא תיגר על צווי החברה  וימשיכו לעשות לילדיהם מה שהוריהם עשו להם.
במילים אחרות ראינו בשלושת הסרטים כיצד למרות המשטר הדמוקרטי השולט במדינה , מה שמכתיב את ערכי החינוך  זו דת השינטו ששומרת  על המעמדות המסורתיים ועל הערכים המסורתיים של צייתנות. והכבוד להורים  עד כדי ביטול עצמי טוטאלי. דוגמא עצובה לצייתנות וכבוד להורים  ניתן לראות בסרט " שפחות למכירה" על בורמה, שבה מנצלים את הסגידה להורים כדי למכור את הבנות לזנות . אחת הבנות הללו מצטטת משפט מקובל " גם עם תישא את הוריך על ידיים לא תוכל להחזיר להם את חובך להם..."
יצירתיות וביטוי עצמי חופשי הם כמעט פשע ויש לדכא זאת עד עפר. רק מי שמציית ומשמר את מה שהיה  זוכה לאהדה. מי שמגלה חשיבה חופשית יגלה שהחברה תדאג לקצץ את כנפיו ,כדי שלא יוכל לעוף גבוה מדי ולהפריע למערכת שבה למעמדות הגבוהים מגיע הרבה ולנמוכים פחות . סדר זה מאמינים היפאנים הוא העולם האמיתי ומעמדות הם חלק מחוקי הטבע כמו רעידות אדמה והתפרצויות הרי געש.את התופעה הזאת ניתן לראות בסרט "כבוד ורעדה"
לאחר צפייה בסרטים הללו נותרנו עם שאלה מאד מהותית, האם יפאן היא מדינה מודרנית שיש לזקוף את הצלחתה הכלכלית למערכת החינוך?
התל"ג של יפאן היא במקום השני בעולם מתוך -200 מדינות. התל"ג הוא מדד לעושרה של מדינה, ואם יפאן נמצאת במקום השני הרי שזה בהחלט מורה על מדינה משגשגת. לאור ההישגים הכלכליים של יפאן איך נסביר את הביקורת שלנו על החינוך ביפאן?
נסביר זאת בכך שנודה שלחברה יש זכות להחליט עבור חבריה, והחברה היפאנית מוכנה לקבל על עצמה את החוקים שהם חיים בהם.עד שחוקים אלו יחדלו להתאים ליפאנים.המציאות מלמדת שהכנסתה של הדמוקרטיה המערבית  בכפייה כפי שעשתה ארה"ב, לא הועילה ולא יצרה שינוי מהותי.היפאנים נחשפו לחיים דמוטקרטיים יותר , ויתכן שהחיפוש אחר חופש ימשיך . יחד עם זאת חשוב שנלמד ששיטות חינוך אלה הקיימות בחברה היפאנית והסינגפורית לעולם לא יכלו לחיות בכפיפה אחת עם  השוויון העמוק הטבוע בכל אחד מאיתנו  כיהודים. אין סיכוי שבחברה ששוויוניות היא ערך עליון ומשפט המפתח שלה הוא "למה מי אתה?",,  ניתן יהיה להגיע להישגים בדרך היפאנית. לכן עלינו למצוא דרכים שמתאימות לתרבות שלנו ולא להעתיק הצלחות של תרבויות אחרות שלעולם לא יצליחו אצלנו כפי שהדמוקרטיה האמריקאית לא הצליחה ביפאן.
 
החינוך ביפאן דרך הסרטים:
  1. החינוך העירום
  2. 2. האיסור להיכשל-ילדים ללא ילדות
  3. המיליון החסר
שלושת הסרטים שצפינו בהם מעבירים כמה מסרים ייחודיים לחינוך בכלל ולחינוך ביפאן בפרט.   חינוך הוא תוצר חברתי וחברה היא אסופת אנשים שהחליטו לחיות יחד, ותוך כדי כך  החליטו  לותר על חלק ניכר מזכויותיהם הלגיטימיות  על מנת לשרוד. האופציה האחרת  היא לחיות בבדידות ובמאבק הישרדותי אישי .
 ההנחה היא שמרבית היחידים הבינו שטוב להם יותר יחד עם אנשים  שיש להם איתם קשרי דם, וכשאלו אינם מספיקים לשרוד מרחיבים את החברה גם לאלו שיש להם קשר גיאוגרפי משותף..
עובדה זו נותנת לגיטימציה ל"דיקטטורה של החברה".  כמו במקרה שהחברה החליטה שנחגור חגורת בטיחות , כי כך נשרוד טוב יותר, ואין היא  מניחה את ההישרדות לפתחנו  "ירצה יחגור לא ירצה לא יחגור" . החברה כופה את חגורת הבטיחות על חבריה ומי שלא נענה לה וקנס. בדרך דומה פועל החינוך הוא משרת את החברה בכך שהוא מעביר את הצעירים בה תהליך סוציאליזציה שבו הצעיר לומד את חוקי החברה ואת הויתורים שעליו לעשות על מנת ליהנות מהיותם חלק מחברה ,וזו מעניקה להם הטבות במידה ויעמדו בדרישות החברתיות.(הטבטת ליוצאי צבא, הנחות לגמלאים ..)
הסרטים על יפאן מלמדים  שהדברים החשובים בעיני היפאנים, אינם עולים בקנה אחד עם היעדים של החברה בה אנו חיים.בעיקר אם מדובר בחברה היהודית.
 כבר צויין לעיל שהחברה היפאנית איננה שוויונית, ושהשוויון נכפה עליה עם הכיבוש האמריקאי ב-1945  היפאנים  אימצו את הדמוקרטיה על מנת לשקם את ארצם ההרוסה ,והם אכן הצליחו מעל למשוער, הם העמידו יעד  להישגים טכנולוגיים והצליחו להצעיד את ארצם למקום השני בעולם מבחינה כלכלית.
הפריחה הכלכלית הצליחה משום שהיפאנים ויתרו על החופש האישי, עבדו סביב לשעון והשיגו הישגים כלכליים ניכרים. אבות לא הכירו את משפחתם כי היעד היה לעבוד , לעבוד ולעבוד, הילדים מנגד נצטוו ללמוד, ללמוד וללמוד .
לשם מה נדרשו הילדים למאמץ לימודי כל כך מפרך? על מנת להגיע לרמה בה יוכלו  לסגור  את הפער הטכנולוגי העצום שיפאן לקתה בו עד מלחמת העולם השנייה. הכבוד הלאומי היה בבעיה  לאחר ההפסד לאמריקאים, הפסד שלימד אותם שתרבות שלמה שחונכה ללחימה לא עמדה במשימה. הכבוד בתרבות היפאנית משמעותו שאין מקום לכישלון ומי שנכשל אין לו מקום בחברה , לכן היו  לוחמים יפאנים שלא חזרו לבתיהם אחרי התבוסה לאמריקאים מחמת הבושה.
היפאנים הם עם שקידש את הלחימה ואכן דורות רבים הייתה יפאן ארץ כובשת שמעולם לא נכבשה. יפאן
נדרשה לכיבושיה משום שארצה ענייה מאד במחצבים ולכן היא נהגה לכבוש את שכנותיה : קורייאה, סין, רוסייה על מנת לשדוד מהן  פחם, עץ ומתכות. ההפסד לאמריקאים במלחמת העולם השנייה שבר את הדימוי העצמי הגבוה שהיה ליפאנים בעיני עצמם כלוחמים.מה שהוליד מאמצים  ל"כיבוש" הישגים טכנולוגיים שהתחרו עם התעשיות החכמות הקלאסיות של שנות החמישים בעולם.
עד מלחמת העולם השנייה היו הגרמנים בעלי ההגמוניה על תעשיית העדשות ותעשיית המכשור האלקטרוני,  היפאנים קראו תיגר על הגרמנים בייצור עדשות ו"כבשו" את השוק של מצלמות מכשירי וידיאו ונספחיהם. רבים מאלו שנולדו בשנות השבעים נולדו לעידן של מיכשור יפאני ששלט בשוק האלקטרוני.  היפאנים התחרו עם האמריקאים ו"כבשו" את שוק הרכבים ביצרם מכוניות חסכוניות יותר. נזכיר שוב  שיפאן חסרת מחצבים (ראו מה קרה ברעידת האדמה האחרונה לכורים האטומים שלמרות הסכנות הידועות מראש והמקרה של צרנוויל, יפאן לא ויתרה על הקמתם, ומדוע? כי ליפאן אין נפט והיא מעצמה תעשייתית שלא יכולה להיות תלויה פוליטית בארצות המפיקות נפט שניצלו זאת לסחטנות בעבר.) וכדי להשיג משאבים אלו היו  בפני היפאנים שתי דרכים או להמשיך כבוש את המדינות שיש להן מחצבים כמו שנהגו בעבר, או  לייצר מוצרים "חכמים" בעלי ערך מוסף גבוה (צ'יפ קטן וחכם עולה פרוטות במשקלו כחומר גלם ומחירו לצרכן גבוה ביותר בשל החכמה האגורה בו) ולכבוש את השוק העולמי . אלא שמוצרים חכמים  דורשים אנשים חכמים ולא לוחמים עזיים. אנשים חכמים הם תוצר של מערכת חינוך "חכמה".
היפאנים שהיו לוחמים בתרבותם הפכו את המלחמה הפיזית המסורתית למלחמה כלכלית. הכלים היו דומים בשתי הצורות צריך היה להתמסר באופן מוחלט כדי להצליח. צריך היה להמשיך לחנך ילדים לצייתנות, ולקבלת מרות החברה והמבוגרים שבה. וכך נוצר מצב שבמאבק להצלחה לא היה מקום לסובלנות ולקבלת כישלונות היחיד, חברה "קרבית" מאמינה שכישלונו של היחיד פוגע בהצלחת החברה כולה, ולכן יש להוקיע את הכישלון מקרבה.
מה שראינו בסרט "המיליון החסר" הוא דחייה חברתית שנעשית ע"י הפרט עצמו שחונך לאי סובלנות לכישלון. המסרים של החברה הבהירו ליחיד שאין  מקום לכישלון שלו , ולכן אין לו כאדם מקום ביניהם. אותם בני נוער שאכזבו את משפחתם ואת החברה בה הם חיים, מסתגרים בבתיהם כדרך להעלם מעיני החברה, ובכך הם חוסכים לעצמם את הבוז התמידי בו הם אמורים לחיות. היחידים שנושאים בעול הבעיה הם ההורים שגם אליהם אין לחברהסבלנות או  אמפטיה וגם הם מוגדרים ככישלון משום שבניהם נכשלו.
חברה לוחמנית היא חברה שאין מקום לבינוניות ולכן רק החזק והמוצלח  זכאי לתגמול חברתי, כל השאר אמורים ל"העלם". דרך הענישה הקשה ביותר היא הבוז (השקט האלים) וזה גם מה שחוותה הילדה בסרט "האיסור להיכשל" שכישלונה מתחיל בעובדה שהוריה התגרשו. ביפאן אין סובלנות לפריטים שהעדיפו את אושרם הפרטי על פני הקמת משפחה –משפחה ביפאן היא מוסד כמעט מקודש ולכן מי שבשם טובתו האישית בחר להתגרש והרס את מוסד המשפחה צפוי לבוז של החברה, גם אם הילדה לא הייתה אחראית למעשי הוריה. עבור החברה הילדה מהווה מטרה לבוז על מנת ללמד את כל השאר כמה לא רצוי להתגרש וכך הופך בית הספר לגיהנום הפרטי שלה. לילדה זו אין שום סיכוי להצליח בלימודים גם אם נולדה גאון וזה בדיוק מה שמבקשת החברה לשדר לחבריה דרכה. –במילים אחרות החברה מצהירה ש"ככה יעשה למי שאינו מציית לחברה.....וככה יעשה למי ששבר את מסגרת המשפחה".
הסרט "החינוך העירום" מביא את הדרך בה מנסים הורים רבים לעקוף את הקושי העתידי בתחרות. הם עושים זאת בדרך של חיזוק פיזי בגיל הרך דבר שלדעתם יעניק לילדים יכולת הישרדות גבוהה יותר לקראת המטלות הקשות הצפויות להם כתלמידי בית ספר. אנו רואים בהמשך שהלימודים אינם הנאה ואין כוונה שיהיו כאלו!. בעינים ישראליות לא היינו חושבים שילד זקוק לכושר פיזי כדי ללמוד, אבל מהסרט אנו למדים  שביפאן זה בהחלט נחוץ, כי כמות השעות שילד צריך להיות במסגרת בהחלט דורשת גם כושר פיזי גבוה.  הלימודים ביפאן הם  עינוי ויש מי שהופך אותם ליותר מענים על מנת למתוח את כושר הסיבולת עד כמה שאפשר יותר. ראינו  בתי הספר משלימים לתינוקת ראינו בתי ספר ל"חרשנים" של סופי שבוע , ראינו  שינון אין סופי של כמויות חומר בלתי נתפסות. הביקורת על שיטת השינון של הרופא (שכבר הוזכר לעיל )  שמתלונן על השכלתו בשפה האנגלית, איננה מונעת ממנו לשלוח את ילדיו ל"חינוך העירום" שעובד באותה שיטה שעליה הוא מתלונן. וכאן שוב אנו נופלים למלכודת של העיניים המערביות , כי אנו מצפים מהרופא שהשמיע את הביקורת ,יעשה מעשה וישנה את הקיים!! אך זו טעות כי  היפאנים לא חונכו למחות או לשנות. החינוך היפאני  מאמן  את הילדים לאורך כל חייהם לציית ולא למרוד. שיטות החינוך היפאניות אינן שונות משיטות החינוך הצבאיות הישנות, שהרי היפאני היה מאז ומעולם חייל פעם חייל בשדה הקרב הגיאוגרפי, והיום חייל בשדה הקרב הכלכלי. אין שום הבדל בין כיבוש פיזי של מדינה לכיבוש כלכלי של מדינות.
היפאני חי בתרבות המקדשת את ההתאבדות ב"חאראקירי" ז"א כאשר לוחם נכשל הוא מקבל את הזכות להתאבד ולא להיענש בבוז החברה. תרבות כזו מזמינה מליון נערים שנכשלו ל"אבד" את עצמם בביתם מבלי שאיש יראה בכך פסול, ההפך הוא הנכון , "נכשל" שהיה מעז להראות פניו בציבור היה נחשב לחריג.
בתרבות כזאת החברה היא זאת שדואגת שיהיו מוסדות שיחנכו להמשך הערכים של כיבוד אבות המשפחה ושל צייתנות וסדר. כולנו מתמוגגים מהניקיון והסדר ביפאן ועל תפארת הגינון והעצים הננסים היפאנים, כולנו שוכחים עד כמה הגינון והעצים הננסים הם לא טבעיים ,ועד כמה הגנן מסרס ומכופף את ענפי העץ לתוכנית שלו.  דרך חשיבה שרואה את הסירוס והכפפת הטבע לתוכנית חברתית יכולה בלי נקיפות מצפון לעשות זאת גם לילדים מתוך אמונה  שיגדלו בדיוק על פי התבנית המצופה ולטובתם. אם יש צעירים המסרבים לכפוף עצמם לתבנית שעוצבה עבורם או שאין הם מסוגלים לכך עדיף שיכחדו !!!!!. בעבר עודדה התרבות התאבדות ב"חאראקירי" והיום ממשיכים באותה דרך,  עידוד סמוי להעלם בחדר לשנים או להתאבד ממש מאפיסת כוחות כתוצאה מעבודת יתר שנקראת "קראושי" .
לסיכום
החברה היפאנית והישגיה, כבודה במקומה מונח ועל חבריה יהיה להחליט אם הם ממשיכים בדרך זו או לא .אך דרכם של היפאנים איננה  יכולה להיות מודל חיקוי לחברה הישראלית היהודית.
מדוע?
החברה היהודית מקדשת קודם כול את החיים 
1. היהודי יאבק על כל שנייה שניתן להאריך את חייו, קרובים יקראו תהילים למנוע מהפרט להסתלק מהעולם הזה, ולא משנה מה גילו או מה קושי מחלתו.
2. היהדות אוסרת חד משמעית על התאבדות. המתאבד נענש בעונש חמור ביותר בכך שהוא נקבר מחוץ לגדר ז"א מי שמתאבד ביהדות איננו זוכה להיקבר בתוך בית הקברות וזו נקראת "קבורת חמור" ז"א הוא יקבר כמו בעלי חיים שזהו עונש חמור ביותר.
 לכן על אף העידוד והתמריצים הגדולים שיש לחברה הישראלית יהודית לאלו שלומדים, החברה מסייגת את המאמץ לגבולות הפיזיים והנפשיים של הפרט וכישלון הוא חלק מהחיים ואין הוא סיבה  להתנתק מהחברה, והחברה  תסייע לפרט להתגבר על כישלונו בכך שתפנה את כישוריו לאפיקים אחרים בהם סיכוייו טובים יותר להצליח. זו הסיבה שעלינו להצטער על סגירת בתי הספר המקצועיים שאפשרו בעבר הצלחות מגוונות , הרחבה במאמר: שחף, דליה( 2010).החזרת החינוך הטכנולוגי כדרך למזער את האלימות בבתי הספר.
במילים אחרות היפאנים וגם הקוריאנים אינם מודל לחיקוי בעבור החברה הישראלית  בה החיים קדושים מכל הצלחה  ומכול כבוד . .  
על פי השקפת עולמו של היפאני  הצלחה זו הדרך היחידה הנכונה גם אם הילד לא יצא חי מזה. על פי ההשקפה היהודית עדיף ילד חי ובריא מילד מצליח.
ולסיכום

חשוב שנעמיד את תפקידו של ההורה כמגן על חייו ונשמתו של הילד בפני החברה ומפני עצמו. זה תפקיד ההורים . כך שהורה שאינו עושה כל מה שביכולתו כדי לסייע לבנו לשרוד מועל בתפקידו . הדרך היהודית רואה הישרדות כסלילת הדרך לבן למצוא את מקומו בחיים ולא לשמר מעמד מסויים, לכן לא מוצדק על הגישה היהודית לגרום לילד סבל על מנת לשמר מעמד חברתי, ואסור לרדות בילדו על מנת לזכות בתהילה , כמו אותם הורים שרצים עם ילדיהם לאודישנים שונים שיביאו לעצמם תהילה וממון דרך בנם-צורה זו שבא הורים מנצלים את ילדיהם למטרות שאינם משרתות את הילד אלא גורם חברתי אחר נחשבת לחינוך אלים.

שאלות מנחות לצפייה בסרטים
שאלות לבחינה על שלושת הסרטים על יפאן
 
1.    מהי ההתנהגות המצופה מילדים ביפאן ? האם מעודדים יצירתיות , ביקורת , יוזמה אישית?
2.    היכן יש להתחיל את החינוך לילד ביפאן ?
3.    ממה מתפרנסת תעשיית בתי הספר לחרשנים ודומיהם?
4.    היכן מעדיף הנוער היפאני לבלות את הפנאי ומדוע?
5.    מדוע הסתגר יישיקו בביתו
6.    מהי תופעת האניג'מי?
7.    מהי פילוסופית החינוך של החינוך העירום?
8.    מדוע מתעללים במיסה?
9.    במה שונה מיסה מחבריה לכיתה
10.                       למה דואגות משפחות שילדיהם מסתגרים?
11.                       מהו החאראקירי ומהי ההקבלה העכשוית לו?
12.                       מה הקשר בין תרבות החאראקירי להסתגרות בבית?
13.                       בסרט-החינוך העירום אנו צופים באב שהוא רופא המבקר את שיטת החינוך היפאנית –מהי הביקורת ולאן הוא מוליך אותה
14.                       למה גורמת העובדה שבמשפחה היפאנית בד"כ ילד אחד
15.                       על מה מלמדת האגזמה על ידיו של הפעוט בסרט
16.                       מהם בתי ספר לחרשנים?
17.                       מהי תופעת הקראושי?
18.                       מה עושה ביה"ס כאשר ילד חדל לבוא ללימודים?
השקט האלים-יפאן-שאלות לדיון
בשאלות הבאות יש חזרה על חומר שנלמד בעבר ושהוא רלוונטי גם כשדנים בסוגיית תפקיד ההורה כמחנך בחברה היפאנית בהשוואה לישראלית, רחלק מהתשובות לא נמצאות בטקסט או בסרטים ואתה מתבקש לנסות ליצור סינתזה בין מה שלמדת לבין השאלה.
 
1.האם העם היהודי ניהל את עיניינו לאורך ההיסטוריה ? והאם עשה זאת בדרך דמוקרטית ז"א הגופים המנהיגים היו גופים נבחרים ולא מולדים?
2. האם היה לעם היהודי באשר הוא קל לאמץ את דרכי הניהול של התרבות המערבית הפרוטסטנטית או הקתולית
3 מדוע קיימת התערבות ממסדית גדולה כל כך בחברה היהודית
4.החברה היפאנית היא חברה מתקדמת ביותר אך מספר המתאבדים הוא מן הגבוהים בעולם. מהי סיבת הדבר וכיצד תסביר זאת
5 כיצד העובדה שבחינוך היפאני אין מקום לכישלון הופכת את החברה השקטה הזאת לאלימה? הסבר
6. איזה תפקידים נוספים הוטלו על המורים בישראל בנוסף על תפקידם כהורים?
7 מדוע ההורים, החברה, התלמידים והמורים עצמם אינם מרוצים מעבודת המורים?
8 מה ההשלכות של הרעיון הטמון בבחירה חופשית ?
9. האם היהדות מכירה ברעיון הגזרה משמים ? מה ההשלכות ?
10 אמרנו שחינוך הוא ללמד את צאצאיך לשרוד. האם לחנך לכך שרק למוצלחים מגיע כל הטוב ולשאר רק את מה שנשאר, הוא חינוך להישרדות?
11 הממסד בארץ אינו לוקח אחריות על המצב האם הוא צודק?
12. מהי שיטת החינוך הספרטנית ? האם לגביהם שיטת החינוך מוצדקת?
13. מה עשו הספרטנים כדי שבניהם יהפכו ל"מכונות מלחמה" ומדוע?
14. האם ניתן להגדיר חינוך כפעולה אלימה? מדוע?
15. מתי נגדיר חינוך כפעולה אלימה לשיטתם של הישראלים
16 בחינוך העתיק הפרט היה חסר ערך ללא החברה ולכן גם הוקרב על מזבח החברה-מדוע
17 הספורט התחרותי ביוון העתיקה מטרתו הייתה לחשל את הגוף וליצור מוטיבציה להלחם
18 לחיים ביחד בחברה יש מחיר שמתבטא בד"כ בויתור על זכויות בסיסיות וציות לחוקי החברה. הויתורים של היחיד הם רבים החל מחלק מההכנסה, דרך ויתור על חופש פעולה, גיוס לצבא, לחגור חגורת ביטחון, לחבוש קסדה ועוד ועוד.האם כל הויתורים הם מחיבי מציאות היום?
19. מה עושה המשמעת הדתית היום ובעבר?
20. דת שמטיפה לכך שהחיים הם סדרה של גלגולים, והאדם נמצא במצבו האנושי באופן זמני ואח"כ נשמתו עשויה להתגלגל לבע"ח, ישחט אותם למטרות אכילה ? מדוע
21. אדם שדתו רואה בו יצור נשגב שעבורו אלוהים ברא את העולם ואת כל בעלי החיים. כנחותים ממנו כיצד הוא יתייחס אל בעלי החיים
22. .מי שדתו מכתיבה שבני האדם לא נולדו שווים ויש כאלו שהאל בחר בהם להיות מוצלחים ואחרים נועדו מלידה לכישלון, כיצד יקבל את הצלחתו 
23. .הדת הברהמית מגדירה את אנשיה בקסטות- שאפשר רק להיוולד לתוכן אך אי אפשר להתקבל או לצאת מתוכן. מה יהיה גורלך אם נולדת לכת הטמאים
24. .היהדות טוענת "צדקה תציל ממות" האיסלם הכניס את הצדקה לחמשת העיקרים החשובים ביותר לו. מה המשמעות החברתית של שני הצוויים הללו
25. .הקפיטליזם התפתח מהדת הפרוטסטנטית שמאמניה חושבים שליחיד יש זכות על כל העושר ואסור להתערב בכוחות השוק כי האל מכתיב אותם מה ההשלכות החברתיות של גישה זו
26. . היהדות היא חברה חסרת מעמדות ז"א אין מעמד מלידה איש לא נולד לתפקיד כלשהו את המעמד בחברה רוכשים בעבודה קשה שבסופה אתה זוכה למעמד. האם זה מסביר את המשפט הישראלי השגור"למה? מי אתה"
27. . מעולם לא היו לעם היהודי מעמדות מולדים מלבד מעמד הכוהנים והלווים האם הכהנים והלווים הם מעמד עליון גם היום משחרב ביהמק"ש?
28. משפט המלך (בשמואל א :ח' יא') שהוא דוגמא מופלאה ליחס השלילי למלוכה מדוע?.
29. המלך אחאב שהיה מאד מוצלח מבחינה מדינית וכלכלית ו"זכה" להיות המושמץ במלכים בשל הרצח העקיף של נבות היזרעאלי ("הרצחת וגם ירשת?") במה זה מסביר את הגישה היהודית
30. בארץ כל ניסיון לקבל זכויות יתר מעלה את חמתנו, לעומת זאת באנגליה אנשים נולדים למעמד והם מקבלים את אי השוויון כחלק מרצונו של האל כחלק מחוקי הטבע כמו שהשמש זורחת בבוקר והם לא נזעקים כשפלוני מקבל זכויות יתר.ממה נובע ההבדל?
31. דת השינטו מצטיינת בצניעות ופשטות וטהרה והפולחן מצטיין בכך שסומכים על הפרט שיתנהג כראוי כי המערכת מבוססת על קדושת השבט לעומת אפסות הפרט. כיצד זה מסביר את שיטות החינוך ביפאן?
32.כאשר ארה"ב כבשה את יפאן וכפתה עליה דמוקרטיה הפכה הדמוקרטיה לכלי ניהולי, אך מתחת לפני השטח המשיכו אנשים לציית למעמדות העתיקים שאליהם השתייכו. כיצד מערכת החינוך שראינו מנסה להחזיר למעמד האצילים את שליטתם בחברה?
33. האם שיטת החינוך ביפאן מלמדת  שמתחת לאצטלה של דמוקרטיה ממשיך להתקיים המאבק לשמר את המעמדות המסורתיים שהיו בעבר ולעם היפאני יש עניין לשמרו.
34. . יפאן היא מדינה עשירה ביותר תושביה שבעים, עריה נקיות והתעשייה מפותחת האם אין זו הוכחה ששיטת החינוך נכונה
35. מי הגורם שיביא את כל האידיאולוגיות לעיל להפוך למציאות ?

 

לייבסיטי - בניית אתרים