פשטות

פשטות היא היופי
פשטות היא התיחכום האולטימטיבי/לאונארדו דוינצ'י
מקום פשוט לחינוך תרבות ואמנות

 אינני שנון יש בי טוב יותר: פשטות, כנות, חום בנשמה, שכל שקל להציתו, נטייה להתלהבות, אהבה לטוב, לאמיתי, ליפה, נטייה לחייך, להעריך, לכעוס, לאהוד, לבכות./דידרו 1784-1713

8. מבחן תלת שלבי- מה זה?  |  10. פשטות-מהספרים  |  11.פשטות מהסרטים  |  12. פשטות בצבעים  |  13. בעלי קושי בעיבוד חושי-יש דבר כזה  |  15."חמולה" מקום טוב לגדול  |  46.לטייל עם סבא שומיק  |  אנגלית -מי יודע? ?Who knows English  |  


 


להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 שלח



דוקטורט-בתי הארחה בקיבוצים מיום הקמתם ועד  1967
ד"ר דליה שחף
 

פרק רביעי: המבנה האידיאולוגי של הכפר
ד.1. הקיבוץ חיקוי או יצירה ישראלית
בבסיס המחקר על בתי הארחה בקיבוצים עומדת ההנחה שקיבוץ הינו קומונה סוציאליסטית, שהתפתח בה ענף בתי הארחה, ענף שנתן שרות לזרים בעבור כסף.   העובדה שרק 7% ממספר הקיבוצים הקימו בקרבם בתי הארחה מעוררת כמה שאלות, בין השאר האם מתן שירותי הארחה נגדו את האידיאולוגיה הסוציאליסטית[1] שהקיבוץ רואה עצמו יציר רוחה, וזאת לאור העובדה שעיסוק במלונאות אינו קיים גם בקומונת  אחרות בעולם.[2]
הקיבוץ הישראלי אינו תופעה מקורית   וקדמו לו קומונות שחלקן הצליח וחלקן נכשלו. הקיבוץ והקבוצה בישראל מוגדרים "כחברה שיתופית מאורגנת למטרות התיישבות על יסוד בעלות הכלל על הקניין, עבודה עצמית , שוויון ושיתוף בשטחי היצור, הצריכה והחינוך"[3]. הגדרה זו משלבת קומוניזם ארכאי[4] וקומוניזם מודרני[5]. בהסתייגות אחת עקרונית, והיא שהבעלות על הקרקע אינה מתאימה לרעיון הבסיסי של הסוציאליזם שבו הפועל, כחלק מהפרולטריון, מחוסר רכוש, ולכן הוא משכיר את עמל כפיו על מנת להתקיים.
כבר בשלבים הראשונים התפצל הישוב בישראל בין אלו שדגלו ברעיון המהפכה הקומוניסטית[6] וניסו ליישמו בחברה הישראלית (היו אלה "פועלי ציון"[7] ובעיקר "פועלי ציון שמאל" שביקשו מהפכה), לבין "הפועל הצעיר"[8]שסרב לנהל "מלחמת מעמדות", לדידם  העם היהודי כולו אמור להתחדש בארצו, ויש לשמש לו דוגמא ולהאיר  את דרכו ולא להלחם בו.  אותו זרם ראה בקומונה את רעיון הקומונות הטרום-מרכסיסטיות, קומונה כ"מודל" לאחרים, ללא מהפכה ותפיסת השלטון בכח. העובדה, שמדינה הייתה אוטופיה באותה שעה, הסבירה מדוע אין  טעם במאבק, והחיים בקומונה היוו תחליף לקשרי דם שחסרו כל כך לחלוצים הבודדים, כפי שכתב ברץ איש דגניה א' ""הקבוצה" איננה גם הרעיון הקואופרטיבי העולמי, לא ממנו למדנו ובראשית דרכנו גם לא שמנו אליו לב. לגבי דידנו זאת היא יצירה טיפוסית ארץ ישראלית שנוצרה מתוך החיים ומקורה המציאות הארץ ישראלית..... אח"כ החילונו ליחס לקבוצה מטרות שונות כל אחד הכניס בה את שלו ודרש בה את שלו . לא היה לו לרעיון זה תוכן כולל ומקיף האחד רצה למצוא בקבוצה עבודה מופתית יותר פרודוקטיבית, והשני-חיי קומונה מוסריים וכדומה" . ברץ המשיך והבהיר את דעתו על אלו שהלכו ברוח "פועלי ציון" וראו עצמם כמיסיונרים של הרעיון הקומוניסטי " הם אמרו לאחד את הקבוצות רק על היסוד הכלכלי רק על יסוד המשק המסודר והמציאות הוכיחה כבר אחרת. היחסים האישיים מתגלים ומתפרצים בכל מקום ומקום הערכה האישית בחיים המשותפים אינה יכולה להביא בחשבון רק את זה אם הלז הוא פועל טוב אלא בעיקר אם הוא חבר טוב, אם הוא אדם נח לבריות ומחונן בסגולות חברתיות מוסריות ובמקום שאין העקר הזה - שם באה העזיבה והנדידה......" [9]
אך גם היצירה הקרובה ביותר, לרעיון הקומוניזם הכלל עולמי, שנוצרה בארץ- "גדוד העבודה"[10] נוצרה באקראי. הצעירים שיצרו את "גדוד העבודה" היו ברובם חברי "צעירי ציון[11]" שבאו להקים קומונות בנוסח "הקבוצה הקטנה" הם היו קרובים רעיונית ל"הפועל הצעיר", שלא ראה במהפכה ובמלחמת המעמדות את המטרה. אך המציאות הביאה את אותם הצעירים (שביקשו לחיות על חקלאות) לעסוק בסלילת כבישים, בניין, יבוש ביצות. בעבודה זו מצאו  קיום ראשוני , וכך מבלי לתכנן דבר  מראש, הכמיהה לעבודת האדמה ולהתיישבות הפכה לקומונה גדולה של פועלים שכירים בעלת המאפיינים של הקומוניזם המודרני.  קומונה בעלת חדר אוכל משותף, קופה אחת, וניסיון לשכר שווה -כשהחזק תומך בחלש. רעיון  שאומץ גם על ידי "ההסתדרות"[12] אך נכשל לאור המציאות שבה סתתים ובנאים של "הגדוד" "ערקו" לשוק הפרטי בגלל שכר גבוה יותר. בני העלייה השלישית שהגיעו עם כוונות להתיישבות ולעבודת האדמה הפכו לפרולטריון של שכירים גם אם לא היה זה פרולטריון תעשייתי[13] ורעיונות אלו  לא מנעו מהם בסופו של דבר להתפלג על רקע החזרה לרעיון ההתיישבות[14].
 הזרם העיקרי של "גדוד העבודה" הקים את קיבוץ "עין- חרוד" והקיבוצים שהצטרפו לרעיון יצרו את "הקיבוץ המאוחד", זרם קיבוצי ששילב בין הרעיון הסוציאליסטי למציאות הציונית בארץ ישראל.   חיי שיתוף עם חזרה לעבודת האדמה. הרעיון של מעמד פועלים חובק עולם פינה את מקומו ל"קיבוץ גדול", מגוון, הקולט אנשים ופתוח לרעיונות תעסוקה, חידוש ביחס ל"קבוצה הקטנה" האינטימית, הותיקה יותר. "הקיבוץ המאוחד" ששורשיו היו ב"גדוד העבודה" ראה בפתיחות וריבוי החברים את המפתח להצלחה, ומלחמת המעמדות התמתנה והפכה למלחמה עלבטחון הארץ וערכים לאומיים כדוגמת ההתיישבות[15]. לזרם "הקבוצות" הלאומי וזרם "הקיבוץ המאוחד" המעמדי נוסף "הקיבוץ הארצי" מיסודו של "השומר הצעיר" שהיווה סינתזה קיצונית של קבוצה שהעמידה את הקשר האישי במרכז עם היעד למלחמה מעמדית בארץ ובעולם דבר שקיבל גוון מרכסיסטי יותר מזה של "הקיבוץ המאוחד".
 
ד.2. האמנם קיבוץ הוא חלק מהמהפכה הסוציאליסטית
בסעיף קודם הועלה הרעיון שהקיבוץ הוא יצירה ישראלית, שזרמים בה קשרו את מטרותיה עם התנועה הסוציאליסטית. שאלה המחקר שנשאלה הייתה מה היה יחסו של הסוציאליזם למתן שירותים בכלל, ושירותי אירוח בפרט על מנת להבין האם יחס הקיבוצים לאירוח הינו נגזרת מהקשר למרכסיזם.
"בנינו ובנותינו לא ישרתו בורגנים זרים" משפט שחזר פעמים רבות אצל רבים מחברי הקיבוץ   בהקשר לעבודת השרות בבית הארחה. מהיכן נלקח ? כיצד נעשה שגור בפיהם של רבים כל כך בקיבוצים ומחוצה להם ? ועד כמה שימש ככלי לנגח את הקמתו  של בית הארחה בתחומי הקיבוץ. 
בסעיף זה נבחן עד כמה הקיבוץ הוא יציר הסוציאליזם, והאם מיעוט בתי הארחה בקיבוצים מלמד על התנגדות לשרת זרים, כחלק מהאידיאולוגיה הסוציאליסטית ש"הקיבוץ הארצי" ו"המאוחד" ראו עצמם חוד החנית שלה בארץ.    
 
ד.3. הקשר בין הקיבוץ לסוציאליזם
כבר בבחינה ראשונית של הנושא נמצא שקיים קושי לשייך את הקיבוץ לתנועה הסוציאליסטית בגלל הבעיה האגררית וההתיישבות הקיבוצית. הטענה היא שהסוציאליזם המרכסיסטי מבטל את ערכה של האיכרות, ואם כך האם האיכרים הם בני הברית של הפרולטריון או אויבו.
לקורא ב"מניפסט הקומוניסטי", ובפרושים שניתנו לו על ידי חסידי המרכסיזם, ניתן לראות שהקיבוצים וחבריהם התקשו מאד למצוא במסגרת "המניפסט הקומוניסטי" ופירושיו את ההכרה בקיבוץ כצורת חיים על פי המרכסיזם. הקושי העיקרי היה במציאת הקשר בין חברי הקיבוץ לפרולטריון,[16] שמעצם מהותו הוא חסר אדמה וחסר הון, וכל קיומו תלוי ביכולתו להשכיר כוחו לבעל ההון. זה נעשה   בתמורה לשכר מחייתו הדל ובתנאי שבעל ההון יזכה בחלק מעבודת הפועל בחינם כ"ערך העודף"[17]
 
ד.4 הקואופרציה והתנועה הסוציאליסטית
המבנה הקרוב ביותר לצורת החיים הקיבוצית, הוא הקואופרציה. באואר[18] מגדיר את הקיבוץ כ" בעלות משותפת על אמצעי הייצור אך אין זו בעלות קואופרטיבית כי אין לכל אחד מחברי הקיבוץ חלק מוגדר באמצעי הייצור...." גם "אין הפרט מקבל לפי עבודתו , כנהוג ביחסי ייצור סוציאליסטיים"[19]המאפיינים קואופרציה השייכת למשק הקפיטליסטי, אך "כל אחד לפי צרכיו" מאפיין את החברה הקומוניסטית. אז מהו הקיבוץ ? חבורה בעלת הון קפיטליסטית או קואופרטיב סוציאליסטי ? הביקורת מבחוץ כפי שבוטאה בעיקר על ידי המפלגה הקומוניסטית פ.ק.פ.-מק"י על גלגוליה, ראתה בקיבוץ יחידה משקית השייכת למשק קפיטליסטי הסובב, וההגדרה המתאימה לו לדעתם היא איכרות זעירה, או איכרות בינונית, ובתור שכזה הקיבוץ יכול להיות בעל ברית למעמד הפועלים, אך אינו יכול להוות אוונגרד חברתי . הקיבוץ על פי תפיסה זו הוא גוף מפגר ביחס למעמד הפועלים העירוניים ו"מהפכן אמיתי ישמור נפשו ממנו"[20]
הביקורת החיצונית לוותה במבוכה פנימית של חברי הקיבוץ עצמם, שהתלבטו בעוצמה משתנה בזרמים הקיבוציים השונים על הדרך להיות ציונים וסוציאליסטים, כאשר משנתו של בורוכוב[21] מסייעת לא מעט למצוא את הדרך לצאת מהמבוכה. ל"עבודה השכירה" חלק מאד קריטי בקושי לחוש כחלק מהתנועה הסוציאליסטית, מאחר וזו מפריעה להגדיר את הקיבוץ כפי שחברי הקיבוץ היו רוצים לראות אותו קרי "חברה על מעמדית " בתוך סובב של חברה "מעמדית" וחבר קיבוץ הוא "איש הקומוניזם בעתיד"[22]
הסתכלות מעמיקה מלמדת שהקושי והמבוכה מקורם בהתנגדות החריפה שהייתה למרכס לכל הצורות האוטופיסטיות של הקואופרציה כפי שראה אותה מארכס. ההתנגדות מובנת על רקע השקפתו של מרכס, כי פיצול כוחות הפועלים יקשה על המהפכה האוניברסלית. הפרולטריון לא היה יכול לארגן לעצמו קואופרציה, וכל קבוצה שהקימה לעצמה קואופרציה הפחיתה את כוחה של תנועה הפועלים לעמוד מול עוצמתו של מעמד הבורגנים. לכן לא פלא שמרכס לא רצה בשיגשוגה שכן השפעת הקואפרציה על פי מאכס מוגבלת, גם אם חשב שקואופרציה היא בעלת ערך, בכך שהיא מוכיחה את עליונותה של העבודה המשותפת לקידום עניני הפועל. הבעייתיות של הקשר בין הקיבוץ והמרכסיזם הובילה לא מעט חוקרים וסתם חברי קיבוץ להשקיע מאמץ  בהתמודדות תאורטית עם הבעיה, ביניהם יוסף שמיר[23] איש "הקיבוץ הארצי" שבספרו "השאלה האגררית וההתיישבות הקיבוצית" מגייס אמירות, של מרכס מהמניפסט של האינטרנציונלהראשון משנת 1864 בהן הקואופרציה מועלית על נס[24], אמירות אלו מהוות את ההכרה (הרופפת) בקואופרציה שהקיבוץ זקוק לה, למרות שמרכס מבקש לא להפריז בערכו של אותו ניסיון. אבל הכרה זו כרוכה בהחרמת   ה"עבודה השכירה" שהיא האויב הגדול ביותר של הפרולטריון, ומרכס משווה אותה לעבודת עבדים. מרכס מוסיף ואומר כי על מנת שהקואופרציה תהיה חלק מהמאבק הסוציאליסטי עליה להתפתח בקנה מידה לאומי [25]
גם ניסיונות דחוקים למצוא ב"קפיטל[26]" של מרכס יחס חיובי לקואופרציה מלמדים על תחושה קשה בקרב חברי קיבוץ בגלל קיומה של סתירה בין הקיבוץ והסוציאליזם המרכסיסטי. בדיקה בכתבי לנין מוצאת שזה רואה את הקואופרטיבים כמשפרים את יכולת הארגון העצמית של הפועל ו"מכינים אותו בשטח זה לתפקיד המארגן של החיים הכלכליים בחברה הסוציאליסטית העתידית" אך גם לנין, כמו מרכס בשעתו, ראה פעולת הקואופרציה הפועלית מוגבלת במשטר הקפטליסטי, כי "הקואופרטיבים מגלים נטייה להסתאב ולהתגלגל ל"חברת מניות קפיטליסטית" כי עם התפתחותם עלולות להתעורר אשליות בדבר ערכם ותפקידם בהכרעות החברתיות הגדולות"[27]. לאחר המהפכה הכיר לנין בערכה של הקואופרציה כארגון יחיד שמקורו בחברה הקפיטליסטית אשר חייבים להשתמש בו. גם אם יש אלמנטים עוינים בארגונים הללו, יש להלחם בגורמים העוינים ולא בקואופרציה שבלעדיה לא יצליח בניין הסוציאליזם[28]. הנה כי כן הקואופרציה זכתה לעדנה והכרה בימיו של לנין, במתכונת של עבודה עצמית של חבריה.
 
ד.5. האיכרים והסוציאליזם
קושי נוסף שעמד בין התנועה הקיבוצית על גווניה ובין הסוציאליזם המרכסיסטי הוא , "עבודת האדמה" שהקיבוץ נשא את דגלה ו"בקבוצה הקטנה" אף   העלה אותה לדרגת "דת"[29] . גם הקיבוץ הגדול של ה"קיבוץ המאוחד" והקבוצה האורגנית של ה"קיבוץ הארצי" לא פיגרו מאחור ו"עבודת האדמה" הייתה הסיבה להקמתם או להתיישבות הקבע[30] שלהם. לכן צריך היה לתרץ את דעתו השלילית של מרכס על האיכרים והאיכרות בכלל. די להעיף מבט במאניפסט הקומוניסטי, כדי ללמוד מכך, שבמקרה של הכפר והאיכרים יש לו רק מילים טובות לומר על הבורגנות השנואה עליו בד"כ, כמו ש"הכניעה את הכפר לשלטונה של העיר, הקימה ערים גדולות ועצומות, הגדילה במידה רבה את שיעור האוכלוסייה העירונית לעומת הכפריתונמצאת מחלצת חלק ניכר של האוכלוסייה מן הבערות של חיי הכפר"[31]. מרכס לא אהב את האיכרות, אך אין צורך להעמיק בעובדות, על מנת להוכיח שחברי הקיבוץ לא היו האיכרים של אירופה, והקיבוץ לא היה הכפר האירופאי שעליו כתב מרכס. די היה בכך, שחברי הקיבוץ לא כינו את עצמם מעולם איכרים, לפיכך בתודעה הישראלית, איכרים נשארו רק אנשי העלייה הראשונה שדרך חייהם הייתה בעימות מתמיד עם דרכו של הקיבוץ.   
חבר הקיבוץ איננו חסר קרקע ואינו חסר אמצעי יצור. הוא גם אינו משכיר את כוחו לאיש בתמורה לשכר מחיה. חבר קיבוץ חי על עבודת האדמה. הסוציאליזם הוא אביו הרוחני של הקיבוץ, ועבודת האדמה והציונות היא אמו, ולא ניתן להפריד ביניהם. נשאלת השאלה, כיצד ישתלב חבר הקיבוץ בתנועה הסוציאליסטית על פי מארכס ואנגלס. נראה שבתנאים מסוימים יוכל הסוציאליזם לאמצם לשורותיו "...ויש להסביר לאיכרים כי לא נוכל להציל ולקיים את קניין ביתם ושדותיהם אלא אם כן נהפוך את אלה לקניין שיתופי ולמפעל שיתופי [32]ואכןהקיבוץ מהווה דוגמא להפיכת הקניין הפרטי לקניין שיתופי. אך מה על "העבודה השכירה"? על כך נאמר "אשר לאיכרים הבינוניים ולחוכרים או החוכרים למחצה המנצלים פועלים שכירים אין לראותם כבני ברית ולהגן עליהם מחמת הניצול שאחרים מנצלים אותם.....הסוציאליזם מתנגד בייחוד ובמיוחד לכל ניצול של עבודה שכירה"[33] וחברי הקיבוץ מעסיקים "עבודה שכירה" בענפים שונים של המשק ובבתי הארחה.
ריאזאנוב[34] , אחד מפרשני המניפסט הקומוניסטי, מניח את היסוד לחברה דומה לקיבוץ, שבנויה על קואופרציה של עובדים בני חורין, השולטים במשותף באמצעי הייצור ובכלל זה גם בקרקע. כל זה יהיה ראוי, בתנאי שתשמר "העבודה העצמית" והקניין לא ישמש לניצול אחרים .
קיבוץ שאינו דבק בעבודה עצמית לא נותר לו דבר שיקשור אותו אל מעמד הפועלים, בארץ ובעולם, דבר שלא נעלם מעיניהן הביקורתיות של המפלגה הקומוניסטיות בארץ.[35]
 
ד.6. הסוציאליזם האוטופי והקיבוץ
גם החיים בקומונה לא היו בדיוק הצורה האידיאלית לה הטיף מרכס. הקבוצה והקיבוץ היו משופעים באותם יסודות אוטופיסטים, שמרכס יצא חוצץ כנגדם, כשהוקיע את פרדון וספרו    "הפילוסופיה של הדלות", משום שמרכס ראה בו "בורגני סוציאליסטי שרוצה בתנאי החיים של החברה המודרנית בלי המלחמות והסכנות..... הם רוצים בבורגנות בליהפרולטריון......". [36] גם בתזכיר נגד הרמן קריגה[37] יצא מרכס חוצץ נגד האשליות שהפיץ קריגה לגבי מפעל תנועת החוואים בארה"ב, בה ראה את חזות הסוציאליזם עלי אדמות. נראה, שחיים בקומונה שבה מתקיימים יחסי שוויון לא ספקו את מרכס, דבר שהכביד עוד יותר על ההשתלבות של הקיבוץ בתנועת הפועלים.
כך, על מנת לקחת חלק  במהפכה, חייב הקיבוץ להוכיח קנאות לעקרונות השוויון ו"העבודה העצמית" שגזרה את החרמת "העבודה השכירה".
מן הדברים שהועלו לעיל נראה, שלא נמצא איסור על פי הדוקטורינה הסוציאליסטית לתת שירותי אירוח, אך העסקת שכירים בבתי הארחה, כאשר הקיבוץ נהנה מ"ערך העודף" המגדיל את הכנסת הקיבוץ, אסורה בתכלית האיסור, וזה הדבר שהופך את הקיבוץ למנצל, ומוציאו מקרבה של תנועת הפועלים .     
מאיר יערי, ממנהיגי "השומר הצעיר" ו"הקיבוץ הארצי", מביע את התנגדותו החריפה לעבודה השכירה, ואולי יש בזאת תשובה לעובדה ש"הקיבוץ הארצי" לא הקים עד שנת 1990 אפילו בית הארחה אחד! " ....קומונה מנצלת מוטב שלא תקום אפילו לא בפיקוח מזכירות הקבה"א , לא נבטיח לנו רזרבה ע"י החזקת יבוא לקומונה מנצלת.......העבודה השכירה יאכל את התנועה הקיבוצית כמו סרטן, גנגרנה, האם קיום הענפים הוא הדבר האבסולוטי ובגלל זה יש לקיים עבודה שכירה ....יש לשמור על טוהר הדגל ולשמור על רזרבה ..... הקיבוץ הארצי לא יכול להתקיים קיבוץ המעסיק עבודה שכירה...". [38]  הדברים נאמרו בתשובה לביקורת החריפה שהשמיע ראש הממשלה דוד בן גוריון  ב- 1949 כלפי הקיבוצים, על כך שהם אינם מסייעים לקליטת עלייה  בכך, שאינם מוכנים  להעסיק בקיבוץ שכירים המשוועים לעבודה.
הדילמה בה הועמד הרעיון הקיבוצי בשנים הללו, הייתה קשה ביותר. מצד אחד עצם הבסיס האידיאולוגי שעליו מושתת הקיבוץ, אשר בשמו מגייס הקיבוץ שותפים למהפכה סוציאליסטית בחיי הארץ, ומנגד בעיה של מחסור בעבודה של עולים שזה עתה הגיעו, והקיבוץ יכול לסייע לקיומם על ידי העסקתם בתוכו. כל זה לאור העובדה שקיבוצים קיבלו עם קום המדינה כמות קרקע עצומה, שלא יכלו לעבדה בכוחות עצמם.
יתכן שבתי הארחה מהווים בעצם הקמתם בבואה לדילמה שהקיבוץ נקרא להתמודד עמה, גם אם בחיי היום יום לא הייתה לזה השפעה. קיבוצים העסיקו שכירים מחמת המחסור בידים עובדות. היה זה צורך חיים שאפיין קיבוצים קטנים, או עונות בוערות בחקלאות. יחד עם זאת האידיאולוגיה "לחצה" את החברים ומדי פעם הם קראו את עצמם לסדר, ועמדו שוב מול הדילמה של העסקת שכירים. בסופו של דבר במרבית הזרמים הקיבוציים הייתה "עבודה שכירה"
באואר איש קיבוץ שובל שייצג את הזרם המרכסיסטי הקיצוני של "הקיבוץ הארצי" טען ב- 1956 שכל התירוצים להכנסת העבודה השכירה הם מקח טעות: "אותן התנועות המעסיקות שכירים נוכחו במו עיניהם שהעסקת שכירים דוחה קליטה מלאה של נוער ובנים ואף גורמת בעקבותיה זעזועים חברתיים ועזיבות, השכר יוצא בהפסד"[39]. כי "הקיבוץ נדרש לשמש מקוםקליטה נאות ומושך. כוח הקליטה בקיבוץ הנזקק לעבודה שכירה נפגם מעיקרו"[40]לסיכום ניתן לומר ש"העבודה השכירה" היותה איום על יסודות הקיבוץ במאבקו על קיומו בתוך החברה הקפיטליסטית ובית הארחה המזוהה עם "עבודה שכירה" הווה גורם מחליש ובלתי רצוי.
 
ד.7. תפקידה של ההסתדרות בביסוס עיקרון העבודה העצמית
הקיבוץ היה והינו "חברה שיתופית מאורגנת למטרות התיישבות על יסוד בעלות הכלל על הקניין, עבודה עצמית, שוויון ושיתוף בשטחי היצור, הצריכה והחינוך"[41].   אך הקיבוץ היה גם חלק מ"ההסתדרות". כל חבר קיבוץ הוא קודם כל חבר ב"הסתדרות" המחויב ונשמע להוראות "ההסתדרות" וזו הכתיבה באופן חד משמעי את הדרך שבה חייב הקיבוץ ללכת .
הבסיס הרעיוני שעליו הושתתה ה"הסתדרות", היה ציונות וסוציאליזם על פי הס, סירקין, ובורוכוב,[42] בסיס זה הביא לכך שגם ה"הסתדרות" על כל מורכבותה המבנית והפלגים הרעיוניים שבתוכה[43] הייתה נושאת הדגל של הציונות והסוציאליזם. בטרם ניכנס לעובי הקורה בכל אחד מהזרמים הקיבוציים ויחסו של כל זרם ל"עבודה השכירה" חובה לבדוק את יחסה של ה"הסתדרות" לסוגיית "העבודה השכירה" שהשפעתה על הגופים שחסו בצילה הייתה מכרעת. 
 
ד.8. היחסים הסימביוטים בין הקיבוצים להסתדרות
ה"הסתדרות" העניקה לקיבוצים הכרה כחלק ממעמד הפועלים, ובתמורה, הקיבוצים, הפעילו את מרבית מוסדותיה[44]. כוחה הרב של ה"הסתדרות" בציבור הישראלי בהשוואה לגופים דומים בארצות שונות יובן רק אם נזכור שהקיבוצים הקציבו חברים לפעילות מפלגתית "הסתדרותית" ואפשרו לפועלי העיר להמשיך בעבודה למחייתם. פעילות זו הביאה לקיבוצים באופן טבעי את התפקידים בעלי עמדות כוח ב"הסתדרות" בלי שום קשר למשקלם היחסי בקרב אוכלוסיית הפועלים. לכן ניתן לומר שהקיבוצים אהדו מאד את הקשר עם "ההסתדרות" ודאגו לשגשוגה. מלבד התרומה המרכזית באחזקת ה"הסתדרות" הייתה לקיבוצים תרומה חשובה ביותר בהיותם גשר של נוער בני המעמד הבינוני היהודי, אל שורות תנועת הפועלים בארץ, מעין כור היתוך ליצירת מעמד פועלים. כל מי ששהה בקיבוץ במסגרת "אולפן", "גרעין" התיישבותי, "הכשרה" , נח"ל, או עוזבי קיבוץ[45] עברו לעיר או למושבה חדורי רעיונות סוציאליסטיים גם אם בחיי היום יום לא בדיוק היו פועלים. קבוצות אלו היוו כל השנים את העורף הפוליטי העירוני ל"הסתדרות" ולתנועות הפועלים, וכל זאת הודות לקיבוצים. מבט ב"פנקס האדום" הוא פנקסהחבר ב"הסתדרות" מגלה את תמצית העקרונות כפי שהם הובאו לחבר וכפי שנקבעו בועידת פועלי ארץ ישראל חיפה כ"ד –כ"ח בכסלו תרפ"א 4-8 בדצמבר 1920.
"ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל מאחדת ומאגדת את כ ל הפועלים ללא הבדל דת גזע ,לאום [46] והשקפה החיים על יגיעם, מבלי לנצל עבודת זולתם.."
ההצטרפות להסתדרות הייתה מלווה במפקד חגיגי כפי שכתב שמואל מרן מקיבוץ המעפיל[47] "הבנים שסיימו יב' שנות חינוך לעבודה וערכים, ניצבים במפקד חגיגי לכניסה לחברות בהסתדרות. במעמד מרומם מעניקים להם פנקסי הסתדרות. כאשר הופך החניך את הדף הראשון של הפנקס הוא קורא ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל מאחדת ומאגדת את כל הפועלים החיים על יגיעם מבלי נצל עבודת זולתם...." מרן מבקש להדגיש ש" במבחן ראשון של כניסה לחיים נתקל החניך במוסר כפול, כאשר המציאות הסובבת אותו בקיבוצו ובקיבוצים אחרים נוגדת את העיקרון עליה מושתת ההסתדרות"[48].
ו"ההסתדרות" כמו הקיבוצים נדרשה פעמים רבות לעשות סדר בנושא ה"עבודה השכירה" ולהניף את דגל ביעור הניצול כפי שזה בא לידי ביטוי בשני פרוטוקולים משנת 1944 בקואופרטיבי התחבורה שעסקו ב"עבודה השכירה". עיון בפרוטוקולים[49] מלמד שגם במפעלי "ההסתדרות" הייתה "עבודה שכירה", ואנו למדים שהמציאות בארץ הייתה שונה מזו של אירופה, ודווקא חיסול "העבודה השכירה" פגע קשות בפועלים שפוטרו מעשית הרבה יותר מ"ערך העודף", שניצל אותם ניצול תיאורטי. פרוטוקול הקואופרטיב מלמד על כך ששכירים הועסקו במשך שנים בקואופרטיב השייך ל"הסתדרות" כאשר הכל מעלימים עין, עד שהוחלט "בועדה לחיסול העבודה השכירה" למגר את הנגע. הועדה כללה את גדולי העם גולדה מאיר-מאירסון[50] : דוד רמז, [51]   יעקב חזן מנהיג הקיבוץ הארצי,   וטבנקין, מנהיג ה"קיבוץ המאוחד", כולם אישים בעלי השפעה רבה בציבור, מחציתם מיצגים את הקיבוצים. וכך אנו רואים שלמרות הכאב שבפיטורי עובדים לנוכח מצבם בארץ אין טבנקין רואה שום דרך אלא לחסל את "העבודה השכירה": "נראה לי כי ניתנת לנו עכשיו שנסה לפתרון שאלת העבודה השכירה. והעיקר בשבילי הוא, שלא תהיה עבודה שכירה בקואופרטיבים להבא. הקואופרטיבים יודעים כבר כי העניין רציני ......" יחד עם זה ניסה טבנקין למצוא דרך להמשיך להעסיק שכירים ולא להיחשב מנצלים  "אני עומד על הצעת שותפות ההסתדרות באופן כזה תועלת הניצול תימחק, כי רווחי הקואופרטיבים מהעבודה השכירה יכנסו להסתדרות. אני חושב שזה יהיה לטובת הפועלים .....כי מה מדבר מגרונם של אנשי הקואופרטיבים? סוף, סוף הם פועלים ואני רוצה שיישארו פועלים. אני רוצה שיישארו אצלנו אין לי יחס אליהם אך ורק כאל מנצלים. אלא מה? יש להםפחד גדול להפסיד את יתרון הרכוש שהם השיגו....."[52] קשה שלא לחוש את הקושי ליישם את החרם הסוציאליסטי על העבודה השכירה במציאות שאינה מתאימה לכך, אך מצד שני קיים החשש שהקיבוצים וההסתדרות יודחו מהתנועה הסוציאליסטית.
ההסתדרות היוותה גוף שחברו בו פועלי העיר וחברי הקיבוצים ולכן עמדה בקריטריונים הסוציאליסטים טוב יותר מהקיבוצים, אך העובדה ש"ההסתדרות" הקימה מפעלים משלה והעסיקה עובדים שכירים יצרה בעיה נוספת "...והיא הסתירה המשוועת שבתחום החברתי והפוליטי בין נותן העבודה ופועל, מעביד ומנוצל- שעה ששניהם חברים לאותה הסתדרות פועלים ולעיתים למפלגה פוליטית אחת . לא קיימת ולא תתקיים ברית סוציאליסטית בין מעביד ומנוצל בהקדם או במאוחר מורחים לפרוץ סכסוכי עבודה על רקע של שכר וזכויות סוציאליות ......."[53]
לסיכום הקיבוץ היה מחויב ל"עבודה עצמית" כמי שחייב היה להוכיח את נאמנותו לתנועת הפועלים, שלא כל כך קיבלה אותו לתוכה בדרך שבה ארגן את חייו, והמחויבות הועצמה על ידי החברות ב"הסתדרות", כך שקשה היה להימלט מהמחויבות לעקרונות "העבודה העצמית" וביטול "העבודה השכירה".
 
ד.9. העבודה השכירה כפוגעת בערכי השוויון בקיבוץ
 אם עד כה נסב הדיון על "עבודה שכירה" כמערערת את הקשר שבין הקיבוץ לחברה הסוציאליסטית, ניתן לראות ב"עבודה שכירה" סכנה לקיבוץ כחברה, שדוגלת בשוויון  ובשיתוף. על פי דעתו של  באואר.[54] " אם יעסיק הקיבוץ פועלים שכירים בייצור, הוא יהפוך במוקדם או במאוחר לצורה מיוחדת אמנם, אך לא יוצאת דופן ביותר של אגודת בעלי הון המנצלים עבודת זולתם. ואותו רגע שוב אין הקיבוץ תא קומוניסטי, תא חלוצי של חברה חדשה , אלא הוא חוזר אל עולם התופעות הרכושניות"[55]
עד כה ניתן היה להשתכנע שהקיבוץ אינו הסוציאליזם בהתגלמותו. גם אם הקיבוץ עשה מאמצים עילאיים להיות ראוי לתנועה הסוציאליסטית, הרי שעיקר הדרישה הייתה חיסול "העבודה השכירה". לאור זה ברור שיש לבדוק את חלקם של בתי הארחה בהעסקת עובדים שכירים, על מנת להבין האם היו לכך השלכות על מיעוט הקמת בתי הארחה. יחד עם זאת לא נמצא אישוש לאמרה  "בנינו ובנותינו לא ישרתו בורגנים זרים" בהקשר לסוציאליזם. טבעי הדבר, שלא יימצא, משום שהסוציאליזם מטפל בפרולטריון שמטבעו נותן שרות, מוכר את עמל כפיו-עבודתו בתמורה לכסף. ואינו רואה כל הבדל בין מי שמוכר כוחו לתעשייה המייצרת או לזה שמשרת בעל הון. במקום שמרכס כותב על העתיד של אותה חברה קומוניסטית שתשנה סדרי עולם, עונה הוא לבורגנים   "אתם מודים כנגדנו שאנו (הקומוניסטים) רוצים לבטל את קינינכם. ואמנם כן זה רצוננו . אתם מכריזים כי למן הרגע שאין עוד להפוך את העבודה להון, כסף, רנטה קרקעית, בדיבור אחד-לכוח חברתי שאפשר להטיל עליו מונופולין, כלומר למן הרגע שהקניין האישי אינו יכול עוד להיעשות קניין בורגני, למן הרגע הזה כך אתם מכריזים בטלה האישיות. אתם מודים איפוא שאישיות אינה בעיניכם אלא בורגני, בעל הקניין הבורגני. ואמנם , אישיות זו מן הראוי שתבטל. אין הקומוניזם נוטל מאיש את הכוח לרכוש לו מוצרים חברתיים: הוא נוטל ממנו רק את הכוח לשעבד לו על ידי רכישה זו עבודת זולתו." [56] נראה שמשפט זה עמד לנגד עיניהם האידיאולוגים של הקיבוץ כאשר סרבו לארח. הם ראו את האירוח בבחינת "מוצר חברתי", שאין חבר הקיבוץ "נוטל מאיש את הכוח לרכוש לו מוצרים חברתיים", אלא   "הוא נוטל ממנו רק את הכוח לשעבד לו על ידי רכישה זו עבודת זולתו". כאן אומצו דבריו של מרכס כמסבירים את יחסי חבר הקיבוץ והאורח שבתמורה לכספו משעבד לעצמו את עבודת החבר. ואולי יש בדברים אלו לאשש את הסברה שהאמרה "בנינו ובנותינו לא ישרתו בורגנים" מקורה בסוציאליזם.
גם אם הכירו חברי הקיבוצים את דברי מרכס, כפי שהופיעו במניפסט, הייתה זו רק אחת הסיבות לסירוב לתת שרות. הסיבה השניה קשורה בהגדרה המעמדית שנטלו לעצמם חברי הקיבוצים, מעמד של אליטה . אליטהשל מנהלי המפלגות ו"ההסתדרות", אליטה של בעלי תפקידים ציבוריים, אליטה של מגשימי האוטואמנסיפציה של פינסקר בכך שהפכו ליהודים חקלאים אליטה כפי שהגדיר אותה ברל כצנלסון שראה "בפועל החקלאי את הפרוטופטיפ של חברת העתיד הארצישראלית",[57] אליטה של מי שעמסו על כתפיהם יעדים לאומיים ויעדים סוציאליסטיים גם אם לא היו כתובים במניפסט הקומוניסטי. כך שהיו לחברי הקיבוצים סיבות טובות להרגיש "אליטה חלוצית" חסרת גינוני הלבוש והנימוס הבורגניים , אליטה עניה מאד ואף על פי כן אליטה . ודרך אחת הייתה לאליטה להפגין עליונותה על   הבורגני לסרב לשרת אתו בעבור כספו. או כפי שהתבטאה אחת החברות " לא עוד פועל שמתחנף לבורגני אלא פועל גאה שאינו תלוי יותר בבורגני".[58]
 
ד.10. העסקת שכירים בבית הארחה על רקע חלוקת העבודה בקיבוץ
בסעיף קודם נעשה ניסיון לבסס את ההתנגדות למתן שרות ברעיונותיו של מרכס לאחרית הימים הקומוניסטית, וכמו כן לתלות את ההתנגדות בתחושת "האליטה החלוצית". בסעיף זה יעשה ניסיון למצוא הסבר להתנגדות לתת שרות דרך תופעת הלוואי שלוותה את בתי הארחה והיא "עבודה שכירה" .
הפעילות הכלכלית בקיבוץ התחלקה לשניים: ענפים יצרניים וענפים צרכניים. בענפים היצרניים נכללו החקלאות, ומאוחר יותר התעשייה. בענפים הצרכניים נכללו כל ענפי השירותים. העבודה בענפים היצרניים הייתה הגשמת הציונות במיטבה, דבר שהביא כבוד רב לעובדיה. ואילו עבודה בענפי השירותים: כמו אקונומיה, מכבסה, וחדר האוכל, נחשבה לעיסוק בסטאטוס נמוך. תחושות אלה ניזונו מרעיון היהודי המתחדש –על פי האוטואמנסיפציה של פינסקר ו"דת" העבודה של א.ד. גורדון, שהיה בה לא רק דרך לחידוש ערכינו הלאומיים אלא כפתרון לחולייהחברה בכלל : "כל האומר צדק ציבורי הרי הוא אומר כי קודם צריך הוא בכבודו ובעצמו לעזוב את חיי הטפילות או את חיי המותרות וללכת לעבוד ולחיות חיי עבודה"[59] וממשיך גורדון וכותב " לו היו כל אלה הסוציאליסטים ברוח, שאינם כלל כל כך מעטים וההולכים ומתרבים, במקום כל עזרתם ומסירותם הרוחנית, לו היו פשוט באים ועובדים חיי עבודה, הרי היו בזה גופו מעבירים לאט לאט את מרכז הפעולה של כל החיים הציבוריים מרשות הקפיטליסטים לרשות העובדים"[60]תמצית הציונות התבטאה לעניינינו בכך שיהודי לא יעסוק יותר במסחר ושירותים כמו היהודי הבורגני הגלותי, אלא יחזור לעבודת האדמה ויהיה לאדם יצרני. ומעיד על כךארתור רופין " הן במסירותם....הן באמונתם שעבודת האדמה היא יסוד היסודות לתחייה הלאומית של ישראל....... אך לקיצוניות בשלילת הפרנסות הלא חקלאיות אין למצוא אח ודוגמא לדגניה והקבוצות הראשונות האחרות "[61]
במקום שהאידיאל היה עבודת אדמה, הייתה לעובדי המטבח או לעובדי בית הארחה בעיית תדמית קשה " לחרפה היה נחשב לפועל בעל הכרה , לעולה חדש, להתעסק באיזה ענף אחר מאשר בעבודה בחקלאות".[62]   בתוך הבית הקיבוצי נמצא לחוסר האיזון בעבודה פתרון בצורת "מוסד התורניות" שהיה נהוג בענפי השירותים. התורנות בענפי השירותים הקיפה את כל חברי המשק בלי יוצא מהכלל ללמדנו שראו חשיבות עליונה לכך שכל החברים יהיו פעם במעמד של מקבלי שירותים ופעם במעמד של נותני שרות. תורנות זו לא פסחה גם על מי שבמשך השבוע היה שר בממשלה או פקיד בכיר ביותר בשרות המדינה.
חשוב לציין שדווקא ב"הקבוצה הקטנה" שקמה ללא קשר לסוציאליזם הייתה לקנאה לעבודת האדמה השפעה על הצורך ב"עבודה שכירה", בשנים הראשונות של דגניה, נמנעו החברים מלעסוק בשירותים למרות שאלו היו חיוניים לחייהם. היה צורך לקנות שירותים מבעלי מקצוע ולהעסיק שכירים אפילו במקצועות כמו הוראה. כל עבודה שחסר בה האלמנט הפיזי הייתה פסולה, ומי שלא היה כשיר לעבודה פיזית, אחת דינו הייתה לעזוב. שיחה שהתנהלה בין שני מרואיינים בכפר יחזקאל[63] עשויה להמחיש עד כמה עמוקה הייתה הדחייה מעבודות שלא היו עבודות כפיים. מפגש המרואיינים נפתח בחדשה מרגשת של אחד הקשישים על מפגש   עם חבר שעזב את הכפר לפני שנים. "מה מעשיו של פלוני היום?" שואל חברו   "דוקטור לפיזיקה ומרצה באחת האוניברסיטאות", השיב הקשיש,   נאנח חברו באכזבה "טוב, אף פעם הוא לא אהב לעבוד". [64]
מכאן ניתן להניח, שבסיס ההתנגדות ל"עבודה שכירה" היה בציונות שהטיפה לעבודת האדמה, ורק אח"כ זה שרת גם את המטרות המרכסיסטיות בדיוק כפי שזה בא לידי ביטוי בקיבוץ דברת ש"נושא הקמת בית הארחה בשנת 1961 היה למעשה הדיון הראשון על הקמת ענף לא חקלאי מאז עלייתנו על הקרקע ב- 1946. דובר בעיקר על מוטל ..... הסיבות לשלילת ההצעה היו שלוש: א. דברת בעיקרון משק חקלאי ואם אנחנו רוצים להרחיב את הבסיס הכלכלי יש להרחיבו בתחום החקלאות ,ואכן הוחלט על נטיעת פרדס , .........". ב. .........ג.בית הארחה, מוטל או כד' הואמקום עתיר עבודה שכירה ובמיוחד מהסוג הירוד (חדרניות, ניקיון וכו'). ואיננו רוצים שיטפון בעבודה זו בתוכנו"[65].
אך היו מקרים שרק הגורם הציוני של קנאה לעבודת האדמה הכריע. כמו בקיבוץ "משאבי שדה" "חשבנו שפרנסתנו חייבת להיות מחקלאות ובמקרה הכי גרוע גם מתעשייה אך לא חשבנו בכלל על בית הארח....",[66] וקבוצת שילר  "הייתה בשנים הרלונטיות נאמנה לתפיסת קבוצה חקלאית כפי שנוסחה על ידי מורנו הרוחני שלמה שילר ז"ל . מעולם לא עלה כאן רעיון בית הארחה"[67] 
 בתי הארחה היו חלק מענפי השירותים. למעשה בית הארחה היה דגם מוקטן לכל העוסקים בענפי השירותים הלא יוקרתיים בקיבוץ: מטבח, מכבסה , ניקיון, , גינון, וטיפול אישי באורח. כל חבר בקיבוץ ידע שענפי השירות לחבר הם חלק מחיי הקומונה, אך לא שירות לזרים . מלבד פחיתות הכבוד של העיסוק בשירותים היה זה שירות לזרים שהעלה מחדש את האמרה " בנינו ובנותינו לא ישרתו בורגנים", כמו בקיבוץ "הסוללים" "קיבוצניקים יתנו שרות לאנשים מבחוץ?",[68] או כפי שחשבו  בקיבוץ "משגב- עם" " האם אפשר לחייב חבר משק לנקות אחרי אחרים? הניקח עבודה שכירה למטרות כאלה? (האם זה הולם ענף קיבוצי?)"[69]ב"ראש-הנקרה" חשבו ש "הדבר דרש השקעות גדולות... ב. חברים לא רצו לעבוד בעבודה שהייתה כרוכה בשרות לאנשים ולא רצינו להעסיק עבודה שכירה",[70] ובקיבוץ "גלעד" "הנושא נתקל בהתנגדות רוב החברים בעיקר שלא ראו אתגר בעבודה לשרת זרים",[71] וגם ב"פרוד" "החברות התנגדו לשרת אורחים מבחוץ",[72]והיו גםקיבוצים כמו יטבתהש"המחנה שימש כאכסניה בשכר מספר פעמים ופסק מחמת אי הרצון להתעסק בזה, מתוך חוסר באנשים לתחזוק האכסניה. נדמה לי גם שזה נראה אז כ"לא-חלוצי" ...."[73]
 
ד.11. יחס אישי –תנאי לאירוח   
ענף האירוח היה והינו ענף עתיר ידיים עובדות. המגע האישי והעיסוק הבלתי אמצעי באורח הוא מהות המוצר אותו קונה האורח, בעבורו הוא משלם במיטב כספו. האירוח הגולמי הוא חבילה של אמצעי לינה ושירותי הסעדה, שאין בהם ייחוד כלשהו, מאחר והם מצויים בביתו של כל אחד, גם אם ב"תקופת הצנע"[74] ציפה האורח   לעלות במשקל כחלק מהבילוי. נוף וסביבה מרהיבה הופכים לחבילה בעלת ביקוש רב יותר למכירה. אך עבור שני הדברים גם יחד לא ניתן היה לקבל תמורה כספית הולמת ללא השרות והיחס האישי החם שאותו העניקו בבית הארחה.
בסעיף קודם הוסבר הקושי במתן שרות כחלק ממלחמת המעמדות, שבה הפועל נלחם בבורגני ומונע ממנו שרות. בסעיף זה ננסה להרחיב את המניעים לקשיים במתן שרות שקשור למהות השרות ולמרד בבורגנות. מי שקנה שרות בכסף צפה לקבל יחס חם, הקיים באופן טבעי בין אנשים הנמצאים בקשרים קרובים. וזאת למרות שאין זה טבעי שזרים ירעיפו זה על זה חום ויחס אישי. אילוצים שמחייבים זאת דורשים כמות רבה של מאמץ וצביעות.
האירוח בבתי הארחה קצר בזמן, מקרי, וארעי. נותני השרות האישי נדרשו לשחק תפקיד, שהתפרש על ידי חברי הקיבוץ כצביעות, שנקנית בכסף כשהבורגנות אחראית לכך "...ולא הניחה שום קשר בין אדם לחברו זולת האינטרס הערום, זולת "תשלום המזומנים" נעדר הרגש. את חרדת הקדש של דבקות המסתורין של ההתלהבות האבירית....את הכבוד האישי המירה בערך חליפין....הבורגנות ערטלה מזיו הקדושה את כל מעללי האדם. שעד כאן נערצים היו ומעוררים יראת רוממות. היא הפכה את הרופא את איש המשפטים את הכהן את הפייטן את איש המדע- לפועלים שכירים המקבלים שכר מידה"[75].  כל אירוח דורש הענקת תשומת לב אישית חמה, דבר שהינו טבעי בין אנשים קרובים, אך הפגנת רגשות אישיים כלפי זרים בעבור תשלום איננה טבעית, ובעצם הוא דרך צבועה שמקבילה לערכי הבורגנות,שאוונגרד פועלי חייב להתרחק מפניו.
העובדה שאירוח בתשלום היווה בעיה רגשית נלמדת מכך שהיו קיבוצים, שאירחו חינם אין כסף חברים, במספרים גדולים, כמו קיבוץ "עין גב" שבנה "מאדעפע", בית אירוח לערביי הסביבה, ונוסף על כך אירח עשרות חברים, שבאו מדי שנה לימי הקונצרטים בקיבוץ, הכניסה לקונצרט הייתה בתשלום האירוח היה חינם, וקיבוץ "עין גב" לא היה היחיד.
הקושי הרגשי לשחק את תפקיד המארח המתלהב, מסביר מדוע אכסניה הייתה מועדפת על פני בית הארחה. באכסניה נתנו מיטה ומזון שנקנה במזנון, והקשר לא דרש יחס אישי לאורח. האכסניה גם לא הייתה בבעלות הקיבוץ, כך שחברי הקיבוץ עצמם היו בה שכירים ולא מעבידים.
נתונים אלו יש בהם כדי להוכיח שהבעיה לא הייתה באירוח, אלא ב"אירוח של בורגנים זרים". קושי רגשי זה בתוספת לתחושת "האליטה הפועלית" הביאו לכך שלא היו די ידיים עובדות לאייש את הצרכים של בית הארחה דבר שהוביל ל"עבודה שכירה".  
בתחילת הדרך הייתה תקווה שהעבודה השכירה הינה זמנית, שהרי כל הפעילות של בית הארחה הצטמצמה לארבעה עד חמישה חודשים בשנה - בין חג הפסח לחג ה סוכות. הייתה אופטימיות לגבי העתיד ונדמה היה, שכאשר הקיבוץ יגדל יתבטל הצורך בשכירים. אלא שתקווה זו לא התממשה. גם כאשר הקיבוץ גדל, גדל מספרם של המסרבים לעבוד בבית הארחה, ועבודת השכירים הפכה לבעיה חברתית בקיבוץ. בתי הארחה הפכו לשם נרדף ל"עבודה שכירה",שמנעה מקיבוצים רבים מלפתוח בית הארחה. בקיבוץ"מעגן מיכאל", חשבו להקים בית הארחה  "ברם לא הגיעו לכלל דיונים משום שזה נפסל על הסף מבחינה אידיאולוגית. היו דוגמאות של משקים שהיו בהם בתי הבראה (כגון בית אורן וכו'), ונאמר אצלנו ש"לא ישרתו חברי אגד", כלומר מוטב לפתח תעשייה ולא שירותים"[76]גם בקיבוץ צרעה היו דיונים על הקמת בית הארחה ועיקר ההתנגדות נבעה מהדוגמה שראו בבתי הארחה בקיבוצים קיימים " באותן שנים שנות ה- 50 וה- 60 הייתה לא מעט הסתייגות בקיבוצים מאותן פרנסות שהיו כרוכות במתן שירותים לאזרחים מבחוץ, כי הייתה בכך פגיעה כביכול ברעיון של קיום רק של עבודה ולא של תיווך וכדומה בייחוד שהדבר על פי הניסיון של הקיבוצים הותיקים יותר, בדרך כלל חייב העזרות בשכירים מבחוץ. בקיצור אותם הרעיונות שאז הסתייגו מהם...."[77].
 
 
פרק חמישי:התמודדותם של הקיבוצים עם העבודה השכירה.
ה.1. עבודה עצמית מול עבודה שכירה
עד כה סקרנו בהרחבה את נושא ה"עבודה השכירה" מן הפן התיאורטי, וניתן היה ללמוד ש"העבודה השכירה" הייתה עבור הסוציאליסט ככלל בבחינת "ייהרג ובל יעבור", ויחד עם זאת בחינה מעמיקה בדברים שהובאו לעיל מלמדת שדיונים בנושא   ה"עבודה השכירה" היו בעיקר לאחר מעשה, כלומר הכינוסים באו לטפל בנגע של "עבודה השכירה" שהייתה קיימת וליוותה את הקיבוצים מראשיתם.
מרבית החומר הכתוב בכל הזרמים הקיבוציים שלל עקרונית את "העבודה השכירה" וחייב את ה"עבודה העצמית" עם כל מגבלותיה.
את המושג "עבודה עצמית" ניתן היה להבין בשתי צורות: האחת כפי שראו אותה אנשי הקבוצות ממפלגת "הפועל הצעיר" ומאוחר יותר בן גוריון, וכוונתם הייתה כיבוש העבודה בידי יהודים, מה שנקרא "עבודה עברית", שמטרתה הייתה ללחוץ על איכרי המושבות להעסיק פועלים עבריים על פני הפועל הערבי הזול והמיומן יותר. מטרה שנייה הייתה לתפוס עמדות כח כלכליות בכל השטחים בארץ על ידי היהודים בדרך להקמת מדינה, מטרה שבאה לידי ביטוי בעבודה בנמל, במשטרה, ובשאר הענפים שהיו בהגמוניה ערבית. דרך זו הייתה אופיינית לקבוצות עד אמצע שנות השלושים (האיחוד עם "גורדוניה"), ולכן העסקת עובדים שכירים יהודים בקבוצות לא היוותה בעיה מיוחדת.
 דרך שניה לראות את העבודה העצמית הייתה של אותם קיבוצים שראו עצמם סוציאליסטים מעמדיים, אלו ראו ב"עבודה עצמית" ניגוד ל"עבודה שכירה", המנצלת על פי מרכס, דרך שהתפתחה בצורה ניכרת עם העלייה השלישית, "גדוד העבודה", ונשאו את הדגל "הקיבוץ המאוחד" ו"הקיבוץ הארצי" של השומר הצעיר. 
 כבר בשנת 1924 בתקופת העלייה השלישית אנו מוצאים אצל אליעזר ליבנה ערעור על קדושת "העבודה העצמית".   במאמר שכותרתו "עבודה עצמית" מעלה ליבנה[78] שורה של טענות לגבי ההיגיון והנחיצות של עיקרון "העבודה העצמית" בקיבוץ ובמושב. אליעזר ליבנה שהיה ממנהיגי תנועת הפועלים יחד עם אהרון ציזלינג והלל דן שהיו באותם ימים מאנשי "חבורת העמק"[79], שעבדה במקביל ל"גדוד העבודה". חבורה זו הייתה סלקטיבית בבחירת חבריה והתפרסמה בכך שהשלימה את עבודותיה ללא גירעונות. ליבנה שימש כמזכיר קיבוץ "עין חרוד" לאחר שהקיבוץ פרש מ"גדוד העבודה". המאמר "עבודה עצמית" נכתב בשנת 1924, וממנו אנו למדים שהרעיון של "עבודה עצמית" היה בעל משמעות רבה, אך בחיי היום יום התקשו מאד לעמוד בסד "העבודה העצמית", ולבנה המרשה לעצמו להטיל ספק בהיגיון שבה כי "יש יסודות אחדים שנעשו ליסודות מקובלים ורשמיים בהתיישבותנו החקלאית. אנחנו חוזרים עליהם מדי פעם בפעם מבלי לפקפק אפילו במשהו באמיתותם המוחלטת. מהיסודות האלה, נדמה,שהיותר מקובל והנעלה מכל ספק הוא היסוד של עבודה עצמית.......והבוחלת בעבודה זמנית ושכירה - שיטה משקית פרודוקטיבית וגם צורת חיים וארגון צודקת, השומרת מניצול ומכשירה את קיומם בתוך הסתדרות פועלים מבחינה מוסרית חברתית"[80]. מתוך הדברים ברור שהרעיונות הסוציאליסטיים הקובעים ש"העבודה השכירה" היא ניצול כבר תפסו לעצמם מקום נכבד באידיאולוגיה שלוותה את ה"עבודה העצמית". לכן כותב לבנה "הרעיון של עבודה עצמית שלט בהכרתנו מיום היווסד הקבוצה (במשקנו הוא שולט לעיתים הרבה יותר רחוקות) כנראה הוא היה לא כל כך מקרי ובא למלא צורך ידוע ........שנבע מתוך אינסטינקט מעמדי בריא .......לשמר על הקבוצות הנבדלות והלא תלויות בשלטונה הממשי של הסתדרות פועלים מניצול ודמורליזציה מעמדית ומשקית"[81] הרעיון נשגב, אך מתעורר הספק שאולי הרעיון כבר לא אקטואלי "כיום פני הדברים השתנו: צבור הפועלים מתוך גודלו הפנימי מצא את המסגרת וריכוז משקיו ברשותה הממשית של ההסתדרות וחברת העובדים (בנותיה). דרך זו היינה האמצעי היחיד להבטחת התיישבות קבוצתיים, שהנם מחייבים את היסוד של "עבודה עצמית" של חברי משק[82]. העבודה העצמית חדלה להיות צורך חברתי כלכלי, ונעשתה לאידיאולוגיה חסרת חיוב מציאותי ולכן גם מזיקה ומלאכותית".[83] קשה שלא לחוש פליאה לנוכח הדברים שנכתבו ב- 1924, ובהם ביקורת נוקבת על רעיון ה"עבודה העצמית". סביר להניח שלבנה לא היה בודד בדרך ההתייחסות לנושא. דבריו עוזרים להבין את המאבק הבלתי פוסק של הנהגת הקיבוץ ב"עבודה שכירה" לאורך כל השנים ובכל הזרמים. שאלותיו של לבנה כמו "לא מובן מדוע "מותר" לקחת בנאי שכיר לבנין בית, וסנדלר שכיר לתקון נעלים, ו"אסור" לקחת פועל זמני לעבודת הגורן. פה מטשטשים כל הסייגים המקובלים."[84]חוזרות בואריאציות שונות, לאורך כל השנים. תלונות על כך ש"עצם הדרישה לעבודה עצמית הנה מסגרת פורמלית ריקה, אשר אפשר למלאותה בכל תכן כלכלי וחברותי, וגם בתכן של ניצול, נסתר או גלוי" [85]חוזרות בדרך זו או אחרת גם כן, עד כי קשה לתארך את הכתבה לזמנה. יחד עם זאת משתקפת בתקופה דרך לפתרון הבעיה כפי שמציע לבנה "התיישבות משותפת ז"א התיישבות בקיבוצים אשר חלקם עובד במשק חקלאי (או במשקים חקלאיים) של הקיבוץ והחלק השני עודנו נמצא בעבודות עיר ומעבר (בנין, עבודות ציבוריות) ועוזר למשק בעודף ההכנסה כשיש עבודה, ובהשקעת עודף העבודה כשאין עבודה, קיבוצים אלה יוכלו באופן קל מאד להשתמש בעבודה הזמנית של חבריהם, מבלי שיצטרכו בעבודה שכירה מהחוץ....."[86]אם קיווינולמצוא פריקת עול מצוות"העבודה העצמית" לא מצאנו זאת בדברי לבנה וגם לא מצאנו הכרה ל"עבודה השכירה" למרות כל מה שכתב בגנות ה"עבודה העצמית". 
הלבטים שמצאנו בשנת 1924 אינם מאפיינים את הכותבים בשנים מאוחרות יותר. אלה אינם מטילים ספק   ש"עבודה שכירה" היא בעיה חמורה, הם רק מתרצים את קיומה במצב לגיטימי כמו קליטת עליה , מחסור בחברים בגלל התגייסות למטרות לאומיות וכו'. יחד עם זאת ניתן לקרוא שוב נימוקים רציניים ביותר בכתבתו של יהושוע מנוח [87]מדגניה א' שמתריע בשנת 1964 ש" "העבודה העצמית" איננה שאלה פוליטית טכנית או כלכלית. היא בחינה מוסרית שיסודה בפסוק "יגיע כפיך תאכל" ואם אנסה לבטא את ערך העבודה העצמית במלה אחר אומר היא "עץ החיים" . כל זלזול בה מביא רקב בשורשים ואני קובע כדבר ודאי לו המשיכה הקבוצה בעבודה עצמית בעקביות יהודית מצוותית הלכתית – בבחינת ייהרג ולא יעבור" פני כל המדינה היו אחרים .....מאז היותנו לעם הייתה "עבודה זרה" אויבנו המכריע תמיד סיכנה תמיד שיעבדה. והסכנה היא אותה עצמה, בין שיורדת מהשמים ובין שנובעת מן האדמה.....ארחיק לכת ואומר : הסכנה הנובעת מן האדמה גדולה יותר ......"[88] מנגד   חגי פניני מקבוצת יבנה כותב ב- 1975 ומבקש להוכיח שכל הסיבות ל"עבודה עצמית" אינן רלוונטיות יותר, כי" הרעיון שאת כל הערך המוסף יש לייחס לפועל אין לו היום מקום במחשבה הכלכלית ........ולכן אין מקום לטענה שכל עבודה שכירה מוכרחה להביא בעקבותיה ניצול,.."פניני חושב שהמצב הוא הפוך "...וישנו לעיתים ניצול של המעביד על ידי העובדים...." ומסייםאת הביקורת שלו ב"הרעיון של עבודה עצמית כערך בפני עצמו אמנם -יכול להיות יפה אבל בעולמנו אינו מעשי". ניתן היה לצפות שפניני יתיר את "העבודה השכירה" ולא כךהוא,בסוף של דבר כותב פניני " אם אנו רואים את הדברים לטווח יותר ארוך, וחושבים גם על מבנה החברה שלנו בעתיד ועל הרעיונות אשר לאורם אנו רוצים לחנך את ילדינו-עלינו לגבש תכנית לחיסול העבודה השכירה......." [89]גם אם לא מטעמי ניצול "ערך העודף" של מרכס.
ניתן לסכם ש"עבודה עצמית" הייתה הדגל הציוני לאומי , ההתנגדות ל"עבודה שכירה" הייתה הדגל או הקשר למרכסיזם. זה שלל את ה"עבודה השכירה", אך לא דגל ב"עבודה עצמית", מאחר וזה לא היה רלוונטי למציאות של מרכס באירופה. במציאות של ישראל, למאבק המעמדי שבין פועלים ל"בורגנים" נוסף גם המאבק של ערבים ביהודים. על מנת שחלקם של הקיבוצים לא יהא חלילה עם ה"בורגנים", הייתה חובה עליהם להסיר כל קשר לניצול . ואין אות קין בולט יותר מ"עבודה שכירה" לניצול .
הס, סירקין, ובורוכוב סללו את הכיוון בו ניתן היה לשלב בין הציונות למרכסיזם. מרבית הימים של טרום המדינה הדרך הייתה ציונית יותר עם פשרות מרחיקות לכת באידיאולוגיה המרכסיסטית, שספק אם כל החברים היו אמונים עליה. יש לזכור שאל הקיבוצים הגיעו חברים ממגוון עצום של פלגים בעם היהודי, וחלק ניכר מהם היה רחוק מהסוציאליזם המרכסיסטי, באותה מידה שהיה רחוק מהיהדות.[90]
ההקצנה לכיוון המרכסיסטי הייתה תולדה של הלחץ מצד המפלגה הקומוניסטית הישראלית שלא הכירה בקיבוצים כחלק ממעמד הפועלים[91] והחרמתה של הציונות על ידי ברית המועצות.[92] נקודת הכובד עברה מהציונות לסוציאליזם, גם כתוצאה מכך שעם קום המדינה החלה המסגרת הלאומית להחליף, את המתנדבים, בעובדי ציבור. לאט לאט התברר לקיבוצים שהמדינה מסתדרת בלעדיהם, ושוב אינה חפצה ביקרם, למרות שהיה שוני ביחס אל כל אחד מהזרמים הקיבוציים. הקיבוצים ככלל החלו להבין שעל מנת לא להיטמע בתוך החברה הקפיטליסטית עליהם לעשות למען ביתם, שפירושו לחבור אל מעמד הפועלים כנגד הקפיטליזם, ולהישאר ככוח חשוב ברחוב הישראלי. המטרה גרמה לקיבוצים לחזור אל הרעיונות המרכסיסטיים   ולטפל בעבודה השכירה- לא כניגוד ל"עבודה עצמית" אלא, כמנצלת.
 
ה.2. יחס "הקיבוץ הארצי" לעבודה השכירה
כפי שתואר בפרק הקודם קיבוצים נדחפו אל המאבק המרכסיסטי בגלל סיבות שתוארו לעיל[93]. בין הזרמים הקיבוציים החילוניים הייתה דרכו של "הקיבוץ הארצי" קיצונית יותר מהאחרים ועל דגלו חרטו מלחמה ב"העבודה השכירה", ונראה היה שיחס זה הוא שגרם לכך שבכל קיבוצי "הקיבוץ הארצי" לא הוקם אף בית הארחה אחד. לכן היה די מפתיע למצוא ב"קיבוץ הארצי" "עבודה שכירה" במספרים לא מבוטלים, ומערכת של מתריעים רוחניים כנגדה.
אכן היה פער גדול בין "העבודה השכירה" שהייתה פסולה והמציאות בשטח. המאבק האידיאולוגי ב"עבודה השכירה" כלל את ה"הנהגה ההיסטורית" . יערי, לא בחל במילים על מנת להביע את שאת הנפש מ"העבודה השכירה" בכנותו אותה "גנגרנה וסרטן"[94] בגופו של הקיבוץ, הדאגה הייתה לאופי החיים הקיבוציים כאשר נעשה ניסיון להעמיד את ה"עבודה השכירה" כסתירה לרעיון השוויון , דרך אחרת הייתה לראות את ה"עבודה השכירה" כגורם מנוון שיחדור לקיבוץ על ידי כך שחברים יהפכו למשגיחים ומנהלים " אני אומר לכם שאי אפשר לקיים לאורך ימים מצב כזה שמצד אחד יהיו עובדים שמספרם ילך ויגדל, ומצד שני יהיו על ידם רק מנהלים ומשגיחים"[95]   ה"עבודה שכירה" אינה מתאימה לחיי הקיבוץ כי בחיי הקיבוץ "....אין נוהג של פיקוח ובקרה או שיטות יזע והמרצה .....עבודת שכירים תובעת פיקוח וניהול עבודה מסוג אחר שאינו מזדהה עם מוסר העבודה עליו חונכו ומחנכים את ילדינו". ויקשה לדרושמהחברים התגייסות בשעות של לחץ "כאשר נפרץ הסכר בפני הצפת הקיבוץ בעבודה שכירה קשה לקרוא את החברים ובייחוד את הדור הצעיר, למאמצים כאשר על ידם מבוצעת העבודה ע"י פועלים שכירים" ויש ירידה בחשיבה היצירתית של חברי הקיבוץ שאינם מוצאים דרכים טכנולוגיות חדישות להעלות את הפריון כי "מקומות העבודה של השכירים אין בהם ערובה להעלאת הפריון, כל עוד קיים החשבון שהפועל השכיר זול יותר מהשקעות ההון הדרושה לייעול מקום עבודה זה" [96] לנוכח ההאשמות של בן גוריון על כך שהתנועה הקיבוצית אינה נוטלת חלק בקליטת העלייה, בכך שאינה פותחת דלתותיה בפני עובדים המשוועים לפת לחם, היו מי שטענו שקליטת עליה בדרך של "עבודה שכירה" לא תשיג את היעד אלא להפך תגרום לבלבול רעיוני ולעזיבות אצל הצעירים, שיווכחו בפער בין המציאות לאידיאל אותו הם מבקשים.[97] גם הפתרונות שהוצעו על מנת לאפשר העסקת שכירים בדרך של "עבודה שכירה" בלתי ישירה על ידי גוף בין-קיבוצי שייקרא "ייצור ופיתוח", שהוצע על ידי חיים גבתי,[98] לא התקבל על ידי "הקיבוץ הארצי". גם רעיונות של עיבוד הקרקעות שנוספו לקיבוצים לאחר מלחמת השחרור על ידי המועצות האזוריות או הקמת מנגנון שיתחרה ב ח.ק.ל. ושדרכו יוזמנו השכירים, נדחה על הסף על ידי יערי משום שעורר חשד שיש ניסיון לנשל את הקיבוצים מאדמות שקבלו, והרסהחברה ע"י מתן לגיטימציה ל"עבודה השכירה" על ידי הכנסתה בדלת האחורית: "הדבר נפסד מעיקרו. אף שעל אדמה לא נפקיר מידינו. הלוואי ואתבדה אך הכל מעיד כי רוצים לפרוץ פרץ לתוך ביתנו ולסכנו מבפנים. זוהי ליקבידציה של משק הקיבוצי[99]. יהודה באואר ראה ב"עבודה שכירה" סכנה חמורה למהות קיומו של הקיבוץ כצורת חיים עד כדי הכחדה פיזית. זאת משום שהמשטר הקפיטליסטי אינו יכול להתקיים בלי הפועל העירוני שאותו הוא מנצל, אך הקיבוץ אינו נחוץ למשטר הקפיטליסטי, ומהווה אויב רציני לקפיטליזם הישראלי. את הקיבוץ ניתן להפיל על ידי חדירת העבודה השכירה לתוכו.[100] למרות זאת טוען באואר " מוצדק הוא שנעסיק שכירים בהשקעות. אך ככל שהסטיכיה המשקית והאידיאולוגית חודרת לתוכנו מהעולם המסובב ומחדירה לתוכנו את העבודה השכירה בייצור ובשירותים חייבים אנו לעמוד בפרץ ולהתגונן בפני כך, כי אחרת סכנת הפירוק ודאית"[101]. "
היו כמה סיבות להעסקת עובדים שכירים בקיבוצי "השומר הצעיר" ובקיבוצים בכלל
א.      העונות הבוערות בחקלאות
ב.      התנודות באוכלוסייה הנמצאת במשקים-עזיבות מחד והגעת קבוצות תגבור כמו חברות נוער גרעיני התיישבות
ג.        בעיות ארגון עבודה –חוסר איזון בין עובדים בענפים יצרניים וצרכניים[102]
ד.      ובעיקר : הרצון להגדיל את הכנסות המשק
 נושא זה הינו בעל חשיבות רבה, מאחר ושורשיו טמונים בהבדל המהותי שבין "גדוד העבודה" לקיבוצים שהתפתחו במקביל לו ושראו לא רק את כיבוש העבודה כיעד חשוב, אלא גם את רווחיותו הכלכלית של הקיבוץ.[103] מלחמת השחרור הביאה עמה תוספת של שטחים חקלאיים עצומים לקיבוצים, וזה נפל כפרי בשל לידי אלה שרצו להגדיל את הכנסות המשק בכל דרך שהיא. הרצון להוכיח את היעילות הכלכלית של הקיבוץ שהחל דרכו בשנים הראשונות בעוני. ניסיון להתרחק מדפוסי "גדוד העבודה", וכמו כן המאבק "בהסתדרות הציונית" שראתה בקיבוץ צורת חיים זמנית בלבד שתהפוך בסופו של דבר למושב עובדים[104], כל אלה הכניסו את התנועה הקיבוצית, ואת "הקיבוץ הארצי" בתוכו, למרדף אחר הישגיות כלכלית. הקרקע והביקוש לתוצרת חקלאית יצרו מחסור בידים עובדות שהושלם על ידי "עבודה שכירה". רמת החיים עלתה בצורה משמעותית על בסיס אותו "ערך-עודף" שהמרכסיזם ראה בו את שורש הניצול. משהתרגלו הקיבוצים לרמת החיים קשה היה לבער את נגע "העבודה השכירה" טענות כמו "....אם המשק לא יוכל להבטיח את רמת החיים המקובלת של החברים בקיבוץ והמשק ירדמטה מטה, הרי למען הצלחת המשק והצלת רמת החיים אין להימנע מהעסקת העבודה השכירה. על זה צריך לדעתי לתת את התשובה הפשטנית , הקנאית והעקרונית .......שאין שום נימוק של קיום רמת חיים......מצדיק את הניצול של עבודת הזולת"[105]  אליעזר הכהן[106] מלגלג על הניסיונות להצדיק את העסקת העובדים השכירים, וממילא את הניצול ש"בערך העודף" הנוצר מעבודתם בכל מיני "תחבולות ...לניצול עודף הערך לשם שמירת רמת החיים...". מכל מקום הבעיה העיקרית של הכותב הייתה בעובדה שאין לחברי הקיבוץ בעיה מוסרית עם הידיעה שרמת החיים שלהם היא פונקציה של ניצול ערך-העודף" של השכירים שבלעדיה רמת חייהם תרד. מכאן נגזרת השאלה הגדולה מהו יחסם של חברי קיבוצים ב"קיבוץ הארצי" להעסקת עבודה שכירה בקיבוצם ובענפיהם.
עד כאן נבחן היחס של ה"קיבוץ הארצי" כלפי "העבודה השכירה" על פי התיעוד[107] שמציג את דעתם של   "המנהיגים" שרובם היו מנהיגים בעלי שיעור קומה שהשפיעו על מעשי עדתם אך האם היה זה מעשה של "נעשה ונשמע"?. מחקר [108] שנערך ב-1964 בתחום העבודה "בקיבוץ הארצי" .   על ידי פרופ' א. כהן ומ. רוזנר, בדק את היחס האידיאולוגי ל"עבודה השכירה", ההנחה הייתה שהיחס האידיאולוגי התנועתי לנדון הוא שלילי, אולם היה רצון להבחין בין שני אלמנטים להתנגדות אחת עקרונית שנובעת מערכי "העבודה העצמית" והשאיפה לשוויון כלכלי וסוציאלי ומהתנגדות לניצול הזולת . אפשרות שניה התנגדות פונקציונלית שנובעת מהחשש של השפעתה השלילית של "העבודה השכירה" על תחום העבודה ועל תחומים אחרים בחיי הקיבוץ, כלומר פגיעה ב"מוסר העבודה", פגיעה ביעילות הייצור ואף פגיעה בדימוי הקיבוץ בעיני בני הדור השני. הבחינה השניה של המחקר הייתה לגבי התנגדות ל"עבודה השכירה" משיקולים משקיים.
תוצאות המחקר הראו שהיחס העקרוני להעסקת עובדים שכירים הוא שלילתה המוחלטת   אצל 64% מחברי הקיבוצים, 19% מהם התנגדו, ורק כ- 7% הסכימו להעסקת שכירים. היחס העקרוני להעסקת שכירים משתנה כאשר השאלה שנשאלת היא על פי הענף המשקי שבו מועסקים השכירים, ואז ברפת קיימת התנגדות מוחלטת של 84% מהחברים, לעומת זאת רק 56% מתנגדים בצורה מוחלטת להעסקת שכירים כשמדובר במטבח[109], ו- 50% מתנגדים להעסקת שכירים במסגרייה. יחסם של חברי הקיבוץ השתנה מאד לחיוב העסקת שכירים אצל חברים שבאו במגע עם שכירים. לכן בקיבוצים ללא "עבודה שכירה" הייתה דעה נחרצת אידיאולוגית וכלכלית כנגד התופעה, ואילו בקיבוצים גדולים שבהם היה מגע רב של החברים עם "עבודה שכירה" ההתנגדות נחלשה מאד.
המחקר בדק את היחס להעסקת עבודה שכירה בענפי השירותים, החקלאות, והתעשייה והתוצאות היו ש- 90% מהנשאלים הביעו התנגדות נחרצת להעסקת שכירים בענפי השירותים. כ- 60% התנגדו להעסקת שכירים בחקלאות, ורק 30% התנגדו להעסקת שכירים בתעשייה. נראה שהמחקר מסביר את ההבדלים בין עמדת החברים לגבי העסקת שכירים בסוגי הענפים השונים על יסוד שני סוגי שיקולים האידיאולוגיים והמשקיים.
מהבחינה העקרונית נכון הוא, כי ערכי הקיבוץ דוחים את "העבודה השכירה" מכל, וכל וכי עיקרון "העבודה העצמית" יפה לכל הענפים. אולם במהלך השנים התגבשו נורמות מסוימות, שלפיהן יש להחמיר יותר בעיקרון "העבודה העצמית" בסוג אחד של ענפים ופחות באחרים. ההחמרה העיקרית היא לגבי ענפי קיבוץ "מסורתיים" החקלאות והשירותים, ששם יש ל"עבודה העצמית" מלבד משמעות סוציאליסטית משמעות סמלית: עבודה גופנית , ושירות עצמי. ההחמרה פוחתת לגבי התעשייה . מניתוח הנתונים הללו ניתן לגזור את הקשר הציוני העמוק להוויה הקיבוצית, והקשר המרכסיסטי שנראה מעט מלאכותי, אפילו כשמדובר ב"קיבוץ הארצי" שהיה המרכסיסטי ביותר בין הקיבוצים, וזאת משום שרעיון העבודה הפיזית העצמית בחקלאות הוא רעיון ציוני החותר לשינוי מהותי של היהודי הגלותי, והוא אינו מושפע מהמרכסיזם, אם כי אין הוא סותר אותו.
גם רעיון ה"שירות העצמי" אינו מרכסיסטי במקור והוא ייחודי לקומונה- אם כי לא רק הישראלית- ונראה שבסיסו ברעיון של אי תלות באחרים ביצירת משק אוטארקי, שאינו משרת אחרים, ואינו זקוק לחברה המנצלת שמסביבו. הוא תוצר של מאבק הישרדותי של חברה ייחודית שוויונית בתוך ים של קפיטליזם, שעל מנת לא להיטמע בו יש צורך לסייג כל מגע אפשרי. העיקרון הזה הוא הטיעון החזק ביותר של מנהיגי הקיבוץ כנגד "עבודה שכירה", בעיקר מול הלחץ להעסיק עולים חדשים באותן שנים של קום המדינה, כשהיה צורך נואש במקומות עבודה, ונדמה היה שהעוול באי העסקתם גדול יותר מהעוול של "ניצולם" כשכירים.       
לנושא מחקרנו יש חשיבות רבה לנתוני המחקר בנושא ההתנגדות המוחלטת להעסקת שכירים בשירותים, מאחר וחברים התייחסו אל ענף הארחה כענף שירותים. ובענפי השירותים ההתנגדות לעבודה השכירה הקיפה 90% מהחברים, מבלי שהיה לגביה שינוי עמדות, שנמצא בענפים אחרים שנחקרו.[110] "השרות העצמי" מהותו בכך, שהחבר מבצע את מרבית השירותים לעצמו בכוחות עצמו: איש אינו מציע לו את המיטה ואינו מנקה את חדרו, ואם יש מי ששוטף כלים עבורו במטבח- הרי זה בהסכמה הדדית, שכולם עושים זאת עבור כולם בסבב תורניות. לכן ההנחה היא שהיה קושי מהותי לעשות זאת עבור זרים, שאינם שייכים לקיבוץ, וכמובן שהתשלום עבור שרות כזה הוסיף עוד קושי על הקושי הבסיסי .
 עם כל העמדות העקרוניות של היחיד בקיבוץ ויחסו לעבודה השכירה הרי ש- 60% מהחברים ציינו שיהיו נכונים לעבוד בענף עם שכירים קבועים, אם הקיבוץ יחליט עקרונית על העסקת "עבודה שכירה". במילים אחרות "הרוב יודע טוב ממני מה טוב בשבילי......." נמצאנו למדים שהתנגדותו של החבר היתה לא פעם תולדה של החלטה מגבוה, שלא שיקפה תמיד חשיבה עצמאית של החבר הבודד.
האם הייתה "עבודה שכירה" ומה היו ממדיה ביחס לזרמים קיבוציים אחרים ניתן ללמוד מנתוני העסקת שכירים ב"קיבוץ הארצי" משנת תשכ"א (1961 ) שהיו 395,869 ימי עבודה שניתןלתרגם אותם לכ- 1100 שכירים בשנה, מתוכם 67,782 ימי עבודה בהשקעות (בנין וכו') כאשר 133,175 ימי עבודה בחקלאות, בשירותים 43,054 והשאר בענפי עזר ובתעשייה[111]. במילים אחרות ניתן לראות שלמרות ההתנגדות ל"עבודה השכירה" של כ- 1100 שכירים, "העבודה השכירה" הייתה קיימת בשירותים אם כי במספרים קטנים יחסית. הנתונים המספריים דומים לאלה של "הקיבוץ המאוחד" וקטנים פי 4 ממספר השכירים ב"קיבוצי האיחוד". הסיבה לכך תידון בסעיף שיתייחס ל"עבודה השכירה" ב"קיבוצי האיחוד" בהמשך.
ההתייחסות ל"עבודה השכירה" בזרמים הקיבוציים האחרים חשובה לעניינינו, מאחר שמחקר זה מנסה לתלות את הקולר במיעוט בתי הארחה בקיבוצים גם ביחס אל "העבודה השכירה" ואל העובדה, שבתי הארחה הצטיירו בעיני החברים כמקום שבבסיסו הוא לוקה בהעסקת "עבודה שכירה" . אגב-מספר פעמים נכתב כביכול בטעות המושג "עבודה זרה" במקום "עבודה שכירה", ונראה שהטעות אינה מקרית. עיון בחומר מצביע על התחושה שהיחס אל "העבודה השכירה" היה מקביל ליחס של יהודי אל "עבודה זרה" גם במובן של זרה , עבודה בלתי אהובה בלתי נסבלת וגם במובן של עבודת אחרים , שאינה יאה לנו, או אינה מותרת לנו.
ה"עבודה השכירה" ב"קיבוץ הארצי" הייתה קטנה בממדיה ביחס ל"קיבוץ המאוחד", למרות שבמספרים מוחלטים היו ב"קיבוץ הארצי" יותר שכירים מאשר ב"קיבוץ המאוחד".   על פניה לא נראה, שהבעיה של "עבודה שכירה" היא הגורם לכך שבתי הארחה נעדרו מ"הקיבוץ הארצי". דווקא השורשים האוונגרדים של "השומר הצעיר" וההרגשה של אליטה ייחודית, שאינה מוכנה לשרת אחרים, היא הגורם הדומיננטי יותר.יחד עם זאת   אין לפסול גם קנאות לערכי המרכסיזם שהטיפו כנגד "עבודה שכירה" כניצול.
 טענה זו נשענת על כך שניתן היה לבנות בית הארחה על טוהרת ה"עבודה עצמית" שהרי ה"עבודה השכירה" בבית הארחה לא הייתה גזרה משמים, וניתן היה לקיימו בעבודה עצמית, כמו ב"כפר בלום". לא ניתן לתרץ זאת במחסור בידיים עובדות משום ש"הקיבוץ הארצי" דגל בקבוצה אורגנית שמבחינת גודלה הייתה דומה לקיבוץ הגדול, שלא חסרו בה ידים עובדות. נתונים אלו מוליכים למסקנה שהסירוב לבנות בית הארחה אינו תלוי רק בעבודה השכירה, אלא תוצר של מי שראה עצמו "אליטה" שלא יאה לה לשרת אחרים. רעיון ה"אליטה" ב"קיבוץ הארצי" היה מושרש עמוק בלב החברים, אלה חשו עצמם לא רק כאליטה של פועלים, אלא כאוונגרד מורם מעם. תחושות אלו מסבירות היטב את הקושי שהיה לציבור זה לתת שרות ל"אחרים", כאשר כלפי חוץ השתמשו בטיעון של "עבודה שכירה" .
על זה יש להוסיף כי יתכן שבתי הארחה נחשבו לחלק מאותה סביבה שהיוותה סכנה לחיי הקומונה[112] בכך שחברים יוחזרו להרגלי החיים הבורגניים ויכנעו לפיתויי הסביבה הקפיטליסטית. קל למוטט את החינוך ל"מלחמת מעמדות", כאשר מתפרנסים ממתן שירותי אירוח לחברת הבורגנים שמגיעה לתוך הקיבוץ בכל הדרה, הרגליה, ופיתוייה. ה"עבודה השכירה" היא אותו כלי שמעמיד את הקיבוץ במערומי המעביד המנצל. על דעת כל נושאי דגל המאבק הסוציאליסטי, הקיבוץ כחברה יצרנית אסור לו להיכשל בניצול עבודתם של אחרים, ולכן אסור להעסיק שכירים. 
 
 
ה.3. יחס "הקיבוץ המאוחד" לעבודה השכירה
אידיאל הקיבוץ הגדול בעל מגוון תעסוקה רחב של "הקיבוץ המאוחד" אמור היה לפתח בתי הארחה בכל מקום שבו התנאים הגיאוגרפיים יאפשרו זאת. המציאות מוכיחה שאכן דור המייסדים בנה בתי הארחה שבחלקם נסגרו על ידי דור הבנים.
שאלת "העבודה השכירה" התעוררה כבר ב- 1924 על ידי לבנה (לבונשטיין) שהיה יחד עם טבנקין, בינארי ואחרים ממעצבי האידיאולוגיה של "הקיבוץ המאוחד" לבנה ראה את הקיבוץ כאוונגרד בתוך מעמד הפועלים –החלוץ לפני המחנה , ובמאמרו "עבודה עצמית" שהוזכר לעיל הוא מכנה את השאיפה לעבודה עצמית כ"פרינציפ מלאכותי חיצוני ....הוא מכביד עלינו מקצץ את האפשריות השונות של הרחבת המשק ובסוסו......." ומסיים את מאמרו ב:" ההנחה של "עבודה עצמית " דורשת שנויה כבר כיום. במקומה יכולה לבוא ההנחה של התיישבות משותפת ..." [113]
השינוי בהתייחסות "הקיבוץ המאוחד" בא לידי ביטוי בהחלטות ועידת הקיבוץ בעין חרוד ביולי 1960. סוכם על "חיסול העבודה השכירה בחקלאות חרושת ושירותים ודרכי הביצוע הן: בחקלאות לא יקימו ענפים המתוכננים על עבודה שכירה ...... בשירותים : א. עבודה שכירה בענפי השירות דינה ככל עבודה שכירה ויש לחסלה מיד אין כלולים בעלי מקצוע......בתנאי שהחזקתם אושרה על ידי מזכירות הקיבוץ......" וכך גם בחרושת במלאכה ובמפעלים.[114]
חברים "מקיבוצי המאוחד" התכנסו ארבע שנים מאוחר יותר לחפש דרכים לחסל את העבודה השכירה שכבר ב- 1960 סוכם שיש לחסלה. הסתבר שההבנה וההסכמה האידיאולוגית קיימת אבל הביצוע לקוי. עקרונית "אין לומר שבקיבוץ המאוחד היה קיים אי פעם ויכוח אידיאולוגי לגבי העבודה השכירה-לא להלכה ולא למעשה. אולם גם אם ויכוח גלוי כזה לא היה קיים הרי בסמוי היו קיימות דעות כאלו בקיבוץ. ואם לא הצדיקו את תופעת העבודה השכירה לטווח ארוך, הצדיקוה כצורך לתקופת מעבר". עקרונית לא הייתה בעיה לחסל את "העבודה השכירה"והייתה הבנה ש"מפעלים קטנים שאחוז החברים העובד בהם קטן ביותר ומספר השכירים גדול, אפילו אם הוא חשוב לישוב מהבחינה הכלכלית, אין כל הצדקה מוסרית לקיימו"[115] בפועל זה לא קרה. יש תירוצים כמו " לפני 8 שנים עוד האמנו בעליה גדולה לישובי הקיבוץ, אך העלייה לא באה אלינו. המוסדות העליונים במדינה לא כוונו את הנוער לקיבוצים אלה הדברים שלא נתנו לנו להתגבר על נגע "העבודה השכירה"[116] "העבודה השכירה" מאפשרת לקיבוצים לשמור על האוטונומיה שלהם שהיא מאבני היסוד של "הקיבוץ המאוחד" ולמרות זאת יש מי שמצטערעל כך "שהעבודה השכירה מהווה את אחד המחסומים הגדולים להתקרבות בין התנועות הקיבוציות, אני חושב שחיסול העבודה השכירה או ההעברה לשותפות עם גורמים הסתדרותיים תסיר מכשול ומחסום נוסף להתקרבות זו".[117] 
יש חברים שתולים את האשם ב"הסתדרות" משום ש"עבודה –וזה כולל עבודה עצמית ואי ניצול הזולת , זהו ערך היסודי של ההסתדרות, זה כתוב בפנקס החבר וזה מחייב את כולנו ......אם אמנם תמשיך ההסתדרות גם להבא לשמור על ערכי היסוד שלה ולהיות הסתדרות של עובדים ולא של עובדים ומעבידים..............לדעתי היתה ההסתדרות צריכה להיות התובעת, אבל טוב שהתנועה הקיבוצית תובעת מההסתדרות ......." [118] .
כמו כן "קיימת תחרות קשה בארץ מצד המשק הפרטי לכן הפיתוח וההתרחבות הם חיוניים לקיבוץ אולם אם אנו מתכוונים להרחיב על חשבון עבודה שכירה, אז המצב הוא הפוך אין זו הסתערות והגברת כוחנו מול המגזר הפרטי, אלא חדירה של קפיטליזם של המשק הפרטי לתוך המשקים שלנו ובכך אנו מסכנים גם את הקיים ...."[119]  
את דברי החברים מיגור, עין חרוד , גבעת חיים, גבעת ברנר, ניתן לסכם בדבריו של בני מרשק שכותב " נפלה לידי חוברת "עמודים" ביטאון הקיבוץ הדתי, בה מצאתי מאמר נגד עבודה השכירה, כותב חבר משדה אליהו: הנה השבת גורמת לנו הרבה נזק כלכלי, אך אין אנחנו עובדים בשבת. יודעים אנו שזה תוכן קיומינו. לו הייתה לנו הכרה כזאת ביחס לעבודה השכירה , לא הייתה עבודה שכירה בקיבוץ" מוסיף בני מהרשק וכותב "לו היה הדבר מקודש עלינו כאחד מיסודות קיומנו , בחינת ייהרג ובל יעבור אז אין ספק שלא היינו נזקקים למועצה זו."[120]
 
ה.4. יחסו של " איחוד הקבוצות והקיבוצים" לעבודה השכירה
בניגוד לשני הזרמים הקודמים שהקשר שלהם לסוציאליזם היה נטוע חזק באבני היסוד, הרי שה"קבוצה הקטנה" שהייתה גם הראשונה להתגבש לקומונה, התפתחה בדרך של ניסוי ותהייה. הרעיונות של הקומונה בעולם היו ידועים לחברי הקבוצה[121] אך הם העדיפו את הגיוון שבהחלטת החברים על פני חוקים נוקשים שמוכתבים מלמעלה, יחד עם זאת הייתה קנאות לעבודה האדמה נושא שעוצב על ידי א.ד.גורדון וצבי שץ והשפיע על דמות הקבוצה בכך שכולם רצו לעבוד עבודה פיזית בחקלאות " עבודה גופנית באדמה זו העבודה הכשרה בדורנו אנו"[122]. כחלק מהרעיון להסב את העם היהודי מעם של סוחרים או סתם בטלנים לעם עובד ויוצר. " עוד יגבר בנו ויקום לתחייה
 בשובנו לאדמה ולטבע כי הוא המשיח שלנו אשר יצילנו מחולין החיים "[123]רבים היו שותפים לצבי שץ בדבקותם בעבודת האדמה כפי שביטאה זאת חיותה בוסל "נפשנו משוועת ליצירה...עלינו לחשוף מטמוני האדמה את האושר לאדם ולעם"[124]יחס זה יצר הסתייגות אפילו מעסוק בחינוך "אם בא אדם שהיו לו הסגולות והכשרונות והנטייה הנפשית להוראה והוא רצה להשתתף במהפכה החלוצית , לא היה לו אלא לקום ולהיפרד מן ההוראה ולצאת לשדה "[125]. מי שלא יכול היה לעבוד עבודה פיזית היה נדרש לעזוב. החשש היה בעיקר מאפשרות של חזרה לפרנסות עירוניות "קלות" שאין בהן משום מאמץ פיזי כפי שנדרש בימים ההם בעבודת החקלאות[126]
כך היו הדברים בתחילת הדרך אלא שהזמן והמציאות עשו את שלהם. הרצון לשמור על אינטימיות חברית פגע כלכלית בקבוצה, וכאשר החיים הפכו בלתי נסבלים גם החברותא לא הייתה מלבבת. לא היה מנוס מלהרחיב את מספר החברים, ואכן הצטרפותם של צעירים מ"גורדוניה" ו"ממכבי צעיר" הגדילה מספרית את הקבוצות ויחד עמם אומץ רעיון "העבודה העצמית" שהחליף את "העבודה השכירה" של השנים הראשונות.
"העבודה השכירה" הפכה עם השנים לבלתי רצויה כמו בקיבוצי "המאוחד" ו"הארצי" למרות שהנסיבות דרשו מחברי "האיחוד"[127], להמשיך ולקיימה "העבודה השכירה חדרה אלינו בצינורות שונים ראשיתה נעוצה בהכרח לשתף עצמנו במאמץ במלחמת העולם השנייה, ובצפייה לעלייה אחר גמר המלחמה, והמשכה בהתפתחות הכלכלית של משקנו ושל הארץ בכלל......"[128]. אך עיקר הנטל הוטל על קיבוצי "האיחוד" עם קום המדינה, כאשר גלי עלייה הגיעו לארץ ושיוועו לעבודה. "קיבוצי האיחוד", שהיו חלק ממפא"י שהייתה מפלגת השלטון דאז, נענו לקריאתו של בן גוריון, שעמד בראש מפלגתם ובראש המדינה, והסכימו לסייע בקליטת עליה ובפיתוח המשק. "..... מוכרח לתת פתרון שיש בו שחרור מן הסתירה הטראגית בין הרצון להיות נאמן למדינה, להוסיף מזון, לפתח משק, להכין בסיס לקליטה לבין הרצון לשמור על עבודה עצמית, דבר שצריך להיות יקר לא פחות מן היסוד הראשון....לא נתקיים אם יחסר האיזון הזה בין נאמנותנו למדינה ולפיתוח ובין נאמנותנו לערכי היסוד של הקיבוץ"[129]. הם עשו זאת תוך כדי על ידי ויתור כואב על האידיאולוגיה הסוציאליסטית, שכבר התבססה ב"איחוד הקבוצות והקיבוצים", והעמיקה עוד יותר עם הצטרפותם של חברים שנתפלגו מ"הקיבוץ המאוחד", אלה כבר חונכו על הרעיון של "ערך העודף" המרכסיסטי [130] .
למרות העובדה ש"איחוד הקבוצות והקיבוצים" נרתם לסייע למדינה בקליטת עליה, על ידי מתן תעסוקה לעולים בתוך הקיבוצים, היה מי שהעמיד מדיניות זו בספק,[131] גם לנוכח הניסיון לצדד ב"העבודה השכירה" כחלק מהדאגה לעתידו הכלכלי של הקיבוץ. [132]  קדיש לוז יו"ר הכנסת בין השנים 1959-1963 , וחבר דגניה הטיל ספקבאמינות הטיעונים אלו והניח הסבר משלו "חזקים בי הרגלי המחשבה של איש הקבוצה ואני רגיש לנימוקים תנועתיים, ואף על פי כן מעז אני לקבוע כי אין בהם ממש וכי מפעלי תעשייה מוקמים כיום בקיבוצים לא מטעמים תנועתיים ולא לשם מילוי תפקידים חלוציים כי אם מטעמי ציפיה לרווח בלבד"[133]   קדישלוז תקף גם את אלהשמנצלים את האידיאלים הלאומיים להכשרת הניצול "המכשירים את העבודה השכירה נשענים על המציאות וטוענים אין הבדל בין 10% ובין 30% עבודה שכירה......וכי משום שחוטאים אנו מותר להכשיר את החטא? וכלום אין הבדל אם חטא העבודה השכירה מצטמצם בגבול של עשרה אחוזים מכלל העבודה או אם הוא מגיע לשלושים ואף למאה או למאתיים אחוז? ......את העם היהודי קיימה הידיעה כי ישנן מצוות שחובה לקיימן וכי ישנו חטא הסכנה הגדולה אורבת לאדם כאשר מאבקו פוסק וכשהוא מוכן להשלים...אם נדע לחוש בחטא ניאבק עמו ונצליח לקיים קבוצה"[134]. "העבודה שכירה" מוצגת כמי שאחראית להרס הבסיס האידיאי של הקבוצה ויסודותיה של תנועת הפועלים " .....עבודה שכירה נקוטה גם במושבים גם בקואופרטיבים. מניין נשאב כוח לעמוד נגד כל אלה אם בעצמנו לא נדע לעקור מחלה ממארת זו של עבודה שכירה מביתנו? נסיגה מצדנו בשמירה על עקרונות היסוד שקבענו לנו היא מכה אנושה לדרכה של תנועת הפועלים בכלל"[135]. ההתנגדות ל"עבודה שכירה " קיבלה תנופה רבה בשנים שהקיבוצים החלו להכניס לחצר המשק מפעלי תעשיה שהחלו להצר את רגלי החקלאות והשתמשו להפעלתם בשכירים[136]ובעיקר בשעה שהוכנסומפעלים לקיבוצים שמראש לא ניתן היה להפעילם בכוחות החברים בלבד[137] 
עד כה הייתה ההתייחסות אל "העבודה השכירה" כמנצלת את השכיר, אך היה מי שראה את השכירים כגוזלי עבודתם של המוגבלים מקרב חברי הקיבוץ "עדין לא נצלנו את כל אפשרויותיהם של מפעלי התעשייה הקיימים העשויים לפתור את בעיות החברים המוגבלים אפשרות זו לא נוצלה בגלל קיום עבודה שכירה בתוכנו. העבודה השכירה במפעלי התעשייה במשקנו הייתה גורם מונע ליצירת התנאים להשתלבותם עובדים מוגבלים."[138]
 חיים גבתי   שר החקלאות בין השנים 1964-1974 בממשלות מפא"י , וחבר קיבוץ גבת, פעל רבות לחיסול "העבודה השכירה" והביע דאגה רבה לנוכח העובדה ש"העבודה השכירה השתרשה עמוק בחלק מהישובים עד שנהפכה ברבים מהם, ובמיוחד, לדור הצעיר שגדל בתוכם להופעה טבעית מעט מעט התחילה להיטשטש בהכרת החברים הרגשת הניגוד שבין העבודה השכירה ובין יסודות חיינו יסודות הקבוצה........ לעבודה השכירה במשק החקלאי אין תקנה אלא חיסול פה אין אלטרנטיבות ואין ברירה ....לא כן העבודה השכירה בתעשייה היא איננה ניתנת לחיסול ברוב המקרים אלא אם כן נחליט לחסל את התעשייה עצמה שם יש לחפש דרכים אחרות לתיקון המצב ..."[139]
החשש מהתייחסות בשוויון נפש ל"עבודה השכירה" מלווה בחשש מסחף במוטיבציה לעבוד,[140] או להורדת פריון העבודה, [141] והפיכתו של החבר למפקח על השכירים.[142]
בעיית "העבודה השכירה" הייתה קשה יותר ב"קיבוצי האיחוד" לנוכח העובדה שאלה היו חלק ממפלגת מפא"י שהייתה מפלגת השלטון והיה עליה לראות את הצרכים הלאומיים בעדיפות ראשונה. בעיה זו החריפה בעיקר משום שחלק נכבד מהשרים וחברי הכנסת של מפא"י היו חברי קיבוץ שנאלצו כמו חיים גבתי לחפש דרכים להעסקת עולים מחד, ומאידך כחברי קיבוץ נתבקשו לחסום את העסקת השכירים בקיבוצים כחלק מחיסול "העבודה השכירה". [143] 
לא נוכל להבין את עומק הסתירה בה חיו מנהיגי הקיבוצים, שהיוו גם את צמרת השלטון במדינה, אלא אם נביא את דבריו של דוד בן גוריון, ראש ממשלתה הראשון של מדינת ישראל, (איש "פועלי ציון", ו"אחדות העבודה", שסיים את חייו בקיבוץ שדה בוקר). ב- 1952, בסערת הימים של קליטת העלייה ההמונית בארץ התפרסמו ארבעה מכתבים של דוד בן-גוריון למנוח יהושע איש דגניה א' בנושא היחס ל"עבודה השכירה" על רקע תקומתו של העם היהודי בן גוריון יוצא חוצץ כנגד עמיתיו לתנועה ולדרך, על שהם מקלים ראש בעובדה שאנו" עם בכוח אבל אין אנו עם בפועל"[144] ולכן לדידו לא היה מקום להתחיל ב"מלחמת מעמדות", שחלק ממנה היא חיסול "העבודה השכירה". בן גוריון שולל מכל וכל את הרעיון, שחיסול "העבודה שכירה" הוא התשובה לרעיון "העבודה העצמית" שנולד בקרב אנשי העלייה השניה.
 לדעתו של בן גוריון רעיון העבודה העצמית נולד כניגוד לעבודה ערבית ולא כניגוד ל"עבודה שכירה מכיוון שהעבודה השכירה הייתה לא יהודית, ולא נראתה דרך יעילה להבטיח עבודה עברית במשק הבנוי על עבודה שכירה, באה התביעה לעודה עצמית, כלוומר שבעל הנחלה יעבוד בעצמו"[145] ובהמשך "עלינו על היהודים על המתיישבים על בוני הארץ לעבוד בעצמנו- זו התביעה והבשורה הגואלת של העלייה השנייה . מתוך תביעה זו ולמענה קמה דגניה קם עין גנים קם נהלל הקבוצה הייתה בראשיתה אמצעי לעבודה עברית בחקלאות ורק אח"כ נהפכה למטרה בפני עצמה (ובצדק!) מלחמתנו ההיסטורית לא הייתה שהיהודים בארץ לא יעסקו בעבודה שכירה אלא שלא ישתמשו בעבודה שכירה של בני עם אחר. עבודה עצמית כנגד עבודה ערבית....."בעבודה העצמית" זו ראינו זמן רב כמעט הערובה היחידה לעבודה עברית כי כמעט כל המשק היה בנוי על עבודה שכירה –העסיק עבודה ערבית, ולא נראה אז כמעט כל סיכוי לשנות מצב זה..." [146] 
כאשר אלה הן דעותיו של מנהיג המפלגה שאליה משתייכים   חברי קיבוצי "האיחוד" ומדובר במנהיג כריזמטי ביותר, קשה היה לאחוז ברעיון ש"עבודה שכירה" שווה ניצול. חברי הקיבוץ "הארצי" ו"המאוחד" יכלו להמשיך וללחום ב"עבודה השכירה" בעיקר בגלל היותם אופוזיציה למפלגתו של בן גוריון, דבר שהביא   להקצנת עמדותיהם עד כי התרחקו מרעיונות שהם עצמם עצבו. יחד עם זאת, קשה שלא לראות בדבריו של בן גוריון דרך להכשיר "עבודה שכירה", על מנת למצוא פתרון לבעית האבטלה, ובאותה מידה קשה שלא להיות אוהד לזעקתם של חברי הקיבוצים מכל הזרמים, המבקשים לחיות על פי עקרונותיהם. כי על כן עזבו איש את בית אביו ואמו, והלכו לחיות בקיבוץ.
 
ה.4. העבודה השכירה ובתי הארחה
מה שמייחד את העיתונות של "איחוד הקבוצות והקיבוצים", הוא ההתייחסות ישירה ל"עבודה שכירה" בשירותים, ובין השאר לזו שבבתי הארחה.
בכל החומר שהובא לעיל הייתה התייחסות ל"עבודה השכירה" בחקלאות ובעיקר בתעשייה. לגבי החקלאות "אין תקנה אלא חיסול . אין אלטרנטיבות ואין ברירה....".[147] לגבי התעשייה היה ברור
 ש"היא אינה ניתנת לחיסול ברוב המקרים ....שם יש לחפש דרכים אחרות לתיקון המצב....."[148]
ומה על "העבודה השכירה" בשירותים?
 באיגרת לחברים מה- 23.7.1953 אנו מדווחים על דיון שנערך בשאלת "העבודה השכירה", כאשר בפתח הכתבה צולם בית ההבראה ב"קריית ענבים". היחוד בדיון זה שזו הפעם היחידה שמתייחסים לבתי ההבראה כענף בעל קיום בקיבוצים, וככזה יש לו גם בעיות עם שאר ענפי השירותים "בשלילה מוחלטת יש להתייחס לתופעת העבודה השכירה בשירותים שנוסף על כל הגורמים האחרים מתלווה אליה כאן משמעות מיוחדת" [149]. את קולו של ענף הארחה מביא מאיר מנדל מ"קריית ענבים"[150] בו קיים בית הארחה מ- 1938, מנדל מביא בנוסף על ניסיונו עם בית הארחה ב"קריית ענבים" את ניסיונו בהקמת בית הארחה ב"כפר החורש", קיבוץ בו היה חבר עד הפירוק. ניסיונו מביא אותו להקבלה בין בתי הארחה למפעלי תעשייה בדרך למציאת פתרון שימנע ניצול עבודתם של שכירים " ........שאלת התעשייה היא שאלה בפני עצמה וגם היא מחייבת אותנו לחפש פתרון רציני והולם. אני מציע להקים חברת חרושת של התנועה שתיכנס לכלמפעל תעשייתי כשותף ב- 50% וחלוקת הרווחים תהייה בהתאם לימי עבודה שהמשק ישקיע ולא לפי מניות יסוד. בהצעה כלולים גם בתי ההבראה[151] "[152] וחבר נוסף מקיבוץ "קירית- ענבים" מתלבט על היחס המועדף שזוכים "בעלי המקצוע למיניהם עובדי חינוך והוראה ,עובדי בנין, בשיפוץ ושיפור בתים וכ"ד וכי אין אנו מצווים גם כאן על עבודה עצמית? . .....פיתוח כן ! וכאן אני מבדיל בין בניית בית לבין הכשרת קרקע ופיתוח ענפים , את הקיים מצווים אנו לעבד בכוחותינו (הדגשה במקור) אנו. בשירותים לכל הדעות יש לשלול את העבודה השכירה שלילה מוחלטת " [153]
המסקנה מדבריהם ש"העבודה השכירה" בשירותים היא "טרפה", ויש מי שמנסה "להכשיר" את הניצול בשירותים על ידי נקיטת "גזרה שווה" לשירותים ולייצור, כי "מהו ההבדל בין עבודהשכירה בענפי משק לבין זו שבשירותים, שכן ע"י העסקת שכירים בשירותים משתחררים כוחות עבודה לענפי הייצור? אף זו אחת הדוגמאות של התרחקות מהמקור שכן התקוממותו של איש הקבוצה להנות משירותים של אחרים בעבודות, שאין עמן הרגשת יצירה, יש לה מקורמוסרי ואסטטי כאחד. הקבוצה הכניסה שינוי מהפכני לגבי הערכת העבודה בשני מובנים א. שוויון ערך העבודה של כל העבודות ב. שוויון התמורה בעד כל עבודה ..........במידה שמעסיקים עובדים שכירים בשירותים למשל הרי בניגוד גמור לשוויון ערך העבודה שכןחבר שלנו יכול היום לעבוד בשירות ומחר בעבודה מקצועית או הנהלתית אדמינסטרטיבית על כן אין העבודה בשירות בשבילו פחותות ערך , מה שאין כן לגבי העובד השכיר בשירותים. אנו מקיימים איפוא מחדש משטר עבודה, שבו מחולקים העובדים לאלה העובדים בתמידות בעבודות שחורות ובלתי נעימות בעוד אחרים חופשיים לבחור לעצמם את העבודות כרצונם....[154].   
עוד על יחס קיבוצי האיחוד לעבודה השכירה בנספח ו'
 
ה.5. סיכום
בפרק זה נבדקה סוגיית "העבודה השכירה" בשלושת הזרמים הקיבוציים החילוניים ונמצא ש"העבודה השכירה" היא תולדה של מספר גורמים בסיסיים :
1. מיעוט חברים- בגלל הגבלת את גיל ההצטרפות לקיבוץ, ודרישה להתאמה אידיאולוגית של החבר למצע הזרם הקיבוצי . כמו כן ההצטרפות הייתה פעולה התנדבותית אך, לקבוצה נשמרה הזכות לבחור את חבריה ולסרב לאחרים.   מיעוט החברים היה גם תוצר של פעילות במפלגה ככורח חיים קיומי[155] דבר שהמעיט את מספר הידיים העובדות במשק, וגם הביא "להתבוללות" של חברי קיבוץ בחברה העירונית. באותה דרך השתמשו בתפקידים ביטחוניים שהקנו לקיבוצים עמדות מפתח, אך הקטינו את מספר החברים, והחלישו את הקשרים החברתיים. המיון הקפדני לא הבטיח, שהחברים שיתקבלו יצמחו ויהיו גם מוכשרים להקים משק, שיהיה מסוגל לכלכל את חבריו, מחמת מיעוט הידיים העובדות, וחוסר מיומנות בחלק מהמלאכות הנדרשות. על מנת לקיום חיים שלמים הוזמנה לתוך הקיבוץ "העבודה השכירה"
2.מיקום גיאוגרפי שהתבטא באקלים וגיאומורפולוגיה קשים שהיו מנת חלקם של כמה מהקיבוצים בעיקר באזורי ההר. מצב זה חייב פרנסות שאינן מתבססות על חקלאות, בחברה שמטיפה לעבודה יצרנית ומעמידה את החקלאות בראש סולם הפרנסות, גם אם לא הייתה זו הדרך הרווחית להתכלכל בהר. בית הארחה נולד ב"חטא" הפרנסות הבלתי יצרניות, שהמצב הגיאוגרפי אילץ את החברים לבחור. פרנסה זו גרמה לחברים מבוכה והולידה התנגדות לשרת בבתי הארחה. הקושי לשכנע או לאלץ חברים לעבוד בבית הארחה הוליד את הצורך להסתייע בעובדים שכירים, על מנת לעמוד בהתחייבויות האירוח, ועל מנת להשיג את הכסף המזומן שבית הארחה "ייצר". זאת הסיבה שהיו מי שראו ב"עבודה השכירה" עניין זמני, שבחלק מהקיבוצים הפך לקבוע ובחלק אחר הביא לסגירה של בית הארחה.
3. אידיאולוגיה   חברים סירבו לשרת זרים, הייתה בכך מחאה של הפועל העני כנגד הבורגני העירוני. דווקא סירוב אידיאולוגי זה לשרת זרים אילץ את הקיבוץ להכניס "עבודה שכירה" על מנת להפעיל את בתי הארחה, דבר שהפך את בתי הארחה לשם נרדף ל"עבודה שכירה".
ה"קיבוץ הארצי" של השומר הצעיר מנע את הקמתם של בתי הארחה, ו"בקיבוץ המאוחד" נמנעו מלהקים בתי הארחה, למרות רעיון הפרנסות המגוונות שחרת על דגלו. בדיעבד מספר בתי הארחה הגבוה ביותר היה בקיבוצי "האיחוד", שהיו מקורבים לשלטון, ולכן נרתמו למשימות לאומיות כמו העסקת עולים חדשים ובני עיירות פיתוח כעובדים שכירים .
לסיכום היחס אל העבודה השכירה היה דו ערכי בכל הקיבוצים לאורך מרבית הזמן.


[1]הכוונה למונח "סוציאליזם מרכסיסטי" או "הסוציאליזם המדעי" מכאן והלאה בכל מקום שיופיע המונח סוציאליזם הכוונה לסוציאליזם מרכסיסטי
[2] בחלק קטן של הקומונות בעולם הוכנס בשנים האחרונות אירוח של סמינרים רעיוניים   כדרך להפיץ את דרך חייהם וכדרך לקיים את עצמם לאחר שמספר החברים בקומונות הצטמצם וקשה לקיים משק אוטרקי על בסיס החברים שנותרו.דוגמא לכך  קומונת -נידרקאופונגן בגרמניה. שלמון,ש. (1996). קומונת נידרקאופונגן. ת"א יד טבנקין עמ' 51-53 .
[3] יעקב חזן. (1977). קומוניזם אנציקלופדיה העברית כרך כ"ט עמ' 338 .
[4]קומוניזם ארכאי הינו קומוניזם שהיה ידוע כבר ביוון העתיקה וקשור במיתוס על "תור הזהב" של המין האנושי כשהחברה חייתה בהרמוניה מלאה לפני שהתפתח בה קנין פרטי. הקנין הפרטי הוא שורש הרע שהצמיח מעמדות ניגודים מאבקים ומלחמות אפלטון וזנמון הטיפו לקומוניזם אריאל, א.(1977). קומוניזם אנציקלופדיה עברית כרך 'כט עמ'336
 [5]קומוניזם מודרני תנועה מדינית שיעדיה שינוי הסדר הקיים מן היסוד וכינון סדר קומוניסטי שנכון להשתמש במהפכה אלימה על מנת להגשים את חזונו על פי המניפסט הקומוניסטי של מאכס ואנגל.
[6]המהפכה של שנת 1905 וזו של 1917 ברוסיה
[7] "פועלי ציון" מפלגה שמקורה בהומל גורדונה מינסק שברוסיה הלבנה נבנתה על מקורות יהודיים עממים שפתם הייתה האידיש והגורם הציוני לאומי גרם ליציאתם מרוסיה ועליתם לארץ. אל הראשונים שיסדו את המפלגה בארץ ב- 1905 נוסף גל שני ב- 1906 של כ- 30 יהודים מהעיר רוסטוב על נהר הדון בדרומה של רוסיה שסבלה מפרעות ביהודים במהפכה הרוסית הראשונה. אלו דברו רוסית כיהודים שחיו מחוץ לתחום המושב והעברית הייתה זרה להם. הם היו חסידי הזרם המארכסיסטי בקרב "פועלי ציון" קבוצה נוספת של עולים ציונים דוברי עברית הגיעה מהעיר פלונסק בפולין ביניהם דוד בן גוריון שהיה פעיל במפלגה שנוסדה בפולין ב- 1903 ועלה לארץ ב- 1906 , ב- 1907 הצטרפו גם עולים מפולטבה שבאוקראינה ביניהם יצחק בן צבי . מפלגת פועלי ציון ראו עצמם את ממשיכי המפלגה שברוסיה פולין ואוסטריה כאשר הכל טבוע בחותם המארכסיזם והבורוכוביזם. אבן שושן ( 1955).תולדות תנועת הפועלים בארץ ישראל. הוצאת עם עובד ע' 91   
[8] "הפועל הצעיר" מפלגה שקמה באוקטובר 1905 בתחילה נקראה "הסתדרות הפועלים הצעירים בארץ ישראל" כדי להבדילה מההסתדרות של העלייה הראשונה שלא היתה ראויה בעיניהם, לאחר מכן קוצר השם ל"הפועל הצעיר" התמקדו בחיי הפועל בארץ ושאפו להקמת הארץ שלא על ידי מלחמת המעמדות.
[9]ב. כצנלסון (1924).הקבוצה הוצאת הסתדרות העובדים הכללית בארץ ישראל. ע' 17
[10] "גדוד העבודה" הוקם בקיץ 1929 על ידי תלמידיו של טרומפלדור לזכרו. "גדוד העבודה", הפך לקומונה. קבלו על עצמם עבודות כיבוש בסלילת כבישים, יבוש ביצות,וחציבה, והיו בעלי קופה משותפת ושירותים משותפים.
[11] מפלגת "צעירי ציון" נוסדה ב- 1917 בפולין על ידי צעירים רדיקליים שרצו ארגון מיוחד בתוך ההסתדרות הציונית לשם מלחמה על אופייה העממי הדמוקרטי לאחר גלגולים מפלגתיים הצטרפו ל"הפועל הצעיר" ונקראו "התאחדות של הפועל הצעיר וצעירי ציון" שנודעו בשמם המקוצר "התאחדות" אבן שושן (1955) תולדות תנועת הפועלים בארץ ישראל הוצאת עם עובד עמ' 86
[12] גדרון.ש.(1967 ).הסתדרות העובדים חלק ב' הוצאת תרבות וחינוך .ע' 164. ועוד אצל אבן שושן .(1955) תולדות תנועת הפועלים בארץ ישראל . הוצאת עם עובד. חלק א ע' 395-6 , חלק ב' ע '54 והלאה.
[13] הנושאים שבהם עסק הגדוד היו על גבול התעשייה והמלאכה מסגריות ונגריות ליד מחצבות וסלילת כבישים
[14] הפילוג שבו קיבוץ עין חרוד נפרד מ"גדוד העבודה" על רקע ההתיישבות והאוטונומיה של הקיבוץ,
[15] העובדה ש"הקיבוץ המאוחד" ראה עצמו מחויב לתפקידים לאומיים היא מהות השוני בינו לבין קומונות בעולם, אך גם בינו לבין הקומוניזם שמכיר במעמד ולא בלאום.
[16]"פרולטיון- מונח זה נגזר מן המילה PROLETARIUS שפרושה – מי שאינו אלא מעמיד ולדות בלבד. הפרולטרים בתורת המעמד העני ביותר בקרב אוכלוסיית רומא היו פטורים מעבודת הצבא וממיסים. אח"כ הורשו להצטרף לצבא והמדינה הייתה מציידת ומזיינת אותם. בתקופת מלחמות האזרחים .... היו הפרולטרים גרעינו של הצבא. בימי שלום היו מתפרנסים על חשבון הממשלה ומקבלים מאוצר המדינה את פת כגם .
הפרולטר של תקופת מארכס אין לו כל דבר משותף עם הפרולטרי הרומי חוץ מהשם. וכוונת המניפסט לתאר את מעמד הפועלים השכירים המודרניים, אשר , מהיותם חסרים אמצעי ייצור משלהם, נאלצים למכור כח-עבודתם, כדי שיוכלו לקיים נפשם" (הערת אנגלס במהדורה האנגלית שנת 1888) בתוך המאניפסט הקומוניסטי ע' 25 
[17] "ערך עודף" – המניפסט הקומוניסטי שם הארות למניאפסט הקומוניסטי ריאזאנוב ע' 297. ".... פועלים בודדים מיליונים של פועלים מקבלים פחות משנחוץ לקיומם ולריבוים, אולם שכר העבודה של כל מעמד הפועלים במסגרת התנודות שלו מגיע בסופו של דבר למינימום הזה..... ומארכס מוכיח שבחברה הקאפיטליסטית ניתנת הרשות לפועל לעבוד לצורכי עמנו רק אם הוא מסכים לעבוד חינם חלק מהיום כדי ליצור את "הערך העודף" בשביל הקאפיטליסט. מארכס בירר את התנאים שבכוחם יכלו הקאפיטליסטים להגדיל את עבודת החינם , על ידי הגדלת יום העבודה או קצב העבודה או גודל התפוקה, תנאים שנתנו להם את האפשרות להוריד את שכר העבודה למטה מן הערך האמיתי של כוח העבודה".
[18]באואר חבר קיבוץ שובל של ה"קיבוץ הארצי" ואחד האידיאולוגים הצעירים שלו.
[19]באואר יהודה איש קיבוץ שובל של "הקיבוץ הארצי".
[20]באואר, י. (1956). בחיפוש אחר תיאוריה קיבוצית. הדים 50 , ע' 116
[21] בורוכוב – היה ממשיכו של הס לביקורת על המבנה הכלכלי של היהודים בגולה הוא ביקר קשות את ההתבססות על מארכס מאחר והכל לקוי במבנה היהודים בגולה כך גם המארכסיזם היהודי הוא סוציאליזם לקוי, בלתי נורמלי מחוסר כל ערך ונטול תפקיד לאומי עצמאי ומשמש כלי שרת במלחמתם של אחרים. בורוכוב יצא חוצץ נגד ההתבוללות ונגד פיזורם של היהודים בין הגויים כפתרון נגד השנאה אליהם, התריע בפני תקוות שווא שהסוציאליסטים ישיגו עבור היהודים שוויון וכנגד התקוות שתלו בחוק השוויוני כביכול. עקרונותיו היו סינתזה בין היהדות והסוציאליזם אבל סוציאליזם פירושו קודם הקמת בית לאומי ליהודים. בורוכוב, ב.(תש"ד). כתבים נבחרים כרך א' ת"א : עם עובד. ע' 211 
[22] באואר, י. (1956). בחיפוש אחר תיאוריה קיבוצית. הדים 50 , ע' 119.
[23]שמיר. יוסף.(1953) השאלה האגררית וההתיישבות הקיבוצית . ספרית הפועלים.מרחביה
[24] מארכס, ק., אנגלס .פ. (1864) כתבים נבחרים . גרמנית. מוסקבה 1950 כרך א' עמ' 357.
 "כוונתנו לתנועה הקואופרטיבית , ולחרושת הקואופרטיבית במיוחד אשר קמה בכוחות עצמה .......אין להפריז כלל בערכו של אותו ניסיון סוציאלי גדול , הפועלים הוכיחו במעשה ולא בדברים בלבד כי אפשר לייצר בקנה מידה גדול ובהתאם לתביעות המדע החדש גם בלי מעמד של בעלי תעשייה המנצלים את עבודת הפועל.  הם הוכיחו כי אין הכרח להפוך למען הייצור את כלי העבודה למונופולין, למכשיר של שלטון על הפועל וגזלת רכושו : כי העבודה השכירה בדומה לעבודת עבדים ולעבודת צמיתים, אינה אלא צורת מעבר נמוכה יותר ועליה לפנות מקומה לעבודה משותפת מבוצעת ברצון........" אצל שמיר, יוסף. .(1953) השאלה האגררית וההתיישבות הקיבוצית . מרחביה: ספרית הפועלים. ע' 192
[25]"על מנת לשחרר את המוני העובדים מוכרחה הקואופרציה להתפתח בקנה מידה לאומי ,להסתמך על אמצעים לאומיים" אצל: שמיר,יוסף.(1953) השאלה האגררית וההתיישבות הקיבוצית. ספרית הפועלים.מרחביה. ע' 95.
[26]מארכס. "הקאפיטל" כרך 3 א' ע' 481-482 אצל שמיר שם ע' 195.
[27] הצעת החלטה בועדה לעיניני קואופרציה של הקונגרס הסוציאליסטי בקופנהגן בשנת 1910. לנין. כתבים. כרך 16 ע' 239-240.
[28] לנין. כתבים כרך 28 עמ' 356 , 369.
[29]עבודת האדמה הפכה ל"דת" בהשפעתו של א.ד. גורדון
[30]אחד הגורמים שהביאו לפילוג בגדוד העבודה וביצירת קיבוץ עין חרוד של הקיבוץ המאוחד, היה התיישבות הקבע שהיא תנאי הכרחי לעבודת האדמה ולא לשום פעילות כלכלית אחרת.
[31]המניפסט הקומוניסטי שם עמ' 22
[32]  אנגלס.פ. מלחמת האיכרים בגרמניה . ספרית הפועלים 1948 עמ' 237-239 אצל      שמיר, יוסף. (1953). השאלה האגררית וההיתיישבות הקיבוצית. ספריית הפועלים. מרחביה עמ' 198.
[33]אנגלס.פ. (1894) שאלת האיכרים בצרפת ובגרמניה . תרגום עברי "מלחמות האיכרים בגרמניה נספחות (1948) ספריית הפועלים עמ' 213.
[34] ריאזאנוב. ד. עמ' 328 במניפסט הקומוניסטי בתרגום מ. דורמן הוצאת הקיבוץ המאוחד עין חרוד 1942. "...תחבולת השליטה הקאפיטליסטית יוצרת את הקנין הקאפיטליסטי הפרטי, השולל שלילה גמורה את הקנין הפרטי האישי המיוסד על עבודה עצמית כמו כן ראינו, שהקומוניסטים שמים להם למטרה להפקיע רק את הקניין הפרטי הקאפיטליסטי. אבל עם שמשאירים בידי היצרנים הזעירים את קניינם במידה שאינו מתגלה כאמצעי לניצול עבודת אחרים, הרי קובע הקומוניזם את הקניין האישי של כל חברי החברה: אין הוא מבטל את הרכישה האישית של התוצרת הנחוצה לשם קיום החיים במישרין אך כדי לבטל את התכונה הקבצנית של רכישה זו , מכונן הקומוניזם את הקנין האישי הזה על הישגי התקופה הקאפיטליסטית כלומר על קואופרציה של עובדים בני חורין ועל שליטתם המשותפת באמצעי היצור בכלל זה גם באדמה.
[35] ג.ז. ישראלי (לוקיר זאב). ( 1953). מפ"ס- פ.ק.פ.-מק"י קורות המפלגה הקומוניסטית הישראלית . עם עובד תל אביב עמ' 25. בתקנון המפלגה הקומוניסטית "פרקציה" שהוכן כמצע להשתתפותה בהסתדרות בשנת 1923 התנגדה המפלגה לכך ,"ההסתדרות תעסוק בעניינים משקיים קואופרטיביים שאינם כלל תפקידיה של אגודה מקצועית מעמדית..." (הדגשה שלי)
[36]המניפסט הקומוניסטי שם עמ' 59.
[37] הרמן קריגה היה קומוניסט שהגר לארה"ב שהטיף לרפורמה אגררית שתבעה הלאמת כל הקרקע וחלוקתה לאחוזות קטנות ובינוניות עד 160 אקר.הוא ראה ברפורמה זו את חזות הסוציאליזם עלי אדמות ואף החל להטיף, בהשפעתה לסוציאליזם מוסרי בתוספת מליצות מהפכניות.      
[38] מאיר יערי . ישיבת הועד הפועל 12.12.49 עמ' 30 ארכיון גבעת חביבה. 5.10.15.(15).
[39]באואר יהודה .(1956). בחיפוש אחר תיאוריה קיבוצית. הדים 50 .עמ' 128
[40]מרן, שמואל.(1964) .האם ניתן לחסל את העבודה השכירה? הדים 76 תשכ"ד עמ' 34.
[41] יעקב חזן. (1977). קומוניזם אנציקלופדיה העברית כרך כ"ט עמ' 338 .
[41] יעקב חזן. (1977). קומוניזם אנציקלופדיה
[42]סינתזה בין היהדות והסוציאליזם, על פי בורוכוב מתבטאת בכך ש: 1.רעיונות לגאולת העולם צריכים להתחיל בגאולת עם ישראל תחילה. 2. גאולת עם ישראל לא תתכן אלא ע"י פרודקטיביזציה של העם היהודי וזה רק במדינה יהודית 3. הקמת מדינה יהודית סוציאליסטית 4. שורשי הציונות הסוציאליסטית נעוצים בהיסטוריה היהודית ובמקורות היהודיים.5. הדרך להגשמת הרעיונות לעיל היא בדרך התיישבות הקואופרטיבית והשיתופית וביוזמת של תנועות הפועלים 6. יחסו של העולם כלפי היהודים עוין או אדיש
7. לכן אסור לסמוך על העולם וגאולת העם היהודי תעשה ע"י העם היהודי .
[43] חברי קיבוץ לצד פועלי תעשיה חברי קואופרטיבים לצד שכירים
[44]הקיבוצים הקציבו לפעולות מפלגה ולפעילות בהסתדרות מספר חברים שהיו פטורים מעבודה בקיבוץ ותפקידם היה לדאוג לענייני הקיבוץ בחברה הסובבת אותם.
[45] צחור , זאב. (1997).חזן- תנועת חיים. יד יצחק בן צבי .ירושלים . עמ' 158.
[46]בהחלטה הראשונה מ-ינואר 1923 נכתב הנוסח "בלי הבדל לאום או גזע" בהחלטה שניה נכתב "ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים" שמלמד על העוינות בן היהודים והערבים כפי שהדבר התבטא בשנים ההן.
[47] מרן, שמואל. (1964) האם ניתן לחסל את העבודה השכירה? הדים 76 עמ' 32-39 תשכ"ד
[48]מרן, שמואל . (1964). האם ניתן לחסל את העבודה השכירה? הדים 76 תשכ"ד עמ' 34.
[49]1. פרוטוקול מישיבה שהתקיימה ביום 9.5.44 בועד הפועל של ההסתדרות בעניין העבודה השכירה בקואופרטיבי תחבורה ארכיון העבודה :חטיבה 208 VI 3531 ב'
2.פרטיכל הועדה לחיסול העבודה השכירה י"ח סיוון תש"ד 9.6.1944 ארכיון העבודה 208VI 3531 ב'.
[50]גולדה מאיר עלתה ב-1921 בעלייה השלישית הייתה תקופה קצרה חברת קבוצת מרחביה מ-1934 בועד הפועל של "ההסתדרות", מ-1946 בראש המחלקה המדינית של הסוכנות , שרת העבודה ושרת החוץ וראש ממשלת ישראל.
[51] דוד רמז-(דרבקין), ממנהיגי הפועלים בארץ,ממייסדי מפלגת "אחדות העבודה" ועורך ביטאונה "קונטרס" השתתף ב- 1920 ביסוד ה"הסתדרות" היה מזכיר ה"הסתדרות" בין השנים 1923-1936 . יו"ר הועד הלאומי בשנים 1944-1948
[52] פרטיכל הועדה לחיסול העבודה השכירה י"ח סיוון תש"ד 9.6.1944 ע' 1,2. ארכיון העבודה 208VI 3531 ב'..
[53]מרן, שמואל .(1964). האם ניתן לחסל את העבודה השכירה? הדים 76 תשכ"ד עמ' 35.
[54] [54]באואר יהודה .(1956). בחיפוש אחר תיאוריה קיבוצית. הדים 50 .עמ' 128.
[55]הדגשה שלי
[56]מארס, ק. אנגלס,פ. (1848). המניפסט הקומוניסטי . בתרגום של מ. דורמן . הוצאת הקיבוץ המאוחד תש"ל 1970 ע' 39.(ע' 97 במהדורת תש"ב) להלן : המניפסט הקומוניסטי
[57]שפירא אניטה (1980). ברל. ת"א : עם עובד ע' 106.
[58]ראיון עם תמר רוזנבלום חברתו לחיים של מאיר רוזנבלום ממקימי בית הארחה באיילת השחר והגושרים כצעירה בגבעת ברנר התנגדה לעבודה בבית הארחה שם.מהתאריך 4.2.97
[59]א.ד.גורדון (1936)  קיצור כתבי א.ד.גורדון . תל אביב . עמ' 41-42
[60]א.ד.גורדון (1936)  קיצור כתבי א.ד.גורדון . תל אביב . עמ' 41
[61]רופין .א. ההתיישבות החקלאית של ההסתדרות הציונית בא"י תרס"ח –תרפ"ד .ת"א
[62]בלומנפלד,א. (ח"ת). לשאלת סידור מרכז לתעשייה קאופרטיבית, קונטרס קי"ז כרך ו'
[63] כפר יחזקאל הינו המושב השני בארץ שהוקם חודשיים בלבד לאחר הקמתו של מושב נהלל , על ידי חברים מפועלי ציון במפלגת "אחדות העבודה" בניגוד לנהלל שהוקמה על ידי חברי ה"פועל הצעיר"
[64]ראיון עם שם טוב אלוני ז"ל ב-ינואר 1995.
[65]מכתבו של בן נאות הארכיונאי של קיבוץ דברת מ- 13.9.97
[66]מכתבה של כרמלה אלון קיבוץ משאבי שדה מ- 7.1.98
[67]מכתבו של אפריים קמון ארכיונאי קבוצת שילר מ- 15.9.97
[68]ראיון טלפוני עם משה סידי קיבוץ הסוללים ב- 15.9.97
[69]מכתבה של טובה בן ארי ארכיונאית משגב-עם.מ-26.12.97
[70]מכתבו של יוסקה שפרן קיבוץ ראש הנקרה מה- 24.9.97
[71]מכתבו של ריטה יען קיבוץ גלעד מ- 26.9.97  קיבוץ גלעד (איחוד), העלה את רעיון בית הארחה בישיבת המועצה ב–24.7.52 ופעם נוספת באספה כללית מה- 7.1952ושוב דיון במזכירות ב-4.10.52 
[72]מכתבה של לאה גדיש קיבוץ פרוד מ- 28.12.97. בקיבוץ פרוד (מאוחד) היו דיונים בישיבת מזכירות מ - 19.11.50
[73]מכתבו של עצמון מקיבוץ יטבתה מ- 14.9.97
[74]"תקופת הצנע" – הייתה תוכניתו הכלכלית של דב יוסף שר האוצר הראשון של מדינת ישראל שניסה להתגבר על המחסור בכל מוצרי היסוד בשיטת ההקצבה שכל אזרח קיבל בעזרת תלושים
[75]  המניפסט הקומוניסטי עמ' 18-19 
[76]מכתבו של יעקב בונה ארכיונאי קיבץ מעגן מיכאל מ- 26.12.97
[77]מכתבו של בנציון מימון קיבוץ צרעה מ- 10.12.97
[78]לבנהעבודה עצמית לבנה, אליעזר. (1924) עבודה עצמית . מבפנים כרך א' גלון ו' אדר ב' תרפ"ד ע' 85
[79]אנשי חבורת העמק עבדו במקצועות הבניין ומיעוטם בחקלאות ולכן לא הייתה להם הסכמה לגבי השאיפות להתיישבות חקלאית אנשי הסניף בחיפה דיברו על קומונה עירונית . עם הפילוג ב"גדוד העבודה"הוצע לאנשי החבורה להצטרף למשק עין- חרוד חלקם הצטרפו והחלק של חיפה עזב והתפזר .
[80]לבנהעבודה עצמית לבנה, אליעזר. (1924) עבודה עצמית . מבפנים כרך א' גלון ו' אדר ב' תרפ"ד ע' 85
[81]הדגשה שלי
[82]חברי משק הוא מושג שכוונתו חברי קיבוץ ולא סתם בעלי משק. חברי קיבוץ עד היום מכנים את הקיבוץ –משק ומשתמשים מעט מאד בביטוי הקיבוץ שלי.
[83]  לבנה, אליעזר. (1924) עבודה עצמית . מבפנים כרך א' גלון ו' אדר ב' תרפ"ד ע' 90
[84]  לבנה, אליעזר. (1924) עבודה עצמית . מבפנים כרך א' גלון ו' אדר ב' תרפ"ד ע' 90
[85]לבנה, אליעזר. (1924) עבודה עצמית . מבפנים כרך א' גלון ו' אדר ב' תרפ"ד ע' 90
 [86]לבנה, אליעזר. (1924) עבודה עצמית . מבפנים כרך א' גלון ו' אדר ב' תרפ"ד ע' 90
[87]מנוח, י. (1964). עבודה זרה ניב הקבוצה 
[88]מנוח, י. (1964). עבודה זרה ניב הקבוצה 
[89]   פניני, חגי. (1975) עבודה שכירה בקיבוץ .עמודים מס' 356 כרך כג' עמ' 358-359
[90]  העליה החמישית ועולי גרמניה
[91]להוסיף בנספח ולציין היכן את הקריקטורות של המפלגה הקומוניסטית את הקריקטורות.
[92]  צ'יזיק , משה.   (1956). החידושים הרעיוניים והפוליטיים של הועידה העשרים. הדים כרך כא' ע' 150-170 ." המארכסיזם......מחייב את הרביזיה בתורתם הלאומית של לנין-סטאלין ועלינו לתבוע לחסל את העוול ההסטורי שהסוציאליזם נקט בו על ידי שלילת עצם קיומו של העם היהודי ושכתוצאה ממנו נשלל גם פתרונו הלאומי........תביעה צודקת זאת ......ועד שישתנה יחסו אילינו לעם היהודי ולמדינת ישראל......התגברות ההכרה הלאומית של יהודי ברה"מ , השאיפה לעליה – כל אלה הם גורמים חיוביים . אין להתעלם כי בצדם קיימים גורמים שליליים כגון: המסורת האני-ציונות, קיומה של מק"י המדיניות האקטואלית במזרח התיכון.
[93]ראה פרק ב סעיף ב.4.א."הקיבוץ הארצי" ע' 31-35 .
[94]ישבת הועד הפועל 12.12.49 מאיר יערי עמ' 30 ארכיון גבעת חביבה 5.10.15 (15)
[95]פרוטוקולים מישיבות המחלקה להתיישבות 8/5/51 מכון לבון א.ע.   IV104.
[96]מרן, שמואל. (1964). האם ניתן לחסל את העבודה השכירה? הדים 76 תשכ"ד ע' 34,35.
[97]  ראה הערה 49
[98] גבתי, חיים.(1952). "על תפקידי המפעל להרחבת הייצורניב הקבוצה כרך א' חוברת ב' אדר תשי"ב ע' 17-30
[99]ישיבת מזכירות הועד הפועל 23 בספטמבר 1951, עמ' 28-29. ארכיון השומר הצעיר, ג.ח. 5.5. א (4).
[100]באואר, יהודה. (1956). בחיפוש אחר תיאוריה קיבוצית . הדים 50 כרך כ"א. ע '127-129
[101] באואר, יהודה. (1956). בחיפוש אחר תיאוריה קיבוצית . הדים 50 כרך כ"א ע' 128.
[102]ישיבת הועד הפועל 12/12/49 ישעיהו בארי סעיף עבודה שכירה עמ' 29-30 פרוטוכל ארכיון ג.ח. 5.10.15    (15)"......הקיבוצים מוצאים בזה פתרון לחוסר ידיים עובדות. יש כיום עודף של ידיים עובדות בארץ ואם לא נקים סייגים לא נוכל להשתלט על המצב. הסיבה העיקרית היא העונה הבוערת במשק , הסיבה השנייה –משבר במשקים עקב הוצאת גרעינים. סיבה שלישית – הרצון להגדיל את הכנסות המשק . לא מעט משקים הגדילו בצורה רצינית וע"י החזקת עבודה שכירה את ענפיהם. סיבה רביעית החלשת ארגון העבודה במשק. אחוז העבודה המכניסה ברוב המשקים מגיע ל- 40%- 50% יש משקים שמעסיקים עבודהשכירה ובאותו זמן משקיעים הרבה י"ע (ימי עבודה) מיותרים בחינוך ,הלבשה, וחינוך. במקום ארגון יעיל במשק מעסיקים עבודה שכירה......אחרי שטעמו פעם אחת מעץ הדעת וירא כי טוב כמעט בכל אזור האפשריות להגדלת המשק רבות מאד והחטאת רובץ לפתחנו...." 
[103]הניר הנרי . (1984). הקיבוץ והחברה 1923-1933.יד בן צבי. ירושלים. ע' 69 .
 [104]הניר הנרי . (1984). הקיבוץ והחברה 1923-1933.יד בן צבי. ירושלים. ע' 71
[105]הכהן, אליעזר.(1955). על עבודה שכירה ועל רמת חיים . הדים (44), 1 תשט"ו עמ' 43.
[106]אליעזר הכהן. אחת מהדמיות ההרואיות של "השומר הצעיר" בארץ היה חבר קיבוץ בית אלפא שהורכב מאנשי ביתניה עלית, שומריה, ואום עלק. מאחר ולא השתייך לאחת החצרות של "ההנהגה ההיסטורית" ( יערי או חזן) לא התמנה לתפקידים משמעותיים למרות שנחשב לאחד האישים הבולטים ב"קיבוץ הארצי". צחור זאב (1997). חזן-תנועת חיים.ירושלים: יד בן צבי ע' 224 
[107]פרוטוקולים כתבי עת, ועיתונות של התקופה
[108]אריק כהן ואלעזר לינמן (1964). יחס לעבודה שכירה בקיבוץ הארצי . הדים 77 תשכ"ד עמ' 81-93. המחקר נערך ב-1960
[109]תוצאה שמשתנה אח"כ והופכת להתנגדות של 90% מהחברים כאשר השאלה מעמתת את הנשאל לגבי הסכמתו לעבודה שכירה בחקלאות שירותים ותעשייה.
[110]כהן, אריך., אלעזר לינמן. (1964) . יחס לעבודה שכירה בקיבוץ הארצי. הדים 77 תשכ"ד ע' 89.
[111] מרן, שמואל . (1964). האם ניתן לחסל את העבודה השכירה ? הדים 76 תשכ"ד ע' 36-37.
[112]באוואר, י. (1956). בחיפוש אחר תיאוריה קיבוצית .הדים 50 כרך א עמ' 125 
[113]אליעזר ליבנה ( 1924) עבודה עצמית מבפנים כרך א' גליון ו' אדר ב' תרפ"ד עמ' 85-90
[114] החלטות המועצה (1964) בקיבוץ מס' 643 שבועון הקיבוץ המאוחד כרך טז'
[115]גלר,י . 1964, הבעלות-כשיעור העבודה העצמית.בקיבוץ כרך כ"ז תשכ"ד שבועון הקיבוץ המאוחד
[116]ישראל מלוין (גבעת ברנר)   מציאות של אין ברירה .בקיבוץ מס' 643 כ"ב תשכ"ד
[117]יוסף לניר (גבעת ברנר). מאה במקום חמש מאות . בקיבוץ 643 כ"ב תשכ"ד
[118]זאב און (עין חרוד- מזכיר חברת העובדים). טוב שהקיבוץ תובע. בקיבוץ 643 כ"ב תשכ"ד
[119]זאב צור . הסכנה גם בישובים הצעירים. בקיבוץ 643 כ"ב תשכ"ד
[120]בני מרשק .ערך מקודש. בקיבוץ 643 כ"ב   תשכ"ד
[121]  אחדים מבין אנשי העלייה השניה וראשוני העלייה השלישית הכירו ניסיונות חברתיים אחרים שנעשו בעולם הגדול. מניה שוחט יצאה ביוזמתה לארצות רחוקות לצורך איסוף כספים למימון ההתיישבות בארץ ישראל : היא סיירה בישובים שיתופיים באמריקה הצפונית והדרומית ובצפון אפריקה, ועמדה מקרוב על משטר חייהם. יוסף טרומפלדור היה מודע לקיומן של קומונות, בעבר ובימיו. באיגרת לידידו צבי שץ הוא הציע לו לעיין בספרו של אטיין קאבה על קומונת איקריה וכן בכתביהם של טוגאן באראנובסקי ופטר קרופוטין. קיימות גם עדויות על התכתבויות בין חברי דגניה א' לבין אנשי הקומונה הרוסית קריניצה ועל קשריהם עם הקומונות לאנו ואמאנה בארה"ב. אף על פי כן אין כל עדות על השפעה רעיונית או על השראה הדדית אפשרית . דווקא יוסף ברץ, אשר פעל רבות לטיפוח יחסים עם ישובים שיתופיים רחוקים הסביר שראשוני הקבוצה לא קיבלו את רעיון הקומונה הארץ ישראלית מאחרים. הקבוצה היא לדבריו, יצירה ארצישראלית מקורית, שיסודה ושורשיה ברעיון הלאומי.ציטוט מתוך עמנואל טל. (1994 )"פרקים בהתהוותו ועיצובו של חדרהאוכל הקיבוצי"  קתדרה 70 , עמ' 135 .  
[122]שץ, צבי. (1960). על הקבוצה האדמה. חוברת ד' תר"ץ .
[123]שץ, צבי. (1960). על הקבוצה האדמה. חוברת ד' תר"ץ .
[124] בוסל, חיותה. (1960). פרקי חיים ספר בוסל. ת"א : הוצאת תרבות וחינוך בשיתוף עם איחוד הקבוצות והקיבוצים :
[125] כצנלסון, ברל. (1939) דברים במועצת חבר הקבוצות בדגניה ביולי 1939 ניב הקבוצה חשון ת"ש
[126]קרני, י. (1986),שילוב מלאכה ותעשייה במשק החקלאי הקיבוצי . גבעת חביבה . מת"ח עמ'26
[127] בקיבוצי האיחוד קמו 14 בתי הארחה.
[128]שימרון, אשר. (1956). החטאנו או עשינו מעשה גדול? ניב הקבוצה יא(א). ע' 55 
[129]שמרוני, אליהו. (1956). עבודה שכירה ניב הקבוצה כרך ה (א-ד) תשי"ז ע' 475
[130] בקיבוצי האיחוד קמו 12 בתי הארחה עד 1967.
[131]רוזנבלט, ישראל. (1940). לשאלת העבודה העצמית במשק הקבוצתי. ניב- הקבוצה, סיון ת"ש עמ' 51
[132]קדיש, לוז. (1956). נוכח בולמוס התעשייה הקיבוצית . ניב הקבוצה יא(א) עמ' 44
[133]קדיש, לוז. (1956). נוכח בולמוס התעשייה הקיבוצית . ניב הקבוצה יא(א) עמ' 44
[134]קדיש, לוז. (1956). נוכח בולמוס התעשייה הקיבוצית . ניב הקבוצה יא(א) עמ' 45
[135] ביטמן, י. (1956) מאנחות לצידוק אידיאולוגי ניב הקבוצה יא (א). עמ' 49
[136]יוספטל, סנטה. (1956). למגמת פעולתנו בשטח התיעוש . ניב הקבוצה יא(א) עמ' 47
[137]גבתי, חיים. (1961). בעיות התעשייה בישובי האיחוד ניב -הקבוצה י' (ד). עמ' 622, וע' 624 . חיים גבתי היה שר החקלאות בממשלות מפא"י
[138]נטע, מ. (1961). גורמים לפיתוח התעשייה . ניב הקבוצה י (ד) עמ' 627
[139]גבתי, חיים. (1963). לחיסול העבודה השכירה. ניב הקבוצה יב' (ד). עמ' 604
[140]גבתי, חיים. (1963). לחיסול העבודה השכירה. ניב הקבוצה יב' (ד). עמ' 607
[141] ידלין, מיקי. (1953) לחיסול העבודה השכירה במשקינו . אגרת לחברים מס' 88 יא באב
[142]ברוך , נ. (1963). עוד בענין העבודה השכירה. ניב הקבוצה יב' (ד). תשכ"ד עמ' 609.
[143]גבתי, חיים. (1952).עבודה עצמית ופיתוח. ניב הקבוצה כרך א' (ד). עמ' 39.
[144]בן גוריון , דוד. (1952). עבודה עצמית - ארבעה מכתבים . ניב הקבוצה כרך ב' (א). עמ' 31
[145]בן גוריון ,דוד ( 1952). עבודה עצמית – ארבעה מכתבים . ניב הקבוצה כרך ב' (א) עמ' 32
[146]בן גוריון ,דוד ( 1952). עבודה עצמית – ארבעה מכתבים . ניב הקבוצה כרך ב' (א) עמ' 33
[147]גבתי, חיים. (1963). לחיסול העבודה השכירה. ניב הקבוצה יב' (ד) עמ' 604.
[148]גבתי, חיים. (1963). לחיסול העבודה השכירה. ניב הקבוצה יב' (ד) עמ' 604.
[149] (ח"מ) (1953). לחיסול העבודה השכירה במשקינו. אגרת לחברים מס' 78 ד' באב תשי"ג
[150]מאיר מנדל חבר קיבוץ קירית ענבים, היה בעבר ממיסדי קיבוץ כפר החורש שהתפרק ב-1949 בכפר החורש הוקם בית הארחה ב- 1942, גם כן.     
[151]הדגשת החוקרת
[152]מנדל, מאיר . (1953). מדברי הפתיחה של מנדל . אגרת לחברים מס' 78 ד' באב תשי"ג
[153]יצחק בן אברהם (1953). עוללות . אגרת לחברים מס' 88 יא' באב תשי"ג
[154]רייזנר, אפרים.(1953) עוללות . אגרת לחברים 88 יא' באב תשי"ג
[155]ראה באואר לעיל
לייבסיטי - בניית אתרים